קפיצת ראש: בענף השחייה נזכרו שיש שחיינים עם שיער מקורזל

שיערה השופע והמקורזל של אליס דרינג הוא מקור גאוותה. מדי כמה ימים היא מציגה אותו לראווה בעמוד האינסטגרם התוסס שלה במגוון תסרוקות: לעתים כשהוא קלוע בצמות דקיקות, צבעוניות וארוכות המגיעות עד מותניה, לפעמים בסגנון של ראסטות עבות וצפופות המכסות את כל ראשה. יש גם ימים שבהם היא מעדיפה לפזר את תלתליה הצפופים לכל עבר.

כשחיינית אולימפית שמייצגת את נבחרת בריטניה, אחד האתגרים הגדולים שלה לאורך הקריירה היה תמיד לדחוס את שיערה אל תוך כובעי הסיליקון הצפופים שאיתם מתחרים ומתאמנים בענף. "זה פשוט יכול להיות סיוט", סיפרה פעם. לדבריה, הכובעים מחליקים משיערה ללא הרף ולוחצים לה על הראש מכל הכיוונים.

אבל ייתכן שכעת הושג פתרון לבעייתה של דרינג ושל שחיינים שחורים ומקורזלים נוספים כמוה. התאחדות השחייה העולמית (FINA) הודיעה השבוע כי מעתה תאשר למשתתפים בתחרויות שחייה בינלאומיות להשתמש בכובע מיוחד, שאותו מייצרת חברה בריטית בשם Soul Cap, ונועד להכיל שיער שופע ומגוון רחב של תסרוקות שמאפיינות בעיקר את הקהילות השחורות. "חשוב לנו לקדם גיוון והכלה", אמר ברנט נוויקי, מנהל בכיר ב־FINA, "חשוב לנו מאוד שלכל הספורטאים בענפי המים תהיה גישה לציוד שמתאים להם".

יש מי שיטענו שלגישה זו מצד התאחדות השחייה העולמית לקח זמן רב מדי להגיע. אותו כובע מוארך שדרינג ושחיינים שחורים אחרים נוהגים להשתמש בו באימוניהם כבר כמה שנים, עלה לכותרות בשנה שעברה, לאחר שהשימוש בו נאסר על ידי FINA במשחקים האולימפיים בטוקיו. האיסור עורר מחאה גדולה בקרב תומכי זכויות אדם וספורטאים בכירים שחורים, שאף רמזו לגזענות מכוונת מצד מוסדות הספורט. "הכלה בספורט זה בטוח לא מקדם", טענה אז סימון מנואל האמריקאית, השחיינית השחורה הראשונה בהיסטוריה שהצליחה לזכות במדליה אולימפית בריו 2016.

אולם המלחמה שהתנהלה על אישור כובע השחייה היא חלק ממלחמה גדולה בהרבה: זה מאבק חוצה גבולות להכנסת ספורטאים שחורים ברחבי העולם אל תוך בריכות השחייה והכללתם בענף שהדומיננטיות הלבנה בו היא מוחצת.

עד כמה מוחצת? על פי איגוד השחייה האמריקאי — גוף שמטרתו היא לקדם את ענף המים במעצמת השחייה ארה"ב — 64% מהאמריקאים השחורים כלל אינם יודעים לשחות. כפועל יוצא מכך, באופן שכנראה לא צריך להפתיע אף אחד שם, גם שיעורי הטביעה של ילדים אמריקאים שחורים גבוהים משמעותית משל לבנים. בארה"ב הטעונה במתח גזעי, אלו הן עדיין שאריות כואבות של ההפרדה גזעית שהיתה נהוגה במשך שנים ארוכות במדינות רבות בארה"ב. וכחלק מהפרדה זו נאסרה כניסת שחורים לבריכות שחייה ציבוריות במאות ערים בארה"ב.

בבריטניה המצב אינו טוב יותר. נתונים שמספקת התאחדות השחייה לשחורים — גוף שהקימה דרינג ביחד עם שותפה נוספת כדי לקדם את הענף בקרב קהילתן — מלמדים כי 95% מתושביה הבוגרים השחורים של לונדון אינם שוחים. גם ילדים נמנעים מלהתקרב למים ולפחות 80% מילדי העיר השחורים מסיימים את לימודי בית הספר היסודי כשאינם יודעים לשחות.

שני מייסדי חברת הכובעים Soul Cap, טוקס אחמד ומייקל צ'פמן, למדו לשחות רק בשנות ה־20 לחייהם וכך גם נתקלו במקרה בבעיית כובעי השחייה. התפיסה בביתם, כך העידו, היתה ששחייה אינה מיועדת לאנשים שחורים. בין הסיבות שעלו בשיחה שקיימו עם בנות משפחתם, היה נושא השיער הרטוב שאינו נדחס לשום כובע שחייה והשפעותיו המזיקות על שיערן המקורזל.

אבל הדרת שחורים אינה נוגעת רק לשחייה. במדור זה כבר נכתב על היעדרם ממסלולי הרכיבה באופניים, וגם ענף הטריאתלון כמעט שלא קיים באפריקה — הסיבה לכך היא שאלה ענפים שפשוט יקרים מדי עבור תושבי היבשת השחורה. בריכות שחייה הן נדירות באפריקה ואותן ניתן למצוא בעיקר בבתי מלון מערביים בערי הבירה (אשר לשחייה במקווי מים טבעיים כמו אגמים, אפריקאים רבים נמנעים מלטבול בהם מתוך האמונה הרווחת, המבוססות על אגדות עממיות עתיקות יומין, בנוגע למפלצות וקללות הרובצות בתוך המים). על כן האפריקאים יעדיפו להשקיע את מרצם במשחקי כדור או בענפים שבהם הם מצטיינים כמו ריצה למרחקים ארוכים.

רבים כעת סבורים שהאישור הנכסף שנתנה התאחדות השחייה העולמית לשימוש בכובעים הייחודיים לשחיינים שחורים עם שיער מקורזל, יכול לשמש פתח לכניסתם של ספורטאים שחורים רבים לענף הלבן ביותר. במיוחד נשים שעד כה נרתעו מהצורך המכאיב והמייגע לתחוב את שיערן לתוך כובע גומי צר.

"לתת לאנשים את האפשרות זה בעצם כל העניין", כתבה דרינג המאושרת בעמוד האינסטגרם שלה השבוע. בחברת כובעי השחייה בירכו על ההחלטה האמיצה שתפתח את שערי הזירה התחרותית של התחום לקהלים נוספים, אך בעיקר על הסרתו של חסם משמעותי נוסף שכנראה מנע מאנשים שחורים רבים להתאהב באחד הענפים המהנים שיש.