עובדים נעדרים וחשש לפגיעה באספקת החשמל: ההשלכות של קריסת מזח הפחם באשקלון

רוחות של יותר מ-150 קמ"ש במהלך הלילה הובילו לקריסה של מזח הפחם בתחנת הכוח רוטנברג שבאשקלון. כעת, שני אנשים עדיין מוגדרים כנעדרים וכוחות חילוץ, ביניהם יחידת 669 פועלים לאיתורם. משק החשמל בישראל עדיין נסמך במידה רבה על פחם בשל עיכובים בהסבת היחידות הפחמיות לגז וכך גם אי עמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות. אך כעת, מסתמן שהקריסה תאלץ את משק האנרגיה למצוא פתרונות אד הוק לפגיעה ברציפות התפקודית של פריקת הפחם באשקלון, וגם לזיהום אוויר חריג שעלול להתרחש בשל קריסת התשתית.

מדוע לא הייתה התראה? בחברת החשמל מדגישים ששום גורם לא התריע על סכנות מזג האוויר, גם לא השירות המטאורולוגי, שאמור להתריע לקראת אירועים חריגים. ספק רב אם התראת מזג אוויר הייתה מצליחה לבלום את קריסת מזח הפחם, אך במקרים בהם יש סכנה של מזג אוויר חריג מפונים העובדים במזח ומהעגורן, וספינות באזור לא מתקבלות לפריקת הפחם במזח. גם שעות לאחר האירוע, שני עובדים ששהו באזור עודם נעדרים. בשירות המטאורולוגי טוענים שהתראה מפני סופות רעמים במרכז הארץ נמסרו לקראת השעה 22:00, אך כי לא ניתן לחזות מקרה חריג ונקודתי כל כך.

קריסת המזח עלולה לאלץ את משק האנרגיה לפתרונות נקודתיים למצב שבו המזח ברוטנברג מושבת. לפי ההערכות שבוצעו הבוקר בשיתוף רשות החירום הלאומית, בימים הקרובים משק החשמל יתפקד באופן רגיל, בשל מלאי הפחם שהצטבר בתחנת הכוח רוטנברג. אך בתחנה יש יתרות פחם המספיקות לשבועיים לפחות, כשלפי הערכות ראשוניות תיקון העגורן עלול להימשך חודשים. המשמעות: כדי לשמור על אספקה סדירה של חשמל, תאלץ המדינה למצוא פתרונות זמניים להפעלת רוטנברג, תחנה המתבססת על פחם. הפתרונות האפשריים עלולים להכביד על תושבי ישראל לא רק בזיהום אוויר, אלא גם בעלויות כלכליות ובעומס חריג בכבישים.

הפתרון הראשון הוא פריקה של אוניות הפחם במזח של חברת החשמל בחדרה והובלת הפחם במשאיות לתחנת רוטנברג. בשל המרחק בין חדרה ואשקלון והצורך להסתמך על אמצעי תחבורה נוסף, עלויות שינוע הפחם עשויות להתייקר. בשלב זה, טרם קיימת הערכה לגבי היקף העלויות או האם תשפיע קריסת המזח על תעריף החשמל. לאורך השנה האחרונה, מסבסדת המדינה את העלייה במחירי הפחם בעולם ובכך בולמת חלק מהתייקרות תעריף החשמל. נוסף לכך, לא ברור כמה משאיות יידרשו כדי לשנע כמויות ענק של פחם ברחבי הארץ, אך מדובר בתוספת של זיהום אוויר ושל תנועה ערה בכבישים. בימים הקרובים אף ידרשו הרשויות לבדוק האם המזח בחדרה בכלל יכול לקלוט כמויות כל כך גדולות של פחם, שכן רוטנברג היא אחת מתחנות הכוח הגדולות בישראל, הצורכת כ-18 אלף טון פחם ליממה במצב של תפוקה מלאה.

הפתרון השני הוא שימוש במזוט מזהם להפעלת התחנות. כל תחנות הכוח בישראל מחויבות להיות דו-דלקיות, כדי לאפשר בעתות חירום החלפה של הדלק המרכזי המפעיל את התחנה (גז טבעי או פחם) במזוט. התחנות מחויבות גם להחזיק במלאי סולר של מספר ימים. עלויות הסולר גבוהות מהפחם, ומדובר בדלק מזהם אפילו יותר. טרם נקבעה החלופה העדיפה, וייתכן שיוחלט לבסוף על שילוב של שני הפתרונות השונים - שניהם בעלי משמעות כלכלית וסביבתית כבדה.

כבר היום איכות האוויר בישראל ירודה. לפי ההערכות, מדי שנה מוצאים את מותם כ-2,500 ישראלים בשל זיהום אוויר כבד. לחלק גדול מכך תורם ייצור החשמל בפחם, אך מחצית ממקרי התמותה העודפת נגרמים בשל זיהום אוויר תחבורתי. כלי רכב כבדים המצוידים במנועי דיזל מתאפיינים בפליטה מוגברת של חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן לאוויר, ומהווים אחד הגורמים המשמעותיים לחריגות מתקני איכות האוויר. לכן, כלל הפתרונות שעל הפרק עשויים להחמיר את זיהום האוויר בישראל. השוואה בין-לאומית של רמת הרעלנים באוויר מעלה שהחשיפה למזהמים בישראל גבוהה ביחס למדינות המפותחות ורמתה היא כזו של מדינות שהכלכלה בהן מבוססת על תעשיות פחם, נחושת ואלומיניום. למעשה, מבין מדינות ה-OECD, רק במקסיקו, פולין וצ׳ילה המצב גרוע מאשר בישראל.

המעבר לאנרגיה מתחדשת אף צפוי לחסוך פליטות גזי חממה רבים והשלכות בריאותיות של שימוש בפחם ובגז אך לעת עתה, גם הוא מתעכב. בישראל הנושא לא נמצא בעדיפות עליונה בדומה למדינות המתקדמות בעולם, ובקושי כ-10% מהחשמל מיוצרים בהתבסס על אנרגיה נקייה. בארה״ב, אירופה, סין ומדינות רבות מיישמות הממשלות תוכניות רחבות היקף והשקעות של מיליארדים במעבר לאנרגיה מתחדשת ולפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, עד 404 ג'יגה וואט של כושר ייצור באנרגיה מתחדשת התווסף בעולם אשתקד, כ-40% יותר ממה שהתווסף ב-2021. כך למשל, הודות לתמיכה מתמשכת במדיניות באנרגיה מתחדשת באיחוד האירופי אשתקד, מנעו צורך בכ-11 מיליארד bcm של גז טבעי במשק החשמל. לפי ניתוח סוכנות האנרגיה הבינלאומית, זהו המניע המבני הגדול ביותר להפחתת הביקוש לגז טבעי, שצנח באיחוד אשתקד בכ-13% - הירידה החדה בהיסטוריה, שוות ערך לאספקת גז הדרושה לכ-40 מיליון בתים.