מבצע הנחת מס לרווחים כלואים הוא הפתרון הנכון

בעקבות מלחמת חרבות ברזל, במהלך גיבוש תקציב המדינה לשנת 2024 שהשתנה באופן משמעותי, המדינה חיפשה מקורות לכסות את הגירעון שנוצר בשל הוצאות המלחמה. אחת ההצעות שעלו על הפרק הם ה"רווחים הכלואים" בחברות, שלא נמשכים משיקולי מס. בעיתונות פורסמה ההצעה להקים צוות ברשות המיסים שיבחן חברות ויכפה עליהן חלוקת רווחים. לדעתי הצעה זו שגויה ביסודה, היא לא תניב הכנסות גדולות למדינה, ותפגע בפעילות העסקית.

ראשית, מדובר בחקיקה קיימת, שפשוט לא הפעילו אותה ולא בכדי. מדובר בכלי אגרסיבי בכך שהוא מהווה התערבות בפועל בשיקולים והחלטות עיסקיות שאמורות להיות חפות משיקולי מס. כל זאת בניגוד לאינטרס ציבורי שעסקים יוכלו לנהל מדיניות עסקית וכלכלית ארוכת טווח.

כפיית חלוקת דיווידנד, משמעותה שחברה שהיו לה יעודים עסקיים לכספים, נכפית עליה חלוקה של הרווחים לידי בעלי המניות. פעמים היעוד יותר רחוק, פעמים התכניות משתנות, אבל כעת בעצם ״האח הגדול״ מבקש לנהל לחברה את ההון ולנהל לה את התזרים. זה יכול לשבש אסטרגיה של ארוכת טווח של חברות שבחרו לחשוב למרחקים ארוכים. על בסיס הנחת העבודה שיש כסף בחברה, וכעת משבשים את התזרים והתכניות.

עו"ד רני שורץ | צילום: ניר סלקמן

עצם פרסום הכוונה מוסיף לחוזר היציבות ממנה סובלים השווקים ממילא בתקופה הנוכחית. פרסומים אלו עלולים להביא להאצת תכניות של החברות לעשות שימוש בכספים, סביב זה יכולה להתפתח מחשבה ועולם שלם של תכנון מס לגיטימי, איך להימנע מהחלוקה הכפויה. לא בטוח שלכך נתכוון המחוקק.

אילו רשויות המס היו מציעות לחדש הסדר מוצלח שנוסה בעבר – לחלוקת דיבידנד בשיעורי מס מוטבים, לסכום מוגבל או לתקופה מוגבל ולא חותרות להסדר דרקוני ניתן היה להשיג גביית מס ולעודד צמיחה במקום הסדר בעיייתי הפוגע התכנון המס. אלטרנטיבה של מתן תמריץ לחוקה במקום כפיית חלוקת תביא לרמת ציות גבוהה בהרבה, וייתכן שאף להכנסה גדולה משמעותית לקופת המדינה. לדעתנו, במקום לכפות את החלוקה צריך לעודד את החלוקה.

הביקורת על הגישה הזו היא שבפועל זה מתן הנחת מס דווקא לחזקים יחד עם זאת, אני סבור שיש להעדיף מדיניות המעודדת צמיחה על פני מדיניות של מעורבות יתר בהחלטות עסקיות.

והמציאות היא כזו, רשות המיסים נמצאת בכוח אדם חסר. אחוזים זעומים מדוחות המס נבדקים, ודו"ח מבקר המדינה שפורסם החודש על רשות המיסים, מציג כי מחמת מחסור בכוח אדם, רשות המיסים מסיימת טיפול באחוז קטן מתיקי הביקורת. כלומר, רק חלק קטן מסך התיקים מטופל, בעוד הרוב המכריע פשוט יוצא פטור בלא עין בוחנת ובלא כלום.

בהינתן שהחוסר בכוח אדם הוא נתון ידוע ומצער, זו גם צריכה להיות הנחת העבודה שלפיה יותאמו המערכות. במקום לטפל רק בחלק קטן מן המקרים יותר נכון ויותר יעיל, שהטיפול יהיה רוחבי, שוויוני, אך מזורז.

ולכן, בהינתן המחסור בכוח אדם, הקמתו של מערך חדש לכפיית חלוקת רווחים כלואים, שידוע מראש שהיקף התיקים שתוכל לבדוק הוא מוגבל מאד, ושתוביל לכך שיהיו חברות שיפגעו בעוד רובן המכריע אפילו לא ייבדק, עדיף לנקוט המנגנון התמריצים, שהוא לא דורש כוח אדם נוסף והוא פשוט יעיל.

נוסיף שאפשר לחשוב על מנגנון שמשלב את השנים, גם הנחה וגם חיוב, שזה למעשה זה בהחלט מדיניות יותר ראויה וסבירה.

אני סבור שקביעת כללים הכופים התנהגות שאינה מתיישבת בהכרח עם רציונאל כלכלי מובילה בסופו של דבר לתוצאה כלכלית לא טובה ולא בריאה למשק.

עו"ד רני שורץ הוא שותף מנהל במשרד ירון-אלדר, פלר, שורץ ושות'