החיבוק של ביידן לישראל הרחיק את הבוחר הדמוקרטי והמוסלמי

קיימת הסכמה על כך כי לבוחר האמריקאי עניין מועט במדיניות חוץ. על פי רוב, התנהלותה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית, לרבות השליטה של הנשיא המכהן בנושאים אלו, לא מעניינים או משפיעים על האופן שבו הוא יצביע בבחירות.

האמרה "זו הכלכלה טמבל" ניסחה זאת עוד בשנות התשעים במהלך הקמפיין לנשיאות של ביל קלינטון. בהתייחס לכך, ניתן היה להעריך כי המלחמה בעזה לא תהיה אירוע מהותי עבור הנשיא ג'ו ביידן מבחינת שיעורי התמיכה בו, או אבן ריחיים על צווארו לקראת הבחירות המתקרבות.

אך לא כך הדבר. ביידן, שבין כה וכה נחשב לאחד הנשיאים הכי פחות פופולריים בהיסטוריה האמריקאית, מהלך בין הטיפות בכל הנוגע ליחסו למלחמה בעזה. המערכה במזה"ת מייצרת לו חזיתות מורכבות, לא רק מול הפלגים הפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית ובקרב המצביעים הצעירים, אלא גם מול הציבור שאיננו מרוצה מהכלכלה האמריקאית. כל זה מתרחש רק שנה לפני הבחירות לנשיאות.

יכולתו של ביידן לנצח את בחירות 2024 תלויה בכמה מדינות מתנדנדות ולא צפויות, ובימים אלו נראה כי שתי קהילות קטנות מחזיקות במפתח לערעור האיזון העדין של המדינות הללו. מחד, קול המצביע היהודי, שנראה היה מובטח עבור ביידן, צפוי עתה רק להתחזק בשל תמיכתו הנחושה של הנשיא בישראל. סקר שביצע במאי האחרון ה־Jewish Electoral Institute מצא כי שיעור התמיכה של יהדות ארצות הברית בביידן מכרעת — 72% ציינו כי יצביעו עבורו לעומת 22% לטראמפ.

מאידך, המצביעים המוסלמים והקהילות הערביות מתריעים בימים אלו כי יתקשו להצביע לביידן בבחירות הקרובות. במישיגן, שם קיימת קהילה ערבית ומוסלמית גדולה במיוחד, הרביעית בארצות הברית אחרי ניו יורק, ניו ג'רזי ומרילנד, קראו מנהיגי הקהילה שלא להצביע לביידן. כמה מהם אף הודיעו כי הם מגייסים תמיכה רחבה כדי לעודד את המצביעים להגיע לקלפיות, אך מאידך להימנע מלהצביע למועמד לנשיאות ולממש את זכותם הדמוקרטית רק עבור בחירות אזוריות ובחירות לבתי הנבחרים. מנהיגים אחרים במישיגן הודיעו כי הם שוקלים להצביע למפלגה הרפובליקאית, אפילו שזו מביעה, לפחות באופן הצהרתי, תמיכה אגרסיבית יותר בישראל, ואף על פי שהמועמד המוביל שלה לנשיאות — הנשיא לשעבר דונלד טראמפ — הוביל את האיסור על כניסת מוסלמים לארצות הברית. "ג'ו ביידן הרחיק בכוחות עצמו כמעט כל מצביע ערבי אמריקאי ומוסלמי אמריקאי במישיגן", אמר בשבוע שעבר נציג מישיגן מטעם הדמוקרטים, אלאבס פרהאט ל־NBC.

נסיגת התמיכה איננה עוצרת רק בקול המוסלמי והערבי. סקרים שביצעה לאחרונה סוכנות גאלופ מצאו כי תמיכת ביידן בישראל הובילה לצניחה של 11% בשיעור התמיכה הכללי בו מקרב הדמוקרטים ושפל כל הזמנים עבורו — 75%. על פי הסקר, הירידה ניזונה מחוסר שביעות רצונם של הדמוקרטים מתמיכתו של ביידן בישראל. בין היתר ממשיך ממשל ביידן לדחות כל קריאה להפסקת אש, זאת למרות שלפי סקר שפורסם על ידי Data for Progress, הסנטימנט הציבורי תומך במהלך כזה, עם 66% מהמצביעים שמסכימים מאוד או במקצת כי ארצות הברית צריכה לקרוא להפסקת אש. בסקר השנתי שביצעה גאלופ ופורסם עוד בפברואר, נמצא כי לראשונה מזה שני עשורים, דמוקרטים ציינו אהדה רבה יותר לפלסטינים מאשר לישראלים.

אך מה שנראה כמו פילוג הולך ומעמיק בקרב המפלגה הדמוקרטית, לא מהדהד באותן עוצמות בקרב הציבור הכללי. שם דווקא הסקרים מאירים (מעט) פנים לביידן. סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק שפורסם בשבוע שעבר מצא כי 76% מהמצביעים סברו שתמיכה בישראל היא האינטרס הלאומי של ארצות הברית. 42% הסכימו עם האופן שבו מטפל בביידן באירוע, בעוד 37% לא הסכימו. שביעות הרצון הכללית מביידן הסתכמה ב־38%, שיעור נמוך עדיין אך משופר לעומת סקרי עבר. לפי סקרים של Morning Consult, מרבית הציבור האמריקאי תומך בישראל (כ־40%) לעומת הפלסטינים (כ־9%), אך שיעור הולך וגובר של אמריקאים מחזיק באמפתיה זהה לצדדים (כ־31%). אלו זירות תמיכה חשובות לביידן, אך ההיסטוריה מלמדת שהבחירות יוכרעו בהתייחס למדיניות הפנים. למרבה הצער, מדיניות החוץ משפיעה על מדיניות הפנים, שגם היא בין כה וכה לא זוכה לציונים גבוהים מהציבור.

לאורך כהונתו נקט טראמפ גישה בדלנית, כשהוא מפחית את המעורבות הבינלאומית, לרבות הסרת התמיכה הפיננסית מארגונים בינלאומיים שונים. גישה זו, לפחות כלפי הבוחר האמריקאי, נועדה לאותת על המאמץ להתרכז באתגרים הכלכליים המקומיים ולמנוע הסטה של הון לפרויקטים גלובליים. את קו המדיניות זה ממשיכה להוביל קבוצה קטנה מהמפלגה הרפובליקאית, שקוראת להשבתת הממשל ולו רק כדי למנוע מממשל ביידן להגדיל את הסיוע הפיננסי לאוקראינה. עד היום השקיעה ארצות הברית כ־44 מיליארד דולר רק בכספי סיוע צבאי לאוקראינה.

עד לפני שהחלה המלחמה, קבוצה קטנה של תומכי טראמפ בקונגרס, המכונה פלג החירות, הובילה את המאבק על עלויות הפעילות הממשלתית. במאי, הסכסוך כמעט והביא את הממשלה לסף אי־פירעון חובות בגובה 31.4 טריליון דולר, מה שהיה מטלטל את המערכת הפיננסית העולמית. בשבועות האחרונים, ועל רקע המאמץ להקטין את הסיוע לאוקראינה ובשם שמרנות פיסקאלית, הדיח פלג החירות את יו"ר בית הנבחרים וחבר המפלגה הרפובליקנית קווין מקארת'י, בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקאית. היו"ר החדש, מייק ג'ונסון, כבר הציף את האפשרות להאריך את מימון הממשלה, כדי שלצדדים יהיה יותר זמן כדי לדון באופן מימון הפעילות. אם לא יצליח להשיג ארכה נוספת, הממשל צפוי להשבית את פעולתו כבר ב־17 בנובמבר. בין לבין פרצה המלחמה בעזה, וליו"ר הוצגה דרישת מימון חדשה — הפעם לא רק לאוקראינה, אלא גם לישראל, לטייוואן ולהגנה על הגבול עם מקסיקו.

ג'ונסון כבר הודיע כי ידחוף לאישור תקציבי הסיוע, אם כי הדגיש כי המימון לישראל זוכה מבחינתו לקדימות. על הפרק, בקשה למימון בהיקף 106 מיליארד דולר: 61.4 מיליארד דולר בסיוע בטחוני לאוקראינה, 14.3 מיליארד דולר בסיוע ביטחוני לישראל, 9.15 מיליארד דולר עבור סיוע הומניטרי לשתי המדינות ולרצועת עזה, והיתרה לסיוע ביטחוני באזור הודו־פסיפיק (טייוואן), וחיזוק הגבול עם מקסיקו.

המלחמה בעזה אולי מיתנה מעט את הסכסוך הפיננסי בין המפלגות ובתוך המפלגה הרפובליקאית, אך סכסוך זה שיקף מלכתחילה ביקורת ציבורית רבה ומציאות כלכלית אמריקאית סבוכה. אף שממשל ביידן העביר כמה תוכניות כלכליות גדולות, לרבות השקעות נרחבות בפיתוח תשתיות, חיזוק תוכניות בריאות ציבוריות כמו מדיקר ומדיקאייד ומאמץ לבטל חובות סטודנטים, ולמרות שמדיניותו הובילה להאטה באינפלציה ושיעורי אבטלה נמוכים — הכלכלה האמריקאית מצויה במשבר. מיליוני אמריקאים טובעים בים של חובות, מחירי המזון ממשיכים לזנק והשכר הריאלי לא מדביק את הקצב. סיוע כלכלי ענק לאוקראינה ולישראל, פופולרי ככל שיהיה, מעיק עוד על המציאות הכלכלית ומותיר את ביידן כאחד הנשיאים הכי לא פופולרים בתולדות ארצות הברית.