"בלי תרומות המערך האזרחי היה קורס ב־7 באוקטובר"

מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, איך 7 באוקטובר השפיע עליכם?

"מיד אחרי 7 באוקטובר זכינו להיקף תרומות מטורף של 8 מיליון דולר מעל התקציב הרגיל. התורמים שלנו, בעיקר מארה"ב, אלה אנשים שהיו פה בקיבוצים ובשנות התנדבות ומחוברים מאוד למקום, ומאוד רצו לעזור לישראל. אבל הם מצאו את עצמם בבדידות מזהרת. הרבה אנשים במרחב הפרוגרסיבי, שהם חלק ממנו, לא גינו וכאבו מספיק. עם זאת אלה לא אנשים שמוכנים להצטרף למיין סטרים היהודי שטוען שישראל רק צודקת ואין שום ביקורת. בשבילם הנתיב המרכזי לישראל הוא דרך הקרן החדשה".

מה עשיתם עם כל הכסף הזה?

"הקרן מצאה עצמה במקום שלא היתה בחיים. רוב הכסף הלך לפעילות הומניטרית. שכרנו חדרי מלון למפונים, העברנו כסף למזון ומיגוניות לכפרים הבלתי מוכרים, השקענו בהתארגנות קהילתית של תושבי שדרות ואשקלון ובמיצוי זכויות, כי אנשים, בטח מאוכלוסיות מוחלשות, לא יודעים מה מגיע להם".

למה היה צריך אתכם?

"המדינה לא היתה שם ב־7 באוקטובר. קיבלנו בקשות ממשרדי ממשלה שנשכן אנשים. זה לא רק כי הממשלה היתה בהלם, זה גם כי היתה הפרטה טוטאלית של שירותי מדינה, והכוחות הממשלתיים פשוט לא ידעו לעבוד. אלה מערכות שהוחלשו שנים גם על ידי תפיסת הענקת הג'ובים למקורבים שצמחה פה. לא שמו את האנשים הטובים והראויים ביותר. בלי החברה האזרחית, המערך האזרחי הישראלי, וחלקית גם הצבאי, היה קורס לחלוטין. חוץ מפילנתרופיה וחברה אזרחית כלום לא עבד פה ב־7 באוקטובר. אני אומר את זה בכאב: מציאות שבה הפילנתרופיה מובילה את המענה האזרחי לאנשים שנותרו בלי כלום — היא הפקרות".

לאן הלך שאר הכסף?

"נושא מרכזי שעסקנו בו הוא ההגנה על המרחב הדמוקרטי בעת מלחמה, בעיקר באוכלוסייה הערבית. מהר מאוד הממשלה התחילה במעצרים, סתימת פיות ורדיפה אחרי אזרחים ערבים. פעלנו גם לצמצם את המתיחות בתוך ישראל נוסח אירועי אוקטובר 2000 ואירועי מאי 2021. מרכיב נוסף הוא להיערך למציאות של היום שאחרי".

מה לכם ולמדיניות היום שאחרי?

"זה מהלך מחויב המציאות. התחום המדיני זה תחום שנשקיע בו מיליונים. אנחנו קרן אידיאולוגית עם תפיסת עולם ברורה, שמבינה שלא תהיה מציאות טובה בישראל כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה רעיונית ופוליטית לממשלה הנוכחית. נתניהו הוביל ב־15 השנים האחרונות תפיסה שעל פיה חמאס צריך להתחזק כדי למנוע משא ומתן עם הרשות הפלסטינית והקמת מדינה פלסטינית בעתיד. עכשיו השאלה מה האלטרנטיבה".

תוציאו את "תוכנית הקרן החדשה לפתרון מדיני"?

"אנחנו מממנים מכוני מחקר וחשיבה מדינית ביטחונית, שהיעוד שלהם זה להציג תפיסה מדינית ובטחונית מתחרה. התזה של המרכז הפוליטי היתה שאפשר להתעלם מהנושא הפלסטיני ולנהל את הסכסכוך. אבל כשבנט אמר בזמנו על הפלסטינים שהם 'רסיס בישבן', אנחנו ידענו שזה יתפוצץ לנו בפנים, וזה מה שקרה".

באיזה מכוני מחקר אתם משקיעים?

"אנחנו משקיעים בהקמת יחידה שתעסוק בתחום המדיני־בטחוני בשותפות של קרן ברל כצנלסון ומכון מתווים. השקענו בהכנת תוכנית 100 ימים, שמעורבים בה מנכ"לים של משרדי ממשלה לשעבר, ועוסקת בכל סוגיות היסוד — מה צריך לעשות כשתהיה מציאות פוליטית אחרת. אנחנו משקיעים גם במכוני מחקר ותיקים כמו מרכז אדוה, הפורום לחשיבה אזורית ומכון זולת. ואנחנו מחפשים עוד נתיבים לתמוך בתוכניות להסדר מדיני שיהיו אלטרנטיבה".

אז מה יהיה הפתרון שתציעו?

"מציאות שמבוססת על הסכם שהכוחות המרכזיים בו הם הרשות הפלסטינית המתחדשת, הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות. זה אותו ציר שיהיה חייב להתקיים גם כדי לעמוד מול אירן ואיומים אחרים. צריך ללכת להסדר שבסופו יהיו פה שתי מדינות לשני עמים והפלסטינים יצטרכו לשלוט על עצמם. זה לא אומר שזה מחר אבל זה החזון".

אתה תוקף את המרכז הפוליטי בחריפות. למה?

"הם השותפים המרכזיים שלי ולכן שם אני צריך לתקן. המרכז חייב להשתנות. אי אפשר להוביל מדינה לפי סקרים. צריכה להיות תפיסת עולם שמנחה אותך. בלי שינוי, המרכז ימשיך להיראות כמו גרסה מנומסת של נתניהו, ואנשים לא הולכים לקלפי על נימוסים".

אתה רואה בחירות באופק?

"האינטרס העליון של הקואליציה זה לשמר את עצמה. במציאות כזו, אלא אם כן תרעד הארץ — אני לא רואה בחירות. מי שייעודו הפוליטי הוא קודם כל לשרוד ימשיך לעשות הכל כדי לשרוד. התחושה הטבעית של אנשים היא לא לצאת נגד הממשלה בזמן מלחמה. לכן אני חשוב שהמלחמה לא תסתיים בחיים, כי עצם קיומה משמר את הממשלה".

תעשה לי קצת סדר בתקציב של הקרן החדשה.

"התקציב של 2023 עמד על 30 מיליון דולר. 5־6 מיליון דולר נשארים במדינות היעד לגיוס כספים ולעבודה בקהילות היהודית. אבל בשנה שעברה אספנו 12 מיליון דולר יותר מהצפוי, 8 מיליון במלחמה ו־4 מיליון לפניה למאבק על הדמוקרטיה. בשנים האחרונות בזכות נתניהו, יש צמיחה גדולה מאוד בגיוס כספים לקרן בישראל: עלינו מתורם ישראלי אחד מכל עשרה תורמים לאחד מחמישה".

עתיד הפילנתרופיה מארה"ב מובטח?

"הגיל הממוצע של התורמים שלנו הוא בערך 70, ובגופים פילנתרופיים אחרים גבוה יותר. בלי גופים כמו הקרן החדשה אין למדינת ישראל לאורך זמן ציר קשר לקהילה היהודית הליברלית. בסוף נצטרך לבחור אם אנחנו מכילים ביקורת או בועטים בה, ובכל מי שתמך בנו ב־7 באוקטובר".

אבל גם אתם, עם כל הביקורת, לא מצליחים למצוא תורמים צעירים?

" הקרן היא כמו מערך גיוס המונים גדול ובשנה האחרונה היא גייסה מכ־30 אלף תורמים אחרי 7 באוקטובר גייסנו מאלפי תורמים נוספים, כולל חבר'ה יותר צעירים. אבל בגדול המגמה לא חיובית".

אתה רגוע לגבי המאבק על הדמוקרטיה?

"בית המשפט העליון נשמר. אבל כל המסביב נחלש. תחת ענן המלחמה אנחנו רואים את כל המנגנונים האנטי־דמוקרטיים פועלים בצורה הרבה יותר קיצונית, למשל התקציב: המדינה פוגעת באופן לא פרופורציונלי, ובניגוד לאינטרס הישראלי, במיעוט הערבי ובמקביל מחלקת צ'ופרים תקציביים לא סבירים לסקטורים המיוצגים בממשלה. יוצרים שינוי של המציאות בשטח כך שלא נוכל לשנות אותה בחזרה אף פעם. או מה שקורה היום עם משטרת ישראל, עם הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש להפגין. ואנחנו חיים בעידן של תקשורת מבוהלת ומפוחדת שמתחרה על איך היא מיישרת קו עם הממסד".

מה פתאום הקרן משקיעה במטה למאבק בפשע המאורגן?

"סוגיית האלימות והפשע בחברה הערבית וההתעלמות המכוונת של הממשלה הנוכחית ממנה היא פגיעה בזכויות של המיעוט הערבי בישראל. הקרן חייבת להיות שם".

השקט ברחוב הערבי יישמר?

"אני מזהה במיעוט הערבי מנהיגות וחברה שנוהגים באחריות קיצונית ומבינים היטב שבן גביר וחבורתו מנסים לייצר קונפליקט מכוון כדי למקד את הציבור שלהם נגדם כאויב. הסיפור של הגבלת הכניסה לאל אקצה והרמדאן זה ניסיון מכוון לגעת בציפור הנפש של החברה הזאת, ולהדליק אותה בנשק לא קונבנציונלי. זה כמו לקבוע שליהודים אסור לצום בכיפור. זה קמפיין פוליטי שעלול לגרום לתוצאות נוראיות. זו פעולה בממדים של אינקוויזיציה למנוע מאנשים מצווה דתית שלהם".

המאבק הסיזיפי הזה לא מייאש אותך?

"אני חי בשילוב של ייאוש ותקווה. המציאות מאוד קשה. אבל מצד שני יוצא לי לעבוד ולהיחשף להמון אנשים מבריקים ויצירתיים שקמים בבוקר לעשות טוב אין הרבה אנשים שזו חווית החיים שלהם".

בעבר הייתם במוקד של מסע השמצות. עד כמה היום היחס שלילי כלפי הקרן?

"לרוב האנשים אין מושג מה זה הקרן החדשה. הם מתבלבלים בינה לבין קק"ל והקרן לקולנוע וטלוויזיה. שנית, החלוקה של החברה הישראלית לכן ביבי־לא ביבי שמה את הקרן במחנה הרבה יותר גדול. עבור הרבה מאוד ישראלים אין הבדל בין גנץ לקרן החדשה, אסתר חיות או אחים לנשק. אפילו ערוץ 14 פחות עוסקים בנו היום".

כבן זוג ואב במשפחה גאה, אתה מרוצה ממצב זכויות הלהט"בים?

"זו המהפכה המרגשת ביותר שקרתה במערב בשנים האחרונות אבל דמוקרטיה וזכויות זה כמו חמצן — כשאין לך אותן אתה מרגיש את זה תוך שנייה, וצריך להיאבק עליהן. יש לי שתי בנות שעשינו בפונדקאות. אני זוכר שאם אני לא אאבק יום יום, שיהיו להן זכויות שוות, הן הראשונות שייפגעו. זה לא פוליטיקה, זה החיים עצמם. זה מאוד מאוד אישי".

אז המטרות של המאבק הלהט"בי הושגו?

"יש הבדל בין שמרנים לפרוגרסיבים: העידן־רולים של העולם יסתפקו בזכות להתחתן ולהביא ילדים ולחיות חיים נורמטיביים. אבל המאבק הוא גם על הזכות של להט"בים לחיות חיים שונים ועדיין להיות אזרחים שווים באופן מלא. על מה ההורים שלי קיבלו אותי? על הנורמליות. יש לי בן זוג, שתי בנות ואנחנו מתפרנסים בכבוד. אני לא חושב שאם הייתי מבקש מהם לקבל את השונות שלי זה היה כל כך קל. גם כך לקח להם איזה עשור לקבל את הלהט"ביות, ואני גם שמאלני אז זה קשה להם".

מיקי גיצין (42)

גר בתל אביב, נשוי + 2

מנכ"ל הקרן החדשה לישראל

• שימש כמנכ"ל עמותת "ישראל חופשית", וכחבר מועצת עיריית ת"א־יפו

• תואר ראשון ביחסים בינלאומיים והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במדיניות ציבורית מ־University College London