גם נשים רוצות לחרוך את המסלול של פורמולה 1

לפני כמה שבועות הצעתי לבני את אחד הבילויים המהנים שאב ובן יכולים לקיים יחדיו — קארטינג. דקות ארוכות של נהיגה פרועה במכונה קטנטנה וזריזה בתוך חניון מוסדר, עמוס צמיגים ונתיבים. פעם הוא עוקף בהתרסה ומגחך לעברי, פעם אני חותך אותו באחת הפניות, ואז מקניט אותו בהומור מאצ’ואיסטי מבעד לקסדה. מעט קשה לדמיין שיום אחד בתי תרצה לבוא איתי למקום הרועש והממונע הזה שכולו טסטוסטרון גברי ותחרותיות.

אבל בניגוד לתפיסה הרווחת ולסטריאוטיפים הנפוצים, ישנן מי שגדלו בדיוק באווירה הזו. מייסי היטר, נערה בריטית בת 15, יכולה להוות דוגמה מצוינת לכך. את מסלולי הקארטינג החלה לפקוד כבר מגיל 8, ומהר מאוד חשה כי רכב המרוץ הקטנטן והמהיר בעצם מהווה מפתח לעתידה. על אף גילה הצעיר צברה עשרות ואולי מאות ניצחונות במרוצים, כשפעמים רבות מספור היא משאירה אבק לבנים. “זה מבלבל אותם כשנשים מגיעות למסלול”, אמרה ל”אל־ג’זירה”, “הם תוהים למה אנחנו בכלל כאן”. לדבריה, חוותה סופי שבוע מאתגרים מאוד מול נערים שהתקשו לקבל את זה שנערה עוקפת אותם פעם אחר פעם. היטר, כמו נהגות מרוץ נוספות בעולם, חולמת יום אחד לנהוג בבמה הנחשבת בעולם: מרוצי ה”פורמולה 1”.

אך האם ליגת מרוצי המכוניות הבכירה והיוקרתית בעולם בכלל מאפשרת לנשים לקחת חלק בחגיגה? היכונו לתשובה יחסית מפתיעה: אף שלמרבה הצער אין ולו נהגת אחת על מסלולי הפורמולה 1 כיום, מתברר שדווקא אחד מענפי הספורט הגבריים והמאצ’ואיסטיים ביותר פתוח ומקבל נשים לשורותיו ללא שום הגבלה זה עשרות שנים. לאורך 73 שנות קיומו נהגו בליגת־העל של מרוצי המכוניות רק 5 נשים, כולן כתף אל כתף עם הגברים וללא קטגוריה נפרדת. האחרונה שבהן, דסירה וילסון הדרום־אפריקאית, לפני 43 שנים.

“אין ראיות לכך שישנם מחסומים פיזיים או מנטליים כלשהם שימנעו מנשים להגיע גם לצמרת של הענף”, נטען במחקר שביצעה לאחרונה Hintsa, חברת פרטית האחראית לאימונם וכשירותם התחרותית של ספורטאי קצה, בהם גם מחצית מנהגי הפורמולה 1 הפעילים היום. “רק צריך לתת להן את התמיכה והאימונים המתאימים והתוצאות יגיעו”, פסקו.

בשנה האחרונה, ולאחר שסקרים בתחום גילו שלפחות 40% מאוהדי הענף כיום הם בעצם נשים, הוקמה אפילו אקדמיה ייחודית שכל תכליתה וקיומה מושתת על איתור נהגות בעלות פוטנציאל והכשרתן לנהוג בסבב מרוצי המכוניות היוקרתי בעולם. מלבד זמן מסלול וניסיון יקר ערך, חלק מהתמיכה של האקדמיה תבוא לידי ביטוי גם בכיסוי עלויות הענק שמצריכה ההשתתפות בענף מוטורי, שבו רק מחירו של כלי רכב ראוי לתחרות יכול להגיע למאות אלפי דולרים. “אנשים בהחלט רעבים לראות אצלנו יותר גיוון”, אומרים קברניטי הענף שזכה לתנופה נוספת בזכות שובר הקופות המפורסם של נטפליקס: “פורמולה 1: המרוץ לניצחון”.

אז מדוע בכל זאת אין כרגע נשים ששורפות את מסלול המרוצים המהיר מכולם? על פי מחקר מקיף שביצע “More Than Equal”, ארגון שמטרתו לקדם נשים בפורמולה 1, “חלק מהסיבות שבגללן נשים מתקשות להגיע לרמות הגבוהות ביותר בספורט המוטורי, קשורות לקושי שלהן להשיג מימון ונותני חסויות, זאת בעיקר בגלל דעות קדומות”.

עיקר האתגר מתגלה בגילאי הנוער, שלב שבו מרבית הספונסרים מעדיפים להשקיע את כספם בבנים ולהמר שאלו יגיעו רחוק יותר, בעיקר עד הפורמולה 1. “ההחלטות האלו מונעות מנשים להתקדם בשלב מאוד מכריע בקריירה שלהן”, כתבו החוקרים. במקום להתעסק בשיפור יכולתן ולהימצא כמה שיותר על המסלול באימונים, נהגות המרוצים הצעירות מוצאות עצמן במרדף בלתי פוסק אחר משקיעים. תוסיפו לכך את העובדה שעד כה כמעט ולא התקיימו מסלולי אימון ייעודיים בתחום לנשים או איסוף של מידע ונתונים עדכניים על כמות הנשים המשתתפות בפעילויות ספורט מוטורי בעולם, והרי לכם מתכון לסטגנציה והיעדר כוכבות על מסלולי הפורמולה 1.

“אף אחד לא מוכן לקחת את הסיכון ולתמוך בנו”, טוענות נהגות המרוצים, שעל פי השערות מהוות קרוב ל־10% מקהילת הנהגים התחרותיים בענפי הספורט המוטוריים. למרבה הצער, ככל שמקרבים לשפיץ הפירמידה התחרותית ואל מרוצי הפורמולה 1, שיעור השתתפותן של נהגות רק הולך ויורד. אבל מאחורי היעדר החסויות והתמיכה מסתתרות תפיסות מיושנות שרבים מהגברים עדיין חוטאים בהן אפילו בעידן הנוכחי, “סטריאוטיפים או תפיסה שלילית לגבי יכולת הנהיגה של נשים”, טוענים מחברי המחקר. “גברים מתקשים להכיר בכך שנשים יכולות לנהוג מהר או בכלל להתחרות מולם בתחום פיזי”. במציאות שבה אלו עדיין תפיסות רווחות, הם אומרים, יהיה קשה לראות נהגות שפורצות את מחסום הפורמולה 1. “זה ייקח לפחות 10-5 שנים עד ששוב נראה שם נהגת”.