גם בתמ"א 38: המדינה מפלה לרעה היישובים הערביים

לאחרונה פורסם בכלכליסט כי משרד השיכון ומשרד הביטחון צפויים להשקיע כ-150 מיליון שקל במיזמי התחדשות עירונית ב-4 ערים בפריפריה - חידוש ראוי וחשוב. הבעיה היא שכל הערים שנבחרו יהודיות, למרות שדווקא ביישובים הערביים קיים הצורך הכי אקוטי בתוכניות התחדשות עירונית, ולמימון ממשלתי שלהן משלב התכנון ועד היישום.

בעוד הערים היהודיות יקבלו מימון ממשלתי של מיליוני שקלים לקידום בפועל של תוכניות ההתחדשות, היישובים הערביים ממשיכים לסבול מחוסר הרלוונטיות של המדיניות הממשלתית למציאות החיים שלהם ושל תושביהם. בינתיים, המצב החמור ממילא של השכונות הוותיקות בערים הערביות הולך ומדרדר, זאת לאור היסטוריה ארוכה של אפליה ממשלתית בהקצאת משאבי קרקע ותכנון היישובים והתשתיות.

לאחר שנים שהממשלה הותירה את זירת ביצוע ההתחדשות העירונית בידי השוק הפרטי, החלה לחלחל ההבנה כי נדרשת גם מעורבות ממשלתית יזומה באזורים בהם אין לכוחות השוק את הבסיס לקדם פרויקטים מסוג זה - כמו בערי הפריפריה, כולל ביישובים הערביים. אך בעוד שבערים היהודיות החסם העיקרי הינו העדר כדאיות כלכלית של הפרויקט מבחינת היזם, ולכן המענה הדרוש הוא סבסוד ליזם, ביישובים הערביים החסמים אינם כלכליים בלבד אלא מורכבים יותר ולכן בהתאם נדרשים מענים ייחודיים מותאמים.

עסקה של פינוי בינוי, אשר כמותה הממשלה מתכוונת לסבסד ב-4 הערים היהודיות שנבחרו, מאפשרת לבעלי דירות בבניינים ישנים להנות מבנייה חדשה ומודרנית והגדלה של דירתם, והיזם בתמורה מקבל זכויות בנייה נוספות מעבר לדירות, שייבנה עבור התושבים המפונים וכך ירוויח מן העסקה. ביישובים הערביים עסקה כזו לא רק שאינה כלכלית אלא כלל לא ברת יישום.

ראשית, כי מרבית השטחים ביישובים ערביים הינם בבעלות פרטית המונעת כניסה של יזמים. שנית, דפוס המגורים בבנייני דירות משותפים אינו נפוץ ולא ניתן להסתמך עליו כפתרון תכנוני מתאים. גם בראייה כללית על היישוב ותושביו עסקאות מעין אלה בעייתיות שכן הן מעמיסות על התשתיות והשירותים העירוניים הרעועים. פארקים וגינות למשל, נעדרים כמעט לחלוטין מהשכונות הוותיקות ונמצאים הרבה מתחת לתקן שהמדינה קבעה. תוספת מבנים ותושבים, אשר הינם חלק בלתי נפרד ממיזמי פינוי-בינוי, רק יעלו את הצפיפות והעומס על השטחים הציבוריים, וכך ביישובים הערביים מיזמי פינוי-בינוי, שהם כיום סוג ההתחדשות העירונית היחידה בארץ, יפעלו הפוך ממטרתם ואף יפגמו באיכות החיים של התושבים.

המסקנה המתבקשת היא שעל הממשלה לפתח כלים תכנוניים, כלכליים ומשפטיים מותאמים וברי יישום להתחדשות עירונית ביישובים הערביים וכמובן - לתקצב אותם באופן שוויוני כפי שתוקצבו 4 הפרויקטים בערים היהודיות. מחקר בנושא התחדשות עירונית ביישובים ערביים שערכנו בעמותת סיכוי-אופוק, בשיתוף עם המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ומרכז הגר, מציע כלים ועקרונות פעולה לקידום התחדשות עירונית ביישובים ערביים. אחת המסקנות העיקריות מהמחקר הינה כי יש להתרכז קודם בשיפור המרחב הציבורי לפני כל מחשבה על תוספת של דירות בשכונות הוותיקות.

בנוסף, יש לחזק את הרשויות המקומיות כך שייקחו תפקיד מוביל בתהליך, לשתף את הציבור באופן מעמיק וליישם כלים חדשניים ומותאמים לחברה הערבית. כמו כן, השיתוף והייצוג של אנשי מקצוע וארגוני חברה אזרחית בתהליכי התכנון הינו קריטי בשל היכרותם העמוקה עם הפוטנציאל, הצרכים והמאפיינים של החברה והיישובים הערביים.

תקצוב ארבעת מיזמי ההתחדשות העירונית בערים היהודיות בלבד הוא שערורייתי, כי הוא חושף אפליה ממשלתית כפולה כלפי החברה הערבית: ברמת התקציב - שכן תקציב ממשלתי ייעודי להתחדשות עירונית מוקצה ליישובים יהודיים בלבד תוך התעלמות מן הצורך הברור ביישובים הערבים, וברמת המדיניות - שכן הממשלה אינה מפתחת כלים מותאמים וברי יישום להתחדשות עירונית ביישובים הערבים ומותירה אותם, שלא בפעם הראשונה, מוזנחים ומסוכנים. כפי שהממשלה ידעה להכניס את ידיה לכיס ולתקצב מיזמי התחדשות עירונית בערים היהודיות כך מצופה שתעשה כלפי היישובים הערבים - כי כמו לאזרחים היהודים גם לאזרחים הערבים מגיע ליהנות משירותים עירוניים נאותים ומאיכות חיים גבוהה.

ד"ר חלי הירש היא רכזת תחום ועדות גיאוגרפיות והתחדשות עירונית בעמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה