הדיבידנד של חצי מיליארד שקל באגד יבוא על חשבוננו

לפני כשלושה עשורים הובילו אגף התקציבים במשרד האוצר, יחד עם משרד התחבורה, רפורמה משמעותית לפיה החלו לצאת מכרזים להפעלת קווי תחבורה ציבורית באוטובוסים במסגרת "אשכולות" של קווי תחבורה ציבורית באזור מסוים. כך הפך תחום זה ממונופול מלא של אגד (למעט בגוש דן) לתחום מרובה מפעילים שמתחרים לצורך קבלת זיכיון לתקופה מוגבלת, הן על המחיר והן על רמת השירות לציבור.

התחרות הובילה לכך שחלקה של אגד בתחבורה הציבורית ירד מ-75% לכ-32%, אך עדיין היא מפעילת התחבורה הציבורית הגדולה בישראל, בפער ניכר אל מול המפעילים האחרים.

שינוי מבורך זה חייב התחשבות בהיסטוריה של אגד ובמעמדה, והקואופרטיב זכה להגנות ולתקציבי מדינה שהופחתו בהדרגה.

חשוב לציין כי הציפייה הייתה באותו מועד כי התחרות תוביל את אגד להתייעל, לשינוי בבעלות על החברה, ולהזרמת הון לחברה על ידי בעליה לטובת חידוש הצי ושיפור השירות.

אשר על כן, היה זה מאוד מפתיע ללמוד בימים אלו, כי במקום להגדיל את הונה ולשפר את יציבותה, החברה מגישה בקשה לבית המשפט לחלק 70% מהון החברה כדיבידנד לבעליה בסכום עתק של 500 מיליון שקל.

מה שעומד מאחורי הפנייה ככל הנראה היא רכישת 60% מהבעלות על אגד בידי חברה הנשלטת על ידי קרן תשתיות מסוג ריט, רק לפני מספר חודשים. קרן שכזו מגייסת הון וחוב מהציבור ומטרתה להציג בפני המשקיעים תשואה נאה על השקעתם. אין בכך פסול - ככל שהתשואה הייתה נובעת מרווחים שאגד צברה בהכוונת אותה קרן בדרך של התייעלות והרחבת היקף פעילותה, אך לא בכך מדובר ובחודשים הספורים מאז רכשה הקרן את אגד לא נצברו רווחים שמתקרבים לסכום הדיבידנד המבוקש. אגד פונה בימים אלו לבית המשפט, מתוך מטרה לשכנעו, על בסיס תחזיות לעתיד, כי ניתן לשאוב מהחברה דיבידנדים במזומן, לא מתוך הרווחים שנצברו, כי אם בדרך של הפחתת 70% מההון העצמי של החברה.

מדובר בצעד הפוך לגמרי מכוונת הרפורמה המקורית בתחבורה הציבורית וזאת ממספר סיבות:

זוהי הרפתקה שפוגעת ביציבות הפיננסית של מפעיל התחבורה הציבורית מספר אחת בישראל, וכל זאת על בסיס תחזיות וורודות לעתיד. תחזיות שכאלו דרכן להשתבש וכלל לא ברור שבמצב משברי אותה קרן תשתיות, ששאבה בקלות מזומנים מאגד תוכל למלא את קופתה בחזרה בעת משבר.

בהעדר מימון חיצוני הכתובת המיידית תהיה קופת המדינה, שלא תוכל להרשות לעצמה קריסה של שליש מהתחבורה הציבורית בישראל, ותחת שמות קוד כמו "תכנית הבראה" תיאלץ להזרים לאגד את הנדרש לצורך המשך פעילותה.

קשה לנתח מה מקור ההון העצמי שאגד מבקשת כיום להיפרד ממנו ולהעבירו לבעלי החברה, אך בל נתפלא אם בדיקה מעמיקה תוביל למסקנה שאלו הם כספי הסובסידיות ששולמו לאגד בנדיבות בעבר, וראוי שימשיכו לשרת את אגד בפעילותה כמפעילת תחבורה ציבורית ולא את ההלוואות שנטלו בעלי אגד לצורך רכישתה.

במצב רגיל היו אמורים עובדי אגד להשמיע קול זעקה ולמנוע את שאיבת ההון מהחברה שמסכנת פרנסתם, אך מהפנייה לבית המשפט כפי שפורסמה עולה כי 200 מיליון שקל מסכום הדיבידנד יגיעו לחברי אגד שיש להם עדיין 40% בעלות בחברה, ולכן אין להם עניין להתנגד למהלך.

אין לנו אלא לקוות שמשרדי האוצר והתחבורה יביעו התנגדות נחרצת למהלך וגם בית המשפט יבין כי אין מדובר במהלך לגיטימי של הפחתת הון בחברה עסקית ללא זיקה כלשהי לציבור, כי אם בחברת התחבורה הציבורית הגדולה בישראל שמסיעה מידי יום כמיליון נוסעים.

דוד מילגרום הוא הממונה על התקציבים באוצר בשנים 1997-2000 (תחילת הרפורמה בתחבורה הציבורית בישראל)