אירופה שמה רגליים לאופנה המהירה: תאסור על השמדת בגדים

חברות האופנה הפועלות באיחוד האירופי ייאלצו לבצע שינויים משמעותיים בתהליכי הייצור, זאת לאחר שהפרלמנט האירופי הכריז השבוע כי הגיע להסכמות לגבי תקנות חדשות שמטרתן לצמצם את הפסולת שמייצרת התעשייה. המטרות הללו יושגו, בין השאר, דרך עיצוב אקולוגי למוצרים, כדי להגביר את עמידותם אצל הצרכנים, כמו גם באמצעות איסור השמדת בגדים שלא נמכרו. בפרקטיקה הזו משתמשים בתי אופנה רבים כדי למנוע ירידת מחירים בשווקים.

הכללים החדשים, שהוצעו לראשונה על ידי הנציבות האירופית בשנה שעברה, משיתים כללים נוקשים יותר על מוצרים, זאת כדי להבטיח שיחזיקו מעמד זמן ממושך יותר ויהיו קלים יותר לתיקון. החוק האוסר על השמדת פריטים ייכנס לתוקף באופן מדורג — בעוד שנתיים לחברות גדולות ובעוד שש שנים, עבור בינוניות. עסקים קטנים יהיו פטורים. בנוסף, חברות גדולות יחוייבו לדווח מדי שנה כמה מוצרים הן משליכות, ומדוע. לפי הערכות, כ־40% מהבגדים המיוצרים אינם נמכרים, אולם החברות לא מפרסמות נתונים, וכך מצליחות להרחיק את הביקורת הציבורית.

באיחוד האירופי מבקשים לתת מענה לצריכת הטקסטיל הגואה, אשר נושאת בהשפעה חמורה על שינויי האקלים. ענף האופנה אחראי לכ־10% מפליטות גזי החממה, יותר מתעשיית התעופה והתעבורה הימית גם יחד. החוק החדש יעודד חברות לצמצם את הנזק הסביבתי שגורמים מוצריהם ולחשוב מחדש, כבר בשלבי הייצור, על מודלים של מחזור בגדים, במקום להשליכם למזבלה או לשריפה. כיום, פחות מ־2% מפריטי האופנה הנמכרים מגיעים לבסוף למחזור. בהתאם לחוק החדש, היצרניות ייאלצו להצמיד למוצרים דרכון דיגיטלי שיציג את מאפייניו באמצעות QR ויאפשר לצרכנים לבדוק האם הפריטים הם ברי קיימא. הצעד הזה גם יסייע לאכיפה רגולטורית, שכן הוא יספק נתונים השוואתיים ומדידה אחידה.

לנציבות, הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי, תהיה גם הסמכות להרחיב את האיסור למוצרים אחרים מעבר לבגדים והנעלה. "הגיע הזמן לגמור עם מודל 'קח־השתמש־זרוק' שמזיק כל כך לכוכב הלכת שלנו, לבריאות שלנו ולכלכלה", אמרה חברת הפרלמנט אלסנדרה מורטי, שהובילה את החקיקה. "מוצרים חדשים יעוצבו באופן שיועיל לכולם, יכבד את כדור הארץ וישמור על הסביבה", הוסיפה.

"ההתקדמות של האיחוד האירופי היא בשורה מדהימה, גם אם ראשונית, מכיוון שהיא מתייחסת קודם כל לבעיה העיקרית והמשמעותית ביותר של תעשיית האופנה — ייצור יתר", אמרה ל"כלכליסט" ד"ר מיטל פלג מזרחי, עמיתת פוסט דוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת ייל. "כשהחברות ייאלצו לקחת אחריות כלכלית על הפסולת שהן מייצרות, התוצאה תהיה שהן ירצו לייצר פחות פסולת", היא מוסיפה. "מבחינה סביבתית זהו החטא הקדמון של התעשייה. ההנחות הן, שנכון להיום בין 20% ל־40% ממה שחברות האופנה מייצרות לא נמכרים, אלא הופכים למלאים מתים, שלרוב מסיימים את דרכם במטמנות באפריקה. יתרה מכך, מודל הרווח של חברות האופנה המהירה מבוסס על ייצור יתר, במחיר סביבתי כבד".

בעשור האחרון ירד מחיר הבגדים ביחס לאינפלציה, ופרק הזמן שבו בגדים נותרים בארון מתקצר משמעותית. חברות האופנה המהירה מוציאות לשווקים עשרות או מאות קולקציות בשנה במחירים נמוכים, ומובילות את הצרכנים להחלפה תדירה של תכולת הארון ואת החנויות להשלכה של עודפים רבים. שווי התעשייה נאמד ביותר מ־2.5 טריליון דולר והיא מעסיקה למעלה מ־75 מיליון אנשים ברחבי העולם. המגזר ראה צמיחה מרהיבה בעשורים האחרונים, כאשר ייצור הבגדים הוכפל ב־2014־2000. אך בעוד אנשים קנו 60% יותר בגדים ב־2014 לעומת 2000, הם גם שמרו אותם רק מחצית מהזמן, כך לפי דו"ח של חברת הייעוץ מקינזי.

דו"ח משנת 2017 של קרן אלן מקארתור מעריך כי יותר ממחצית מהאופנה המהירה המיוצרת מושלכת תוך פחות משנה וכי 87% ממנה מגיעים בסופו של דבר למזבלות או נהרסים בדרך אחרת. בכל שנה נזרקים באיחוד האירופי כ־5.8 מיליון טונות של טקסטיל, כ־11 ק"ג לאדם, שחלק גדול מהם מגיע למזבלות או למשרפות. בארצות הברית, כמות פסולת הטקסטיל ב־2018 גדלה ב־80% בהשוואה לשנת 2000 ולפי אחת ההערכות נזרקים שם לפח כ־2,150 פריטי לבוש מדי שנייה.

ככל שאופנה הופכת זולה ומהירה יותר, כך גם גדל הנזק הסביבתי שהיא מייצרת. לפחות כ־60% מהחומרים המשמשים את תעשיית האופנה עשויים מפלסטיק, שיעור ההולך וגדל עם השנים וגורם לזיהום רב, לא רק בתום חייו של הבגד, אלא גם כאשר סיבי הפלסטיק משתחררים למערכות המים בזמן הכביסה. כ־93 מיליארד מ"ק של מים — כמות המספיקה לצורכי 5 מיליון אנשים — משמשים את תעשיית האופנה מדי שנה, מה שתורם באופן משמעותי למחסור במים באזורים מסויימים. בנוסף, כ־20% מזיהום השפכים התעשייתיים בעולם מקורם בתעשיית האופנה. "חקיקה שתחייב את החברות להתייחס לכמויות שהן מייצרות, ובהתאם לקחת אחריות ולהפחית את כמויות הייצור, היא תנאי הכרחי לשינוי של התחום ומהווה שינוי רדיקלי", מדגישה פלג מזרחי. לדבריה, מדובר בסנונית ראשונה, חלק מתוכנית האחריות המורחבת (ERP) שהאיחוד מוביל. "התוכנית הזו תחייב חברות לקחת אחריות על הבגדים לאורך כלל חייהם", היא מסכמת.