דרישת החרדים לחשמל כשר מייצרת הזדמנות להגדלת כמות מתקני האגירה בישראל

ייצור חשמל בשבת עמד בלב הסערה הפוליטית בשבוע שעבר. הכתבים הפוליטיים דיווחו על דרישתה של יהדות התורה להפסיק את ייצור החשמל בשבת, מהלך שאינו אפשרי כלל מבחינה טכנולוגית. לאחר מכן התברר כי הדרישה של המפלגות החרדיות לא היתה הפסקת ייצור חשמל בשבת, אלא קידום הקמתם של מתקני אגירת חשמל בשכונות חרדיות.

מסיבות שונות לחלוטין, כבר שנים שארגוני הסביבה תומכים בקידום מתקנים כאלה ברחבי הארץ. גם במשרדי הממשלה מכירים בחשיבות המתקנים ובשבוע שעבר החליטו במינהל התכנון, בשיתוף משרד האנרגיה, על שורה של מהלכים שיקלו על הקמת מתקני האגירה. מהם מתקני האגירה ולשם מה צריך אותם?

לדברי עופר ינאי, יו"ר ובעל השליטה בחברת האנרגיה המתחדשת נופר אנרגיה, המודל הכלכלי של מתקני האגירה מבוסס על רכישת החשמל בשעות השפל (לרוב בשעות היום), בהן זול יותר להפיק את החשמל, ולאחר מכן למכור את החשמל בשעות הערב כאשר הביקוש לחשמל גובר, והאנרגיה הסולארית לא מפיקה חשמל.

על אף שהצרכנים הביתיים משלמים תעריף קבוע לאורך כל שעות היממה, עבור צרכני חשמל גדולים, תעריף החשמל משתנה במהלך היממה ולכן ייתכן שיהיה כדאי לרכוש את החשמל שהופק בשעות השפל ונאגר במתקנים מאשר לצרוך חשמל בשעות היקרות.

כיום יש שלוש טכנולוגיות אגירה נפוצות: אגירה שאובה, המבוססת על יצירת מעין מפל מלאכותי ממנו ניתן להפיק אנרגיה. שיטה זו דורשת יותר מקום ולכן פחות רלוונטית לחיבור בתוך שכונות מגורים.

הטכנולוגיה השנייה והנפוצה ביותר היא סוללות ליתיום־יון, בדומה לסוללות שבטלפונים. מתקני אגירה אלה התקינה נופר בקיבוצים, וככל הנראה זו הטכנולוגיה המתאימה ביותר לחיבור שכונות למתקני אגירה.

הטכנולוגיה השלישית מבוססת על ייצור מימן, שאותו ניתן לאגור ובאמצעותו להפיק חשמל. "על אף שגם טכנולוגיה זו מתאימה לשימוש בשכונות מגורים, היא עדיין בשלבי פיתוח ולכן תהווה פתרון בטווח ארוך יותר", מעריך ינאי.

לדבריו, הרגולציה הקיימת מפגרת בצורה משמעותית אחרי משקי חשמל מודרניים. "אין בישראל שוק של שירותי רשת במסגרתו האוגר תומך ברשת החשמל. בנוסף לכך, פערי המחיר בין שעות השפל ושעות השיא דוכאו בצורה מלאכותית ולכן לא יאפשרו את הפיתוח של מתקני אגירה בהיקף רחב בארץ", אומר ינאי.

"האנושות צריכה פתרונות אגירה לפתרון בעיית האקלים", קובע ד"ר אריה ונגר, ראש תחום אנרגיה ואוויר בארגון אדם טבע ודין. לדבריו, בניגוד לתחנות המבוססות על דלקים פוסיליים שניתן להדליק ולכבות, באנרגיות מתחדשות כמו רוח ושמש, אין שליטה על כמות ההפקה בכל רגע נתון. לכן מתקני אגירה יאפשרו להשתמש באנרגיה הירוקה במהלך יותר שעות, וגם לייצב את רשת החשמל שדורשת איזון בין הייצור והביקוש.

אחד הפתרונות הקיימים כיום להתמודדות עם חסרונות מיידיים באספקת החשמל הוא תחנות "פיקריות". מדובר בתחנות המונעות בגז טבעי בהן ניתן לשלוט בכמות החשמל המיוצרת בדרך מהירה יותר מאשר תחנות אחרות. בנוסף, תחנות אלה מזהמות הרבה יותר מתחנות גז טבעי אחרות.

לדברי ונגר, השימוש במתקני אגירה יכול להפחית את השימוש גם בתחנות הפיקריות. עם זאת הוא מזהיר כי השימוש המאסיבי בסוללות ליתיום יכול להוביל לבעיות חדשות.

"ליתיום הוא משאב במחסור, ונדרש גם בסוללות של רכבים חשמליים שמעלים את הביקוש. כמו כן, צריך למצוא פתרון למחזור הסוללות כך שבעוד 20 שנה כאשר הן יפסיקו לעבוד לא נישאר עם כמויות פסולת המכילה חומרים מסוכנים", אמר ונגר.

גנרטורים מסוכנים בשבת

כיום ישנן משפחות חרדיות שמתנקות מרשת החשמל בשבת ומתחברות לגנרטורים שמייצרים "חשמל כשר". גנרטורים אלה אינם בטיחותיים והחשמל שהם מייצרים יקר יותר מזה של חברת החשמל.

כמות משקי הבית החרדים המחוברים לחשמל הכשר אינה ידועה, אך ההערכות הן שמדובר בכמה עשרות אלפים.

לטענת גורמים במגזר החרדי, רגולציה של רשות החשמל שצפויה להיכנס לתוקף ב־2024 תאפשר מכירת חשמל ממתקנים סולאריים ומתקני אגירה ותהפוך את חיבור מתקני האגירה לרווחיים. עם זאת, לאור השינוי במחירים של טכנולוגיות האגירה ושינויים אפשריים ברגולציה, הרווחיות של ההתקנה אינה בטוחה, בעיקר כאשר מתקני האגירה לא ימכרו חשמל במהלך השבת, כפי שמסתמן מהאסדרה העתידית.

בנוסף, רוב מתקני האגירה בעולם מיועדים לשמור אנרגיה ל־4 שעות. הגדלת יכולת האגירה ל־24 שעות יכולה לייצר אתגר נוסף בתכנון המתקנים.

אם המודל לא יהיה רווחי, עולה השאלה מהיכן יגיע המימון לפרויקטים אלה. בעיה נוספת היא הקצאת השטח הנדרש להקמת המתקנים. אף שלא מדובר בשטחים גדולים, עדיין עיריות ורשויות מקומיות יידרשו להקצות את השטחים המתאימים. לבעיה זו מתווסף התשלום עבור הקרקע לרשות מקרקעי ישראל, שעומד על 70,000 שקל לקילו־וואט שעה.

כיום רוב הדתיים לא מתחברים לגנרטורים בשבת ומסתמכים על היתר רבני. אם תפחת העלות הכספית של שימוש בחשמל הכשר ממתקני אגירה, לא מן הנמנע שמאות אלפי בתים יבקשו להתחבר למתקנים, דבר שיקפיץ את העלויות ויקטין את הרווח הכלכלי של כל פרויקט אגירה.

למתקני האגירה יתרונות לכל החברה הישראלית. הם יאפשרו לכולנו לנשום אוויר נקי יותר ויש הטוענים שגם יגבירו את יעילות משק החשמל. טכנולוגיית האגירה נותנת גם פתרון לבעיית ייצור החשמל בשבת, שגם ארגוני הסביבה, גם הקהילה החרדית, גם יזמים פרטיים וגם משרדי הממשלה תומכים בקידומה. אבל יש היבט שאי אפשר להתעלם ממנו: מיקום מתקני האגירה.

בימים אלו עובדים בחברת ניהול המערכת נגה על תוכנית מפורטת למיקומים הטובים ביותר למתקני האגירה בארץ, מבחינת יעילות המשק וקידום אנרגיות מתחדשות.

בתוכנית הקודמת שפירסמה החברה בקיץ האחרון נטען כי על מנת שמתקני האגירה יקדמו את תחום האנרגיות המתחדשות בארץ הם צריכים להיות ממוקמים סמוך למתקנים הסולאריים או סמוך לאזור הביקוש המשמעותי ביותר בישראל, כלומר גוש דן. בעוד שבני ברק אכן נמצאת באזור ביקוש גבוה לחשמל, יש ריכוזים חרדיים רבים בארץ שלא ממוקמים באמצע המדבר או בלב גוש דן.

בנוסף, סבסוד מתקני אגירה יגרום לכך שבמקום כמה עשרות אלפי בתים שמתחברים לחשמל הכשר, תהיה דרישה לחיבור מאות אלפים, והדרישה התקציבית תגדל בהתאם.

אם אכן מחיר הסוללות ירד עד 2024, והמדינה תמצא את המודל הכלכלי שיאפשר להם למתקני האגירה להיות רווחיים, מדובר ברווח לכל הצדדים. אבל אם זה לא יקרה, סבסוד המתקנים יבוא על חשבון תקציבים אחרים.

גורמים בענף האנרגיה מציעים פתרון נוסף: מתקני אגירה "אחרי המונה". מדובר במתקנים שאפשר להציב בתוך הבתים או הבניינים. מי שרוצה בהחמרה הדתית יכול לרכוש את המתקן, לקנות חשמל מחברת החשמל במהלך השבוע, להתנתק מהרשת בשבת ולהשתמש בחשמל שנאגר במתקן.