מה עומד מאחורי פארסת הסטטיסטיקאי הראשי של נתניהו?

זו היתה פארסה שנמשכה פחות משעה. מיכאל שמש מכאן 11 פרסם כי בכוונת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את מנכ"ל משרדו ומקורבו יוסי שלי לתפקיד מ"מ הסטטיסטיקן הלאומי. אולם בתוך דקות ספורות נתניהו חזר בו והבהיר כי "יוסי שלי לא ימונה לתפקיד ממלא המקום", וכי המינוי ייעשה באופן מסודר עם הקמת ועדת איתור. אף שהאירוע הקצרצר הזה מאחורינו, הוא מאפשר הצצה פסימית ואופטימית כאחד להתנהלותו של נתניהו וממשלתו בעת הזו.

הכוונה הראשונית של נתניהו למנות את שלי לתפקיד הסטטיסטיקאי הראשי היא לא פחות מהזיה. שלי חסר הכשרה סטטיסטית אקדמית, ונתפס כאיש פוליטי מובהק. בדיוני התקציב שהתקיימו במשרד ראש הממשלה נכנס יוסי שלי לעימות עם הכלכלנית הראשית שירה גרינברג על עצם העובדה שהיא הכניסה את הרפורמה המשפטית כ"גורם סיכון" לתחזית ההכנסות שלה. מינוי של איש פוליטי לעמוד בראש מערך הנתונים הרשמי של מדינת ישראל שקול להכרזה כי "הנתונים על כלכלת ישראל סובלים מבעיית אמינות קשה". הנזק הוא עצום, הגופים הבינלאומיים לא יאמינו לנתוני התוצר, האינפלציה ומחירי הדיור. מכאן הדרך להפסקת זרם המשקיעים ולירידת דירוג האשראי קצרה במיוחד.

למעשה קשה להבין למה נתניהו רצה מלכתחילה למנות איש פוליטי למשרה כה בכירה. הרי הוא וסמוטריץ' נמצאים במאבק סיזיפי מול סוכנויות הדירוג והגופים הבינלאומיים, הם מנסים שוב ושוב להעביר את המסר כי הרפורמה המשפטית אינה פגיעה ב"עצמאות המוסדות" אלא רק "השבת האיזון". רק שלשום הם דחו באופן בוטה וחד-משמעי את הציוץ האומלל של שר החוץ אלי כהן שרמז על כוונה לפגוע בעצמאות בנק ישראל. אם לסכם את המסר הכלכלי של סמוטריץ' וביבי במשפט: "הרפורמה המשפטית היא רק משפטית, עצמאות המוסדות הכלכליים לא תיפגע ולא עומדת בסימן שאלה", לכן קשה להבין איך נתניהו מעלה על הדעת למנות איש פוליטי למשרה כה קריטית לאמון בכלכלה הישראלית?

התשובה היא כי תהליך פירוק המוסדות אינו ליניארי, ולא נמצא בשליטה מלאה. אם מקשיבים לרטוריקה של ההפיכה המשפטית מבינים שהיא לא יכולה לעצור בבתי המשפט. הטענה הבסיסית שלה היא כי אם הממשלה מגבילה את כוחה הרי שהיא למעשה לא שולטת; המנדט שלה הוא "לשלוט ללא עוררין". הרטוריקה הזו קיימת במידה זהה לגבי כל מוסד עצמאי או מוסד פסבדו עצמאי. ולכן גם אם נתניהו מבין את ה"יעילות" שיש בנגיד בנק מרכזי עצמאי ובסטטיסטיקן לאומי עצמאי, תמיד תרצד הרטוריקה החדשה הרואה בכל מוסד עצמאי פגיעה במשילות של נבחרי הציבור. ולפעמים, כמו באפיזודה הקצרצרה הזו, זה יהיה חזק ממנו, חזק מהאינטרס הרציונלי שלו.

הצד האופטימי בכל האירוע הזה, בשונה ממה שמקובל לחשוב, זה שהכלכלה היא המוצא לפלונטר הפוליטי והחברתי אליו נקלעה ישראל. השיח הכלכלי מאפשר מעין גשר בין תומכי הרפורמה למתנגדיה. לשיח הכלכלי יש יתרון. אין בו כמעט נימה ערכית, המושג ששולט בו הוא ה"יעילות". השיח היעיל הזה מאפשר חבל הצלה לפוליטיקאים מימין - הם יכולים לרדת מעט מהעץ, לרכך מעט את ההתנגדות שלהם לפשרות ולעצירת החקיקה, ולהגיד, "ניסינו, אבל הכלכלה חסמה אותנו". הכלכלה מאפשרת גם לפוליטיקאים מהשמאל לחתור לשיח של פשרות בלי לחשוש מטהרנים המתנגדים לכל הידברות. יש רק לקוות שהכלכלה תפעיל את קסמיה מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

מנציבות שירות המדינה נמסר: "הייתה בדיקה של אפשרות למנות את שלי כממלא מקום זמני לשלושה חודשים עד שתסתיים עבודת ועדת האיתור, זאת בנוסף לתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. לאור העובדה שוועדת האיתור לתפקיד עומדת להתכנס בימים הקרובים, הוחלט בסופו של דבר להמתין עד לסיום עבודתה".