קחו דוגמה מארסנל: השקעה בקהילה משתלמת למועדון

החודשים האחרונים היו קשים לעסקים בבריטניה. עלייה משמעותית בעלויות תחזוקה, מחירי אנרגיה נוסקים, הליש"ט קורס, כוח הקנייה של הבריטי הממוצע בשפל והקורונה שהכתה בממלכה שמתקשה להתאושש. עסקים קורסים על בסיס יומי. בעיקר הקטנים.

זה רקע כלכלי משונה ביותר לפריחה הכלכלית והמקצועית של הפרמיירליג. מעולם לא היתה ליגה כל כך עשירה בכדורגל העולמי. מעולם לא הוציאו כל כך הרבה כסף על רכש כמו שהוציאו בפרמיירליג בשנה האחרונה. מעולם הפער הכלכלי בין הצופים ביציעים לכוכבים הגדולים על הדשא לא היה גדול יותר.

בבריטניה מועדוני הכדורגל הם עסק לכל דבר. הם רשומים כעסקים כבר עשרות שנים. חלקם מועדוני הכדורגל הראשונים שהונפקו בבורסה. לא מדובר בגופים חברתיים, מלכ"רים או עמותות. אבל, וזה אבל גדול, מדובר על עסק גלובלי, ששורשיו נטועים חזק בקהילה שהוא נוצר בה. וכך יוצא שקבוצה שמנותקת מהשורשים שלה לא תגיע גבוה. מנגד, ואנחנו רואים את זה לאורך ההיסטוריה, קבוצה שמחוברת לשורשים שלה תצמח גבוה.

למה? כי האצטדיון יהיה מלא, כי האנרגיות באצטדיון יהיו טובות, כי האוהדים באצטדיון יתמכו בקבוצה. אלו דברים שממש אפשר לכמת בכסף ובניצחונות.

אבל איך מתחברים לקהילה? איך מתחברים לשורשים? הרי זה לא עם כפתור אדום גדול שלוחצים עליו. זה דורש פעולות, דורש עבודה, דורש נכונות של המועדון, כעסק, לתרום מה שהוא יכול לקהילה המקומית.

ומה מועדון יכול לתרום? יש למועדונים, במיוחד בפרמיירליג, שחקנים שעוקבים אחריהם מיליונים ברחבי העולם. חלקם מותגי על. יש למועדונים חברות הפקה, יש להם שטחי פרסום, יש להם מאות מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות. כל אלו דברים שיכולים להרים לעסקים בקהילה המקומית.

בארסנל עושים בשנה האחרונה עבודה קשה כדי להתחבר מחדש לקהל שבעשור וחצי האחרונים הרגיש יותר ויותר מנותק מהקבוצה. ובארסנל עושים את זה בכמה חזיתות ועם הכלים שיש להם.

אחת מהיוזמות של ארסנל זה הפקה והפצה של פרסומות לעסקים מקומיים במטרה לקדם את השירותים שלהם. ארסנל הפיקה פרסומות לעסקים מקומיים עם שחקנים מקומיים. מכון שיער מקומי, מסעדה מקומית, בית קפה מקומי, פאב מקומי וכו'. את הפרסומות היא מפרסמת - ברשתות החברתיות שלה ובאצטדיון בימי משחק. כך שמיליוני עיניים רואות את העסק הקטן שבסביבות האצטדיון.

התוכן מרגיש אותנטי. מצחיק וב"לינגו" המקומי של צפון לונדון. קבוצות אחרות התחילו לעשות דברים דומים בעקבות ארסנל, שגם בזכות אותן פרסומות התחושה היא שהמועדון השתלב מחדש במרקם החברתי של הקהילה באיזלינגטון. צ'לסי מפרסמת באינסטגרם שלה ובימי משחק עסקים מקומיים וכך גם קריסטל פאלאס.

יותר מועדונים צריכים לעשות את זה. בכל העולם ובישראל. זה יעזור לעסקים המקומיים במה שאפשר לעזור. הם גם יכולים להיעזר בעסקים האלה בימי משחק (בארסנל כל העסקים המקומיים מוציאים החוצה אוכל, שתייה וכו'). זה לא רק יעזור לעסקים המקומיים, זה יעזור ליצור אווירה טובה יותר סביב המועדון וסביב הקבוצה.

בארסנל החליטו לעשות עוד כמה דברים כדי להתחבר מחדש לקהל. שיר של אוהד מקומי הפך לשיר קבוע ששרים במועדון (North London Forever) לפני שריקת הפתיחה והעניין תפס חזק. כמו גם חולצות חימום שהן מחווה לקהילות המיעוטים הרבות שיש בסביבת המועדון. אבל החיבור לקבוצה הנוכחית נובע בעיקר מאסטרטגיה ברורה שנקבעה במועדון על ידי ההנהלה: יותר כסף הושקע באקדמיה, שמנוהלת כרגע על ידי פר מרטסאקר, קפטן הקבוצה לשעבר. בסגל עכשיו יש חמישה שחקני בית, אחד מהם שחקן הרכב קבוע (בוקאיו סאקה). בשבת, בניצחון נגד ברנטפורד, עלה למשחק השחקן הצעיר ביותר בליגה הבכירה באנגליה - אית'ן וונארי (יליד מרץ 2007).

ארסנל, היסטורית, תמיד היתה מועדון עם שחקני בית מאוד דומיננטיים. מליאם בריידי ודיוויד אולירי, דרך טוני אדמס, דייוויד רוקאסל ועד ריי פארלור ומייקל תומאס - וסביב סאקה, אמיל סמית' רואו ואולי כמה מהשחקנים האיכותיים שגדלים בימים אלו בהייל אנד יבנו קבוצה גדולה בעתיד הקרוב. אליהם החליטו בארסנל לצרף, בעיקרון, רק שחקנים צעירים.

בשנתיים האחרונות ארסנל לא החתימה אף שחקן שדה מעל הגיל 25. השחקן האחרון שחתם אחרי גיל 25 הוא תומאס פארטי בקיץ 2020. 10 השחקנים שהוחתמו מאז היו בני 26 ומטה. הגיל הממוצע של החתמה בארסנל הוא 22.3. לשם השוואה, הגיל הממוצע של שחקן חדש בסגל של קבוצת פרמיירליג הוא 24 ועשרה חודשים.

השחקנים הצעירים הללו נבחרו בקפידה. הדרישה של המאמן מיקל ארטטה היא לשחקנים עם אישיות חזקה. קפטנים בנבחרות שלהם ובקבוצות הצעירות. שחקנים שיודעים להנהיג.

מבחינת המועדון מדובר על החתמות מעוררות תקווה עבור הקהל, שבשנה האחרונה - גם בזכות סדרת אמזון על ארסנל (All Or Nothing) מגלה יותר סבלנות והבנה לקשיים של השחקנים שלובשים את החולצה האדומה של קבוצתם האהובה.

הצערה היא "טריק" מוכר שמסייע לשיקום מועדונים משנים גרועות וגם מסייע עם הקהל. "שחקנים צעירים זוכים ליותר סבלנות מהאוהדים", הסביר בעבר מיכאל צורק, יו"ר דורטמונד. "הם מעניקים לך אשראי גדול יותר אצל האוהדים".

וכך זה נראה. השיח סביב ארסנל הוא חיובי בקרב הקהל שבעשור האחרון הפך לאחד מהקהלים המרירים והכועסים ביותר. השיח נשאר חיובי גם אחרי הפסד ראשון העונה למנצ'סטר יונייטד.

ויש כאן עוד משהו שמסייע לחיבור. סגנון המשחק. מיקל ארטטה מנסה להנחיל סגנון משחק שמבוסס על מסירות קצרות ולחץ. במשך השנים הראשונות שלו כמאמן הקבוצה, עם סגל שחקנים די מזעזע, הסגנון הזה פשוט לא עבד. שחקנים לא עמדו בלחץ של היריבות והלחץ מהקהל השפיע עליהם גם.

כרגע הסגל של ארסנל מלא בשחקנים שיכולים לקבל כדור, להסתובב לכל צד ולהמשיך את הנעת הכדור בזרימה טבעית. הם, כרגע, עמידים בפני לחץ הרבה יותר. ככה הם יכולים לרוקן את היריבות שלהם - פיזית ומנטלית. במיוחד במשחקי בית.

בשנה שעברה, ארסנל של מיקל ארטטה השיגה 22 ניצחונות ליגה. הכי הרבה ניצחונות בעונה מאז שארסן ונגר עזב את המועדון. זה קרה הרבה בגלל שארטטה בנה משהו מחדש אבל גם בגלל שהמועדון, אחרי שנים רבות, מקבל את האמון של הקהל והקהילה סביבו. זה מה שמאפשר את הבנייה מחדש. וזה הרבה בזכות ההשקעה של ארסנל בצעירים אבל לא פחות חשוב ההשקעה של ארסנל בבניית האמון הזה מחדש.

השקעה בקהילה, כשהיא נעשית נכון, היא מאוד משתלמת.