החילונים היו עסוקים במלחמה, והמפלגות החרדיות לקחו את הבחירות

מי שרוצה להבין את ההצלחה החרדית בבחירות לרשויות המקומיות צריך לזכור את הצהרה של שר השיכון יצחק גולדנופף "מה הקשר של הממשלה למלחמה". צריך פשוט להסב אותה ל"מה הקשר של הבחירות המקומיות למלחמה". ובמילים אחרות, כשהציבור הכללי היה עסוק בחטופים וביום שאחרי, החרדים שגם ככה מרגישים הרבה פחות את המלחמה, היו עסוקים במלחמות הבחירות. היו שם מלחמות קשות וזה העלה עוד יותר את רמת העניין, כי כלל ידוע בציבור החרדי הוא שככל שמפוצלים ומפולגים יותר, יותר בוחרים הולכים לקלפי.

עד ה-7 באוקטובר היה נראה שהבחירות לרשויות המקומיות ישמשו כבחירות אמצע, בהן הציבור יביע אי אמון גורף בקואליציה בשל ההפיכה המשטרית. אבל המלחמה הפכה את הבחירות לרשויות לשולית בתודעה אצל רוב הציבור היהודי, שעסוק כרגע בעיקר בדאגה לביטחון האישי שלו ושל החטופים. ולכן, כמה נוח היה למפלגות החרדיות שהבחירות ייערכו בתקופת המלחמה אפשר היה ללמוד מההתנגדות של השר משה ארבל מש"ס לדחיית הבחירות מינואר להשבוע. אבל בסוף ארבל גם צודק שיש גבול לדחיות בדמוקרטיה.

האמת היא שגם בימים רגילים המפלגות החרדיות מייחסות הרבה יותר חשיבות לייצוג ברשויות המקומיות מאשר החילונים. זאת בין היתר בשל הצורך להעביר משאבים למוסדות של הקהילות שלהם. בערים החרדיות היו בבחירות האלו הרבה מאוד מלחמות פנימיות קשות כמו המרוץ התמוה של של שר הבריאות אריאל בוסו לראשות עיריית בני ברק (האשכנזים התאחדו וראש העיר חנוך זייברט ניצח בגדול) או ההדחה של ראש עיריית אלעד ישראל פרוש (הבן של) ע"י מועמד ש"ס יהודה בוטבול.

אבל את ההישגים האמיתיים הם השיגו בערים מעורבות. ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך תעלה כנראה לסיבוב השני. אבל הציבור החרדי צפוי להתאחד כדי להביא להדחתה ולבחירת מועמד דגל התורה שמואל גרינברג. זה יאיץ עוד יותר את הפיכת בית שמש מעיר מעורבת לעיר חרדית. יוסי קקון מש"ס זכה בראשות עיריית צפת והדיח את ראש העיר שוקי אוחנה מהליכוד. מדאיגה במיוחד העובדה שקקון נתמך גם על ידי עוצמה יהודית. זאת, בעיר שידועה בניסיונות להדיר ולסלק תושבים וסטודנטים ערבים.

בטבריה המועמד האנטי חרדי רון קובי הובס ואילו המועמד יוסי נבעה שנתמך ע"י ש"ס והליכוד זכה. זה יכול להאיץ את הכוונה לבנות שכונות חרדיות גדולות בעיר שייצרו כיסי עוני ומצוקה. בערד הדיח יאיר מעיין מהליכוד שנהנה מתמיכת החרדים את ראש העיר ניסן בן חמו מיש עתיד, מה שצפוי לזרז את התחרדות העיר. דווקא בירושלים בניגוד לרושם שנוצר לא חל שינוי משמעותי ביחסי הכוחות. החרדים שלטו במועצת העירייה עד עכשיו ושולטים גם היום. ארבעת המנדטים שאיבדה סיעת התעוררות הלכו בעצם לסיעות האיחוד הירושלמי הליברלית ולראש העיירה משה ליאון. לא שינוי גדול.

לתוצאות בערים המעורבות צפויה השפעה לא מבוטלת על האופי שלהן, על רמת הכפייה הדתית בהן ועל ההתחרדות שלהן. צריך לזכור שבגלל הגידול הדמוגרפי החרדי, התחרדות אף פעם לא חוזרת אחורה, רק מתקדמת. בחמש שנים הקרובות החילונים והמסורתיים שלא הלכו לקלפי וישלמו את המחיר יוכלו לבוא בטענות לעצמם. אם יש ציבור שמבין את החשיבות של הרשויות המקומיות וציבור שמעדיף להדחיק אותן זו בעיה של האחרונים. מצד שני בהחלט אפשר וסביר לטעון שאם המשפחות החרדיות היו, כמו הלא חרדיות, עסוקות בדאגה לחיילים ואנשי מילואים, יכול להיות שהיה להן הרבה פחות אנרגיות למשחקי בחירות.