העיריות נכשלות באכיפת עבירות בנייה

מועצות מקומיות ואזוריות נכשלות בטיפול בעבירות בנייה ובנייה לא חוקית, כך עולה מדו"ח הרשות לאכיפה במקרקעין לשנת 2021, השנה שבה אירע בין היתר האסון בקבר הרשב"י במירון, מתחם שהתאפיין בעשרות מבנים מסוכנים לא חוקיים. עם זאת, חל שיפור ניכר בתחום הטיפול של המדינה בעבירות בנייה.

הדו"ח מפנה אצבע מאשימה בעיקר לוועדות מקומיות לתכנון ובנייה, מועצות מקומיות, ערים ומועצות אזוריות, שנכשלות באכיפה, ובשורה התחתונה הוא ממליץ לשלול את סמכות האכיפה מוועדות מקומיות כגון אלעד, טייבה, טירה, נצרת, רחובות, לוד ואילת. ההשפעות השליליות של הבנייה הלא חוקית הן אדירות, בשטחים פתוחים היא מחסלת את הנוף ואת משאבי הסביבה ובשטחים בנויים היא מהווה מפגע בטיחותי וחזותי.

הדו"ח קובע כי קיים קושי מובנה בפעילות האכיפה של הוועדות המקומיות: "הסיבות לאי מיצוי יכולות האכיפה של הוועדות המקומיות מגוונות, וכוללות בין היתר את הצורך בבדיקת תלונות לא מעטות המסיטות את עבודת המפקח מטיפול בעבירות חמורות לטיפול באותן עבירות עליהן הוגשו תלונות; תחלופה גבוהה בכוח האדם המקשה על התמקצעות והמשכיות של התהליכים ועמידה בתקני כוח האדם; קשיים בהתמודדות בינאישית ומקצועית עם מבצעי עבירה; הצורך של הרשויות המקומיות בפיתוח כלכלי מביא לעתים להתעלמות ממקרים שבהם אותו פיתוח הוא חלק מתופעת עבריינות הבנייה". יש להוסיף לסיבות שנמנו כאן גם את העניין הפוליטי, והוא שככל שמועד הבחירות המקומיות מתקרב כך נמנעות הרשויות המקומיות מטיפול בבעיות.

על פי הדו"ח, חלה עלייה של כ־10% במספר צווי ההריסה המנהליים, לעומת שנת 2020, ושל כ־190% בהשוואה למצב שקדם לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, שנחקק ב־2017, ומאפשר לנקוט אכיפה מנהלית ללא הליך משפטי נגד עבירות בנייה ולהחמיר את הענישה על עבירות אלו.

תיקון 116, שמכונה "חוק קמיניץ", הביא להקמתה של הרשות לאכיפה במקרקעין ב־2019, שהחליפה את היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה. דו"ח הרשות לאכיפה במקרקעין לשנת 2021 מדווח על כך שהרשות הרחיבה את פעולתה על בסיס צילומי אוויר ותוך שימוש ברחפנים לצורך גילוי בנייה חדשה לא חוקית, והיא מקיימת מבצעי אכיפה ממוקדים וגם בקרה על הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, שאמורות לטפל בנושא בתחומן. מדד לבחינת האפקטיביות של רשות האכיפה היא כמות התחלות הבנייה הלא חוקית: בשנת 2021 חלה ירידה של 25% בכמות התחלות הבנייה הלא חוקית בהשוואה ל־2020, 181 התחלות לעומת 253.

צווי ההריסה הולכים ותופחים

הדו"ח מבהיר שמדיניות האכיפה של הרשות מתמקדת אך ורק ב"עבירות חמורות", כלומר רק בבנייה בשטחים פתוחים, קרקע חקלאית, שמורות טבע, שצ"פים (פארקים וגנים) ודרכים: "כל הצווים הוצאו במסגרת פעולות אכיפה יזומות באזורים בעלי אינטרס ציבורי שבהם אין אופק תכנוני להסדרה, או לחלופין נגד עבירות בנייה המסכלות תכנון מתהווה". במילים אחרות, האכיפה התמקדה בבנייה חדשה, בעיקר ביישובים ערביים ובשטחים חקלאיים. בנוגע לבנייה קיימת, המיקוד של הרשות הוא במבנים לא חוקיים שמשמשים למסחר ושטחם גדול יחסית, ממוצע של 1,000 מ"ר.

על פי סעיף 27 לחוק התכנון והבנייה, את תחום עבירות הבנייה ברשויות המקומיות אמורות לכסות הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה. דו"ח הרשות לאכיפה במקרקעין מגלה שהמצב בזירה הזאת בעייתי, בלשון המעטה. אם לדייק, תל אביב היא היחידה שמתפקדת בהיבט הזה. מתוך כלל צווי ההריסה המנהליים שהוצאו על ידי הרשויות המקומיות שנחתמו אשתקד, 44% הוצאו על ידי הוועדה המקומית תל אביב.

ארז קמיניץ, ששימש בשנים 2013–2021 כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני המשפט האזרחי, אמר ל"כלכליסט" כי הוא סבור שההמלצה לשלול סמכויות אכיפה מרשויות מקומיות אינה ריאלית: "בסופו של דבר, וראינו את זה ברמה המדינתית, כשנכנסנו לעולם האכיפה, למרות הסקפטיות, המצב השתנה. להרים ידיים ברמה המוניציפלית זה לא מדיניות. אני מצפה שהציבור המקומי ילחץ על הרשות המקומית לייצר מדיניות אכיפה. בסופו של דבר עבירות תכנון ובנייה פוגעות ברווחת תושבי העיר. בעיניי, שלילת סמכויות האכיפה של הרשות המקומית היא לא פתרון ריאלי".

קמיניץ מודע לכך ששמו הפך למזוהה עם תיקון 116, שאינו פופולרי במיוחד במגזר הערבי: "כשאתה בוחן את הדברים לעומק אתה מגלה שבחברה הערבית יש מציאות יותר קשה של עבירות בנייה. העבירות היו חמורות. מה שהטריד בתופעה היה שהעבירות היו סכנה לקידום תכנון ופיתוח בחברה הערבית. כשאתה מתכנן כביש, ויום אחר כך בעל הקרקע בונה על התוואי, אתה מבין שהתכנון שלך יסוכל. לדעתי, כבר עכשיו אפשר לראות שהתופעה של בנייה בקרקע פתוחה הולכת ומצטמצמת. משיחות שקיימתי עם גורמים מקצועייים בחברה הערבית אני מבין שיש שם ממש מהפכה. מצד שני, המצב בתוך הערים לא טוב, הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי".