המדינה חייבת לטפל באלימות השקופה נגד נשים

אלימות בכלל ו"אלימות שקופה" בפרט היא קשה והרסנית, אך אינה גזירת גורל. מדינת ישראל מצויה בתקופה מורכבת במגוון רחב של תחומים וזירות, אך נראה כי בתחומי הפשיעה, האלימות ומספר הנרצחים והנרצחות נשברים שיאים חדשים.

בשנת 2022 נרצחו בישראל 24 נשים - נתון המגלם בחובו עלייה של כ-50% לעומת אשתקד. מתחילת 2023 ונכון לכתיבת שורות אלו נרצחו בישראל כבר 11 נשים. בממוצע נרצחות 20 נשים על רקע מגדרי כל שנה והנתונים מראים כי למעלה ממחציתן הכירו את הרוצח שלהן.

הנתון כמעט בלתי נתפס, אך אל לנו להסתפק ולבחון את מימדי האלימות דרך פריזמת מקרי הרצח בלבד, שכן יש לזכור ולהזכיר כי בכל זמן נתון ישנן למעלה מ-200 אלף נשים בישראל הנפגעות מדי שנה מאלימות ורק רבע מהן מדווחות על כך לרשויות. מספר רב של נשים חוות אלימות פיזית מצד גברים/בני זוג, אך גם "אלימות שקופה" שאין להקל בה ראש, ולא אחת מדובר בשלב אחד לפני שמתפרצת האלימות הפיזית.

ה"אלימות השקופה" אינה פיזית ועל פי רוב קשה להבחין בסממנים חיצוניים, אך היא אכזרית והרסנית כלפי מי שחווה אותה ומהווה קורבן לכל דבר ועניין. אלימות מסוג זה יכולה להיות רגשית/רוחנית/כלכלית, היא עשויה להיות מלווה במקרים רבים באובססיה וקנאות קיצונית מצד בן הזוג המבקש לשלוט באישה ברבדי החיים השונים, דוגמת: ידיעה ושליטה היכן ועם מי היא נמצאת בכל זמן.

נשים החוות פגיעה מסוג זה מעידות על חדירה לפרטיותן, דוגמת: דרישת בן הזוג לעיין בתכתובות של מסרונים או דוא"ל או בדיקת יומן שיחות. ישנם מקרי "אלימות שקופה" הבאים לידי ביטוי במניעה ופגיעה כלכלית, עד כדי יצירת תלות מוחלטת בבן הזוג בביצוע כל פעילות פיננסית ולו הפשוטה ביותר, דוגמת: רכישה של פריטים ומוצרים, יכולת לבצע קניות שוטפות וכד'. ישנם מקרים בהם נמנעת השתתפותן או הגעתן לפעילויות שונות הנתפשות בעיניהן משמעותיות והדבר אף עשוי להביאן לכדי ניתוק חברתי.

לא אחת מהווה ה"אלימות השקופה" אבן דרך או שלב אחד לפני מעבר לאלימות פיזית, אך הבעיה היא שאין כיום כלים אפקטיביים דיים לטיפול בתופעה ומניעתה. כאשר מדובר באלימות פיזית ו/או איום ומוגשת תלונה, הרי ששילוב גורמי הרווחה הרלוונטיים וגורמי האכיפה מביא לעיתים לשיפור זמני במצב.

במקרים רבים, כאשר האלימות הופכת לאיום ממשי על שלום האישה ו/או ילדיה, המהלך הננקט הינו צו הרחקה, או הוצאת האישה והילדים לדיור מוגן/ מחסה לנשים, אך אין להתעלם מכך שאין כיום כלים חוקיים לטיפול במי שנוקטים ב"אלימות שקופה". על כן חובה לקדם את הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית אשר ייעודו למנוע פגיעה ואלימות כלכלית בין בני זוג או בין בני משפחה.

החוק יאפשר לבית המשפט לנקוט במגוון פעולות, החל מהטלת צו המורה על הפסקת האלימות הכלכלית או כזה המורה להעביר מידע חיוני לבן הזוג הנפגע, לרבות לתבוע נזיקין מהגורם הפוגע.

יש לנקוט מהלכים שיגבירו את המודעות לתופעת "האלימות השקופה" וסימניה בקרב הציבור, בקרב גורמי המקצוע השונים ובמקומות עבודה, במטרה לעודד שיח בנושא ופנייה לקבלת סיוע.

העלאת המודעות חשובה בכדי לצמצם את הלגיטימציה החברתית הניתנת לנקיטת אלימות שקטה, תסייע לאתר סימנים מעידים בשלב מוקדם ולטפל בהם. תאפשר טיפול, ליווי ותמיכה לנפגעות "האלימות השקופה" מתוך הבנה כי אין מדובר בסיוע נקודתי מקומי אלא בתמיכה רציפה ומתמשכת לאורך זמן, כולל סיוע במציאת פתרונות תעסוקה ושכר.

נדרשת תכנית ממשלתית רחבה וכוללת למאבק באלימות שתכלול בין היתר: תיאום בין משרדי הממשלה השונים, הרחבת מספר מרכזי הסיוע וקידום מענים ייחודיים לחברה הערבית ולחברה החרדית.

יש להקצות משאבים למשטרת ישראל ולחזק את הסד"כ המשטרתי הייעודי/מקצועי הן במחלקי המשפחה והן בקרב "המגיבים הראשונים" שאמורים לספק מענה מיידי במקרה הצורך.

יש כאמור להמשיך בהרחבת מקלטי הסיוע, אך זאת לצד הרחבה משמעותית ואכיפה על שימוש באמצעי ה"פיקוח האלקטרוני" לצורך הבטחת הרחקה ומניעת מגע בין התוקף לקורבן.

יש לשלב במערכת החינוך מערכי שיעור ולמידה שייעודם לקדם זוגיות בריאה ולמנוע אלימות.

על המשטרה ומערכת המשפט לנקוט החמרה בטיפול ובענישה ובוודאי לתת עדיפות לטיפול בתלונות/ תיקי אלימות כלפי נשים.

על משרד האוצר, הרווחה ובנק ישראל לקדם במשותף תכנית כלכלית שבבסיסה פתרונות פיננסיים בעבור מי שמוגדרות/ מוכרות כנפגעות אלימות, בין אם פיזית ובין אם "שקופה", במטרה להבטיח להן עצמאות כלכלית לאורך זמן.

על המדינה לעודד פיתוח ושימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שייעודם למנוע, לנטר ולצמצם למינימום האפשרי את אירועי האלימות לסוגיה בחברה ובמרחב הציבורי, וכן יאפשרו לנפגעות אלימות לסוגייה להעביר מידע מבעוד מועד ובזמן אמת לגורמים בקהילה ולגורמי האכיפה, במטרה לצמצם את הסיכוי והסיכון להחמרת מצב עד כדי פגיעה ואף רצח.

לסיכום, "האלימות השקופה" גובה קורבנות שקטים החווים מדי יום פגיעה נפשית, כלכלית והישגית. כחברה מתוקנת מצופה שנוקיע גילויי אלימות מכל סוג שהוא ונפעל בכל דרך אפשרית על מנת לצמצם ולמנוע אותם - כך גם כאשר מדובר ב"אלימות שקופה". נדרשים תהליכי הסברה וחינוך, שיפור תשתיות ושיטור, אכיפה ומשפט לצד טיפול בהיבטי רווחה וקידום פיתוח ושימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

ניצב בדימוס בועז גלעד, שימש במגוון תפקידים בכירים בשב"כ ובמשטרה. יזם עסקי וחברתי, ממקימי המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי, חוקר במכון לחקר הטרור באונ' רייכמן וממקימי קבוצת "ניצבים בחזית" המקדמת חברות הזנק שייעודן שיפור הביטחון האישי והחוסן הקהילתי