רוקמות לאט: עולם האופנה מגלה מחדש את האמנים המקומיים

תצוגת ריזורט 24 של מותג היוקרה דיור בהשראת המלתחה של פרידה קאלו, שהתקיימה בחודש שעבר במקסיקו סיטי, האירה זרקור לעבודתם של אמנים ארטיזנליים ובעלי מלאכה ברחבי מקסיקו. המנהלת האמנותית מריה גרציה קיורי ניהלה דיאלוג יצירתי עם קהילות מקסיקניות מקומיות, ובדיור העלו סרטונים מרתקים המתעדים את עבודתן הייחודית של הנשים הכפריות, את מסורת מלאכת הרקמה והאריגה העמלנית העוברת מדור לדור, ואת הבגדים שהן יוצרות שמספרים את סיפורן ומשמשים עדות לחיים ולתרבות במחוזות השונים.

עדי אמיר מהמותג Lalitah Kaftans נשבתה אף היא בקסמן של הנשים הללו, ובמסורת האריגה העתיקה שלהן. לפני כמה שנים ביקרה במקסיקו בפוארטו אסקונדידו. "שם נחשפתי לראשונה לעבודות יד, לבגדים שהם יוצרים מאפס", היא אומרת, "זה מתחיל בכותנה שהם מגדלים ומעבדים לחוטים, שהם צובעים ידנית בצביעה טבעית מצמחים בסירי ענק, ונמשך בזקנות שמלפפות את החוטים לגלילים ובצעירות שאורגות את החוטים בנול קשור לגופן (Backstrap Loom). הדוגמאות הן ייחודיות ולכל אחד מהסמלים יש משמעות משלו".

חודש לייצור בגד אחד

אמיר, רקדנית ומורה למחול, זיהתה את האיכויות וכיום היא מייבאת לארץ כפתנים ייחודיים יפהפיים ובצידם אביזרים שמיוצרים בעבודת יד בקהילות נשיות בדרום מקסיקו, ונמכרים באתר שלה lalitah-kaftans.com. "לכל כפתן נדרש חודש שלם לייצור והוא מספר את סיפורן של הנשים הללו", היא אומרת. "לכל מחוז יש טכניקה משלו. הניואנסים משתנים ממקום למקום, וכך גם עובי הבד, סגנון הרקמה והסמלים".

"התנאים באזורים הכפריים לא קלים, העוני מחפיר, בקושי יש שם מים זורמים או חשמל. בשנים האחרונות הוקמו שם קואופרטיבים של נשים שזה עיסוקן. חלקם מקפידים יותר על סחר הוגן, חלקם פחות". היא עצמה, היא מעידה, משלמת שכר הוגן ומקפידה על תנאי העבודה: "זה אחד הדברים שהיו הכי חשובים לי בעקבות המפגש עם הקהילות והכרת אורחות חייהם".

העניין בעבודות יד ובאנשים שמאחוריהם צובר תאוצה בעולם האופנה, ונראה כתגובת נגד לתעשייה המזהמת ולניצול העובדים שהפך לנורמה. על פי תחקיר של ערוץ 4 הבריטי, רק 10% ממותגי האופנה בעולם משלמים שכר מינימום לעובדים במפעלים. לאחרונה פורסם כי אתר האופנה הסיני הפופולרי Shein, שהכנסותיו בשנה שעברה הסתכמו בכ־16.5 מיליארד דולר, יפתח מפעלים חדשים במקסיקו ובברזיל במסגרת ההתרחבות שלו לשווקים חדשים. התחקיר של ערוץ 4 חשף כי Shein, שפריטים שלו נמכרים במחירים נמוכים ביותר, אינו מקפיד על תנאי עבודה הוגנים: שעות עבודה ארוכות (עד 18 שעות ביום), שכר נמוך ביותר - למשל, באחד המפעלים משלמים לעובד 14 אגורות לכל פריט שהוא מייצר, יום מנוחה אחד בלבד בחודש, והיעדר תנאים סוציאליים.

עדי אמיר: "התנאים באזורים הכפריים קשים והעוני מחפיר. בשנים האחרונות הוקמו שם קואופרטיבים של נשים שזה עיסוקן, לא כולם מקפידים על סחר הוגן"

מנגד מלאכות יד, ייצור פריטים בכמויות מוגבלות תוך כדי קידום אג'נדות של שמירה על הסביבה והקפדה על סחר הוגן תפסו אחיזה של ממש בעולם האופנה וניכרת הערכה גוברת לקראפט ואיכות. בשבוע שעבר הודיעה השחקנית אנג'לינה ג'ולי כי היא משיקה את אטלייה ג'ולי בניסיון "להנהיג דמוקרטיזציה בתעשיית האופנה, ולספק ללקוחות גישה לקהילות ארטיזנליות ויוצרים ברחבי העולם, מתוך כבוד לבעלי המלאכה, ושימוש במלאים של בדים קיימים ליצירת פריטים ייחודיים וואן אוף א קינד".

אנג'לינה ג'ולי. הקימה את אטלייה ג'ולי כדי "להנהיג דמוקרטיזציה בתעשיית האופנה, וגישה לקהילות ארטיזנליות" | צילום: Ben Nelms/Bloomberg

רק מתבקש ששיתוף הפעולה הראשון של האטלייה הוא עם מותג היוקרה קלואה והמעצבת הראשית שלו גבריאלה הרסט, ויושק ככל הנראה בסתיו. הרסט, אקטיביסטית סביבתית, בעלת שורשים אורוגוואיים, מצליחה לייצר קולקציות יוקרה על־זמניות המשקפות את תפיסותיה הירוקות גם למותג הנושא את שמה. ההכנסות של קלואה, אגב, גדלו בשנתיים האחרונות מאז מונתה לתפקיד ב־60%.

עבודה סיזיפית על כל פריט

קשה לנקוב במחיר סביר לפריטים על־זמניים העשויים בעבודת יד איטית וקשה שנמשכת כמה שבועות, והוא עשוי להגיע גם לאלפי דולרים. "המחיר מבטא את שעות העבודה האינסופיות והסיזיפיות על כל פריט", מסבירה אמיר ומוסיפה כי באחרונה עלו מחירי הייצור, שלא היו נמוכים מלכתחילה. החשיפה העולמית והמודעות הגוברת תרמו לעלייה, בעידן החדש הארטיזנים מודעים יותר ויותר לערך של עבודותיהם ולמחירים שלהם, וטוב שכך. הכפתנים של אמיר שמיוצרים באאוחקה שבמקסיקו, נמכרים בממוצע בכ־1,500-1,200 שקל, הם יכולים לשמש כבגדי ריזורט, אבל גם כפריט עירוני בסטיילינג הנכון. המבחר מצומצם יחסית אך יפהפה וכולל צבעי אדמה, כחול ולבן. בצד אלה יש גם תיקי ערסל ססגוניים מאזור צ'יאפאס, אבל הם כבר מספרים סיפור של מקום אחר.