ההפיכה חוזרת, ובג"ץ מסייע לה בהכשרת בן גביר

בית המשפט העליון החזיר לעצמו את גלימת הסבירות בפסק הדין הדרמטי של 15 השופטים, רק כדי להלבישה אתמול על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בג"ץ קבע אתמול ש"יתערב במינוי של שר רק במקרים חריגים שבהם המינוי עשוי לפגוע פגיעה קשה במעמדם של מוסדות השלטון ובאמון הציבור בהם".

והנה, ראש ההרכב יצחק עמית מונה את מעלליו של כבוד השר שטבולים עד צוואר ב"פגיעה קשה במעמד מוסדות השלטון ובאמון הציבור". ביניהם ערעור הסדר הציבורי, השפלה וביזוי יריבים פוליטיים, התבטאויות ומעשים גזעניים כלפי ערבים וקהילת הלהט"ב, העברת הלשכה לשיח' ג'ראח בתקופת "שומר חומות" בניגוד לבקשת ראש הממשלה, שאיפתו הנמשכת לעלות ולהבעיר את הר הבית, תמיכתו בעמדות הרב כהנא. את התמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין ניתן להסיר מקיר הסלון, אבל התמיכה במעשה והאידיאולוגיה שמאחוריו חקוקות עדיין על קירות לבו. אלא שכל אלה אינם בתחום הפסלות המשפטית, אלא הציבורית בלבד.

לדעת שופטי בג"ץ, כהונת בן גביר נמצאת בתוך מתחם הסבירות שאינו מאפשר לפסול אותו. משפטית הם צודקים, בדיוק כמו שצדקו 11 השופטים שסללו פה אחד את דרכו של בנימין נתניהו מספסל הנאשמים ללשכת ראש הממשלה. נתניהו זכה לחותמת הכשרות ובן גביר לחותמת הסבירות. שני פסקי הדין האלה יירשמו כתרומה הגדולה של בית המשפט להפיכה המשטרית וכשלבים חשובים בדרך לחיסול הדמוקרטיה הישראלית.

שני פסקי הדין האלה אמורים ללמד על כוחו המוגבל של בג"ץ להביא ישועה אמיתית. במאמץ של רוב מינימלי הצליח בג"ץ להציל את הסבירות והנבצרות שנחטפו למנהרות הרפורמה המשפטית. וזה מלמד שבג"ץ עדיין יכול להילחם בתוצרי הרפורמה אבל לא ביוצריה ומחולליה. הוא זה שנתן לנתניהו את השלטון והכריז על סבירותו של בן גביר, גדול הפירומנים והפרובוקטורים, כשר מרכזי בממשלת ישראל. ובן גביר אינו סביר יותר או פחות מלוין, קרעי, סמוטריץ', אמסלם, עמיחי אליהו ומאי גולן.

הכוונות של השופטים טובות, הניתוח המשפטי צמוד היטב ללשון החוק ולתקדימי הריסון והאיפוק. אפילו האקטיביזם השיפוטי הושלך הפעם לפח, אף שאין סרט בעולם שבו שר המשפטים יריב לוין יודה בכך או יודה לבג"ץ. האקטיביזם הזה ימשיך להתקיים במוחות המשפטיים שלו ושל שותפיו לרפורמה וההפיכה, שמחה רוטמן וקהלת, שלא זנחו לרגע את חזונם – להשיק שוב את ההפיכה המשטרית.

במובן זה נדמה שחזרנו ל־6 באוקטובר, אבל לחלק הגרוע שלו - חזרתם לחיים של ההפיכה המשטרית ושל נביאה, יריב לוין. מי שחשב שהאסון והמחדל הנוראים של הטבח והמלחמה הקשה שבעקבותיה יעלימו את האיומים המשטריים, התבדה. אם נתניהו לא אחראי לכלום, למה שלוין יהיה אחראי ויקפל את חרבות הברזל של הרפורמה?

לאחרונה ממש חזרו אבירי הרפורמה ממחוזות הימין הקיצוני להטריל ולנקר שוב בבשרה הדווי של הדמוקרטיה הישראלית. בעתירות לבג"ץ, בוועדה לבחירת שופטים. לפני שנפרט, חשוב להדגיש – ההפיכה המשטרית אינה מגודרת ואינה מצומצמת רק לחוקי הרפורמה של לוין שמתמקד בהחלשת והחרבת מערכת המשפט, בדגש על בית המשפט העליון והייעוץ המשפטי לממשלה.

ההפיכה הזו היא גם המשך מאמצי סמוטריץ' ובן גביר לחסל את הדמוקרטיה הליברלית בישראל. באמצעות הניסיונות של בן גביר להשתלט על המשטרה ולסגור כלי תקשורת זרים; באמצעות המאמץ של השניים לפגוע במאבק משפחות החטופים ("לא הכי חשוב"); באמצעות ייצוב קואליציית המשיחיים והחרדים שעושקים את משאבי הציבור וקופתו לטובת שתי האג'נדות: זו שנבדלת ומשתמטת מהמאמץ הלאומי (חרדים), וזו המשיחית־הלכתית שהשתקפה בריאיון המצמרר של ינון מגל לרוני קובן. "מדינת ישראל נמצאת בתקופה מדהימה שמחברת את עם ישראל לזהות שלו", אמר מגל, "הטבח הוא עונש מהקב"ה". היתרון של מגל הוא בגילוי הלב (המרושע) שלו שקורע את המסכות ומאפשר הצצה לתחתיות התודעה של סמוטריץ' ובן גביר. והכל בניצוחו של ראש ממשלה שמוכן לשעבד את המדינה לכל סכנה – משיחית, כלכלית, בינלאומית – כדי להימלט ממשפטו.

כך נלפתה מדינה שלמה במלתעותיה של רביעייה אופורטוניסטית שבינה לבין אינטרס ציבורי רחב ממלכתי ואחראי חוצצת תהום: ראש ממשלה הנמלט מבשורת המשפט; השותפים הכהניסטים שרואים באסון הזדמנות גדולה; החרדים שרואים באסון הזדמנות להגדיל את היבדלותם והשתמטותם; לוין, רוטמן והאקו־סיסטם של קהלת שמבקשים לחסל את מערכת המשפט.

חזית זו התלקחה לאחרונה. בוועדה לבחירת שופטים, ובשתי עתירות לבג"ץ של גורמי ימין קיצוני. האחת מבקשת להחמיר את האכיפה המשפטית כלפי המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, אף שההפגנות שככו ב־6 באוקטובר. בתשובתה, שלשום, הגיבה היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה שמערכות האכיפה הן חלק מהממשלה, אבל לא כלי בידי הממשלה והן פועלות בהפגנות בהתאם למסורת משפטית שמאזנת את חופש הביטוי מול הסדר הציבורי.

בהרב־מיארה משקפת את המצב הראוי והרצוי, אבל האם גם את המצוי? שוטרים, וגרוע מזה מפקדיהם, מתחילים להפנים שאלימות כלפי מפגינים מ"השמאל" תשתלם להם אצל השר בן גביר. בגיבוי מיידי ואולי בקידום עתידי. העותרים, השר והח"כ יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית ו"ארץ ישראל שלנו" מפלגה שבעבר עמד בראשה ברוך מרזל, שאילו היה מתוחכם כמו עמיתו בן גביר, היה יושב היום לידו בממשלה.

השופט עמית בהכשרת סבירותו של בן גביר טרח להתייחס גם לנקודה זו: "המשטרה היא גוף עצמאי שהפעלת סמכויותיו נעשית בנפרד למגרש הפוליטי", כתב עמית, "ההנחה כי תישמר עצמאות המשטרה וגופים נוספים הכפופים למשרד לביטחון לאומי – יש בה כדי להקהות את החשש ואת הפגיעה באמון הציבור, וגם מן הטעם הזה לא מצאתי כי מינויו של השר בן גביר הינו בלתי סביר באופן קיצוני". אכן אופטימית ויפה הנחת כבוד השופט שתישמר עצמאות המשטרה. נקווה שבן גביר והזרוע הביצועית שלו חנמאל דורפמן יפנימו את האופטימיות שלו.

עתירה נוספת מטעם ארגון "לביא" נועדה למנוע משופטי בית המשפט העליון, בוועדה לבחירת שופטים, להשתתף בהצבעה על מועמדים שהיו רשמים בעליון או עוזרים משפטיים של עמיתיהם. עתירת הטרלה וסרק שנועדה להטמיע את נרטיב ה"שחיתות" של השופטים כדי שיהיה במה לתדלק מדורות ומהדורות בערוץ 14 ובמכונות הרעל. אגב, בתשובת היועמ"שית לעתירה זו הוכנסה גם תגובתו/הטרלתו האופיינית של השר לוין: "הרכב הוועדה לבחירת שופטים בעייתי ומביא לתוצאות לא מאוזנות והליכי המינויים לוקים בכשלים. ראוי לפתור את כלל הנושא בשינוי יסודי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים ושל כלל דרכי עבודתה".

תגובה זו ראויה להרחבה קלה. בין נפגעי 7 באוקטובר נמצא גם החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, מאבני היסוד המרכזיים של ההפיכה המשטרית. הנסיבות המצערות של האירוע המתגלגל הכניסו את החוק להקפאה, אבל הוא חי ובועט בחזונו של השר. החזון הזה צוטט בעמדת השר שהובאה בתגובתה לבג"ץ של בהרב־מיארה.

מיליציית לוין בוועדה לבחירת שופטים, שכוללת אותו ואת שרי הכהניזם, אורית סטרוק ויצחק קרויזר, היא במיעוט בוועדה. אלא שהמיעוט הזה חטף אותה כבת ערובה בדיל הבא: כדי למנות את השופטים הדרושים כאוויר לנשימה לבתי משפט שלום ומחוזי, לא נמנה לעת הזו שופטים לעליון, לא נבחר נשיא קבוע לבית המשפט העליון וגם לא נמנה שופטות ושופטים שאינם לאומנים מספיק, שאינם מיושרים לפי הבנצ'מרק הקיצוני של לוין, סטרוק וקרויזר.

וזה הוביל ל"תאונת" המינוי שחלה השבוע. הגרסאות סותרות. האם מיליציית לוין הצליחה להציב כתנאי למינוי את רף הלאומנות הראוי או שמכלל השיקולים הלגיטימיים הועדף שופט אחר על פניה של ה"לא־לאומנית־מספיק", טל תדמור־זמיר. מ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן מיהר להגיב ולהסביר שקריטריון הלאומנות לא חדר לכתלי הוועדה, אבל נדמה שההדלפה שיצאה מטעם מיליציית לוין משכנעת קצת יותר.

בחזרה לבג"ץ בן גביר. המבחן הפסיקתי לפיטורי שרים הוא הלכת דרעי־פנחסי משנות ה־80 – רק הגשת כתב אישום. את המבחן הזה קבעו הנשיאים־השופטים מאיר שמגר ואהרן ברק באחד מפסקי הדין האקטיביסטים והשנויים במחלוקת. ועתה, הציפייה ביסוד העתירה שמבחן כתב האישום יוגמש עוד יותר למבחן הסבירות. אולי בדומה לפסק הדין שפסל ב־2023 את אריה דרעי מלכהן כשר לאחר שנקבע שמינויו לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בשל עברו הפלילי. אלא שהנוקשות כלפי דרעי הפכה לסובלנות כלפי בן גביר, שעברו הפלילי כובס והתעמעם והשופטים אפילו מאמינים לו שנגמל מתמיכתו במאיר כהנא ובברוך גולדשטיין.

העתירה ופסק הדין שימשו מנוף לשופט נעם סולברג להטמיע שוב את עמדתו המצמצמת עד מאפסת את הכלי הזה של עילת הסבירות. "משהונחה לפִתחנו עתירה המבקשת להפעיל את עילת הסבירות כדי להורות לראש הממשלה לפטר שר משרי הממשלה, הריהי ראויה לשמש כתקדים מרענן. עלינו לתחוֹם את גבולותיה של עילת הסבירות, ולהכריז: עד כאן!", כותב סולברג ומוסיף: "גם אם ב־40 השנים האחרונות, ספינת המשפט הישראלי מפליגה, בשיטתיות ובעקביות, לעבר הקוטב 'האקטיביסטי', הרי שאין זה מן הנמנע להסיט קמעא את מסלולה של הספינה, טיפין טיפין, גם לכיוון שונה, שמרני יותר, מבלי צורך ב'מהפכה'. דחיית עתירה כמו זו שלפנינו, עשויה להיות צעד ראשון בכיוון הנכון. 'צעד קטן לאדם, צעד גדול למשפט הציבורי'; לוּ יהי".

סולברג לא מחמיץ הזדמנות להתחשבן עם עמיתיו לכס המשפט ועם המסורת המשפטית של בית המשפט העליון. במובן הזה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מינון מגל, גם מסיר את המסכות ומאותת לעתיד לבוא אם וכאשר יצליח לוין למנות את מועמדיו לעליון. ואז, כדאי לציבור להיגמל סופית מהתקווה לישועת בית המשפט העליון. במקרים נדירים במיוחד, אפשר יהיה לדון בסעיפי חוק קיצוניים במיוחד, אבל לא נוכל לבלום את מחוללי ההפיכה המשטרית, ולא את סבירות מינוייהם, גם במקרי קיצון מייאשים במיוחד כמו השר לביטחון לאומי.