משכירים בית במושב? זה כנראה בניגוד לחוק

ררשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ממשיכה לאסור על בעלי נחלות להשכיר בתים בנחלה גם אם נבנו כחוק, וגם אם המשמעות היא שבנחלה יעמדו בתים שוממים. כך עולה מתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי משפחה המחזיקה נכס בכפר אז"ר, שביקשה להסדיר מול רמ"י עניינים הנוגעים לבית בנחלה שהיא מעוניינת להשכיר.

האיסור להשכיר בתים בנחלות אינו דבר שבעלי הנחלות נתקלים בו כדבר שבשגרה, וכמעט ולא ידועים מקרים שנאכפו איסורי ההשכרה. רמ"י יודעת כבר עשרות שנים על אלפי בתים המושכרים במושבים, אך היא מעדיפה להעלים עין. אלא שכפי שעולה מהתביעה, בעלי נחלות שנזקקים מסיבות שונות להסדיר את הנכסים הבנויים בנחלה מול רמ"י נאלצים לעמוד בכל הדרישות שהיא מציבה להם, כולל איסור ההשכרה.

התקנות האוסרות על השכרת בתים בנחלות תוקנו ב־1965, ולפיהן הנחלה מיועדת לחוכר בלבד, וגם אז בחלקה א' בלבד, שהיא חלקת המגורים (חלקות ב' וג' נועדו לשימושים חקלאיים בלבד). על החוכר נאסר להעביר או להשכיר את הנחלה, אלא באישורה של רמ"י. אך כפי שמסתמן מהמקרה במושב כפר אז"ר, ברמ"י לא נוטים לאשר השכרה של בתים כאלה גם כאשר ישנן נסיבות מקלות.

במקרה הנדון בין האחים בני המשפחה התגלע סכסוך על הבעלות בנחלה, ולאחר שפנו לבית המשפט נקבע כי יש לפצל את הנחלה לשניים, כך שהתובעים יקבלו מגרש עם בית בנוי, ולאחר הליך הפיצול הצדדים לא יהיו קשורים זה לזה, והתובעים לא יהיו חלק מהאגודה השיתופית של המושב. אלא שהליך הפיצול ארך זמן רב, בין היתר בגלל הסכסוך המשפחתי, ובזמן זה התובעים, המתגוררים בחו"ל, ביקשו להשכיר את ביתם. בפברואר 2020 פנו התובעים אל רמ"י בבקשה להשכיר את הבית היות שלפי פרשנותם, מאחר שהם כבר נמצאים בהליך פיצול הנחלה, אין מניעה להשכיר את הנכס. "פסק הדין יצר יחידה קניינית חדשה שתפוצל מן הנחלה, ובהתאם לכך הוראות איסור ההשכרה, לגבי פרשנותה הנכונה, אינה חלה על בית התובעים", נכתב במכתב שהעבירו לרמ"י.

אלא שמכתב הסירוב של רמ"י לא איחר להגיע, ובו נכתב כי לא רק שרמ"י אינה מאשרת את השכרת הנכס, אלא היא גם עוצרת את הליך הפיצול בשל תביעה שהוגשה על ידי האגודה השיתופית של המושב נגד רמ"י".

במכתב נוסף שבו הגיבה רמ"י לבקשה להשכיר את הבית נכתב: "בהתאם להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, לא ניתן להשכיר לצד ג' את הזכות החוזית. בית המגורים צריך לשמש למגורי החוכר הרשום ומשפחתו בלבד".

בעלי הבית החליטו לתבוע את רמ"י, ובתביעה שהגישו באמצעות עורכי הדין אביגדור ליבוביץ ואילן ציאון נכתב: "התובעים כלל אינם חברים באגודה, אין להם כל השפעה על החלטותיה, וממילא הם אינם זכאים לקבל דבר ממה שתקבל האגודה במסגרת תביעתה נגד הנתבעת (רמ"י)".

בעלי הנכס טוענים בתביעה כי הותרת הנכס ללא שוכרים במשך חמש שנים עד כה גרמה להם להפסד שהוערך על ידיהם במיליון שקל. הסכום הגבוה הוא נגזרת של תשלומי שכר הדירה שנמנעו מהם במשך חמש שנים, לפי חישוב דמי שכירות בגובה מוערך של 14 אלף שקל בחודש, וכן עלויות התחזוקה הגבוהות של בית קרקע שעומד ריק ותשלומי מסים שהם מחויבים בהם. "סכום זה משקף פגיעה אדירה שגרמה הנתבעת לזכותם הקניינית של התובעים, נכון למועד הגשת תביעה זו. ברם שיעור הנזקים העצום צפוי עוד לגדול באופן ניכר שכן הנתבעת מתמידה בסירובה לאפשר לתובעים להשכיר את ביתם, ומוסיפה חטא על פשע בכך שהיא מסרבת לאפשר להם להיכנס להליך הפיצול בשל התביעה שהוגשה נגדה על ידי האגודה". בתביעה נטען כי חוסר היכולת להשכיר בתים בנחלות המושבים הוא פגיעה בזכות היסוד הקניינית של בעלי נחלות ואף נכתב: "הוראת איסור ההשכרה, אשר ברגיל אינה נאכפת על ידי רמ"י, היא הוראה אנכרוניסטית". התובעים דורשים שיאפשרו להם להשכיר את הנכס ולא ימנעו מהם את המשך הליך הפיצול.

מרמ"י נמסר בתגובה: "נחלה הינה נכס ייחודי של קרקע חקלאית ומגורים אשר לגביו קיימים כללים ייחודיים של חובת עיבוד הקרקע וחובת התגוררות. הנחלות נמסרו ללא תשלום כלל, כאשר התשלום השנתי הינו סמלי וזאת לשימוש עצמי ולמטרות האמורות. ההחלטות התקפות היום מאפשרות תשלום בכדי לאפשר את סחירות הנכסים בנחלות לרבות השכרתם, למעט הבית הראשון של בעל הנחלה. בשל המשאבים המוגבלים וסדר העדיפויות באכיפה, הגשת תביעות משפטיות נעשית בהקשר זה, ככל שהיקף ההפרות משמעותי, אך נעשית גם אכיפה פאסיבית, בכל מקרה אין בכך כדי להכשיר את ההפרה".