הונג קונג פינת דרום תל אביב: טקסים וסדנאות על התה הסיני

פינק יושבת ישיבה מזרחית על מחצלת הטאטאמי הגדולה. היא מוזגת תה מקנקן שהכינה הרגע לתוך כוס פורצלן לבנה קטנה ומגישה לנדב, בן זוגה. מוזיקה שקטה ממלאת את החלל. לאט לאט נעלמות שריקות הסופה בחלונות ונשאר רק טקס מהפנט עוד לפני שקיבלת גם אתה לגימת תה קטנה.

נדב בירן (36) ופינק לוק (32) הם בעלי ho yum tea, "תה טעים מאוד" בקנטונזית - הסטודיו שלהם המוקדש אך ורק להנאות התה.

"נפגשנו בטינדר", עונה בירן לשאלה המתבקשת היכן פגש את פינק. "ב־2014 נסעתי להונג קונג. המטרה היתה להישאר שם לנצח. זה לא יצא, כמו שאתה רואה, אבל יצא משהו אחר".

פינק, סינית מהונג קונג ששמה המקורי הוא לוק סי וואן, היתה, ובמובן מסוים עודנה, אשת שיווק. עכשיו היא פשוט משווקת תה. בירן היה צלם. הם נפגשו, התאהבו והספיקו לחיות שנה בהונג קונג. הם התמחו אצל מגדלי תה סינים ומשם הם מביאים עשרות סוגי תה ולצדם תה מהודו, טייוואן וגיאורגיה. "אנחנו מחפשים למשל באסאם - מחוז התה של הודו - מגדלים שמוכנים לייצר עבורנו תה סיני מסורתי בשיטות שאנחנו מכירים מסין".

את התה הם מוכרים בארץ וגם בעולם ומוסיפים לו שלל אביזרים כמו קנקנים יפהפיים, שולחנות תה מסורתיים, כוסות ועוד. בנוסף הם מקיימים בסטודיו סדנאות הכוללות את טקס התה הסיני המסורתי וגם טעימת תה מודרכת הכוללת כמה סוגי תה והסברים מרתקים על אופן גידולו והכנתו של כל סוג תה.

"בסין, במיוחד במחוזות שבהם מגדלים תה באופן מסורתי, אם תיכנס למכולת ותרצה לקנות חטיף אך בעל הבית ואשתו בדיוק החליטו לשתות תה, אתה תיאלץ לחכות קצת עד שיגמרו את הטקס הקצר, או להצטרף", הם מסבירים.

נדב בירן ולוק סי וואן בטקס התה בסטודיו שלהם. בתום כל לגימה קדים קידה קטנה | צילום: יובל חן

טקס התה היפהפה הוא לאו דווקא אירוע חגיגי בהכרח. בירן ופינק מסבירים שבהיותה של סין חילונית כבר שנים רבות, הטקס כיום הוא למעשה פעילות די יומיומית: פינק מוזגת שוב ושוב מים רותחים על עלי התה השונים הנתונים בקערה, מכסה את הקערה ואז מוזגת רק את התה בלי העלים לקנקן, וממנו לכוסות. בירן לוגם איתה תה בשקט ומחווה בכל פעם מחדש מין קידה קטנה. אנחנו מתחילים בתה לבן שמגיע בעיקר מהמחוזות פוג'יאן ומיונאן. "זה בעצם אולי התה הכי טבעי. מרגע שקוטפים את העלים אסור לשנות את תנאי הטמפרטורה והלחות יותר מדי כדי שהתה בעצם יישמר בצורה הטבעית של הטבע ויתסוס לאט לאט, בלי להירקב. אם את התה הירוק למשל מייבשים בחום, בווק או בתנור, את הלבן מייבשים באוויר. זה יכול לקחת חצי שנה", מסביר בירן. עתה הוא מוזג לנו תה בשם 'יא באו סגול בר'. זה תה עדין להפליא, בהיר מאוד ומרגש ממש בטעמו המאופק. נדמה לי שאני מתאהב.

עכשיו הוא מוזג תה ירוק. "כמה שיותר מהר אחרי הקטיף צריך לחמם את העלים לתה הירוק בחום גבוה כדי לחסל כל אפשרות שהמבנה הכימי שלו ימשיך להשתנות. מכיוון שמחממים אותו מהר הוא לא מספיק לעבור חמצון ותסיסה. אם אתה רוצה שהוא יעבור תהליך מתקדם יותר - אז יש תה שנקרא צהוב, שזה לקחת תה ירוק ולהעביר אותו עוד תהליך של חום מעל הממוצע, ב־60 מעלות, זאת עושים באמצעות בד רטוב שמחזיר לחות לעלים. אני מביא תה כזה מהודו. הוא יקר ונדיר מאוד. צריך להתקשר ליצרן שיעשה את התהליך במיוחד עבורך".

תה ירוק הפך לסמל בריאות עולמי אבל פינק ובירן מתעקשים שכל סוג תה הוא בריא. התה השחור, המוכר ביותר לרובנו, מה שהיינו מכנים אולי תה רגיל, מיובש באוויר בין חצי שעה לחצי יום על משטחי בד או במבוק, ואז מכניסים אותו למכלי במבוק גדולים שם הוא עובר תהליכי חמצון באמצעות שליטה בטמפרטורה ובלחות אם על ידי תנורים ואם על ידי האוורור, ואז התה מתייבש לאט לאט בחדרים ועובר חמצון.

אוסף קומקומי תה בסטודיו. ביבוא מסין | צילום: יובל חן

עכשיו מגיע מלך התה. האולונג, שכדי להגיע לטעמו הייחודי צריך כל הזמן לשמור על העלים בתנועה, החל מרגע הקטיף. "יש אנשים שמקצועם הוא לשקשק את העלים. מפעל של אולונג זה קרקס. גם עם הלחות צריך לשחק כל הזמן. להעלות ולהוריד", מסביר בירן. "זה עולם שלם, ממש כמו יין. יש מחוזות וסוגים ודרכי הכנה שונים".

אף שאפשר להיכנס לדקויות כמו עפיצות ומה התה מזכיר בטעמו, הרבה יותר קל וכיף לטעום אותו, במיוחד אם עושים זאת על ידי התמסרות לחוויה תחת ידיהם האמונות של פינק ובירן. המפגש, בקבוצות קטנות, עולה בין 120 ל־150 שקל (פרטים באתר hoyumtea.com). מחירי התה נעים מ־100 שקל ומעלה אבל מדובר בתה בכמות שתספיק לעשרות ואפילו מאות כוסות כך שבחישוב מהיר מדובר בשקל לכוס או טיפה יותר. אחרי שטעמתי אני משוכנע שזה ממש שווה. גם התה וגם האירוח.

טקס התה הסיני כולל חוקים וכללים שנקבעו במשך מאות שנים

"קבל את האורחים שלך עם תה", אומרים בסין, ואכן אין דבר חשוב יותר בתרבות האירוח הסינית מאשר שתיית תה. שורשיו של טקס התה הסיני, ובמיוחד זה הנערך ביום הכלולות ובו החתן והכלה מוזגים תה למשפחותיהם, נעוצים עוד בשושלת טאנג אשר שלטה בסין הקיסרית בין השנים 618 ו־907 לספירה. יינג לנג, הסופר הסיני בן המאה ה-16, כותב: "אי אפשר לשתול צמח תה מחדש. הוא ינבול. כשכלה מוזגת תה לחתנה, זהו סימן של נאמנות, כמו התה לאדמה".

הסינולוג המנוח דן דאור כתב בספרו "הרים ונהרות לעולם" (עם עובד), כי התה ששתו הסינים הקדמונים היה צמח אחר ממה שמוכר כיום כתה: "במאות הראשונות לספירה כבר שתו תה שהכינו מעלי הקמליה הסינית (שמו המדעי של צמח התה - ח"ג), תחילה עלים טריים במים רותחים, ואחר כך עלים מיובשים וטחונים, עד שבמאה השמינית לערך נהפכו הכנת תה ושתייתו לאמנות ולטקס, ונפוצו ברבים". במשך הדורות נקבעו כללים שונים לטקס: למשל, בימי שושלת מינג (1644-1368) נקבע כי שתיית תה צריכה להיעשות ברוגע, בסביבה נעימה כמו על גשר ביער או לפחות חצר. ואילו החכם הסיני צ'ה לו קובע בספרו משנת 1051: "כמה שפחות אורחים בשעת שתיית התה, כך טוב יותר". מי אמר שרק פולנים אוהבים לשתות תה לבד בחושך?