יו"ר ועדת הכלכלה משבית אותה וכך פוגע באלה שהוא לכאורה דואג להם

הבוקר הודיע יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), כי "החל מהיום כל דיוני ועדת הכלכלה וועדות המשנה מבוטלים ואני לא אצביע עם הקואליציה, למעט בהצבעות אי אמון". ההודעה של ביטון הכניסה את הקואליציה השברירית ממילא לסחרור נוסף, גם אם דרמטי פחות מזה שיצרו הח"כיות עידית סילמן וג'ידא רינאווי זועבי.

הנימוק להחלטה של ביטון הוא שתי רפורמות שמקדמת הממשלה, אחת מהן היא רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית. ביטון כועס על כך שהרפורמה לא עברה ביקורת של ועדת הכלכלה, מפני שבאופן מסורתי סוגיות תחבורה אמורות לעבור דרך הוועדה. אלא שרפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית, שזכתה לכינוי "דרך שווה", למעשה אינה רפורמה רגולטורית כלל, וכוללת רק שינוי תעריפים בתחבורה הציבורית, ולפי החוק שינויי תעריפים המתבצעים על ידי ועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר ולמשרד התחבורה, ואינם דורשים אישור חיצוני של הכנסת.

זה מוביל לבחון טענותיו של ביטון, לפיהן רפורמת התעריפים פוגעת באוכלוסיות רבות, בעיקר המוחלשות. "בסוף באופקים, בבית שאן, בטבריה, מצפה רמון, קריית שמונה, שדרות – מחיר התחבורה הציבורית עלה ב-130%. שום דבר לא התייקר ככה", אמר היום (ד') ביטון בוועדה. לפני שבועיים אמר שהרפורמה פוגעת גם ביכולת של אדם להוזיל בערך צבור, פוגעת בערים החרדיות ושהסטודנטים לא מקבלים מענה.

יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון | צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

ועכשיו לעובדות. הרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית אינה מושלמת, והיא אכן מייקרת את התעריפים לחלק ממשתמשי הדרך, ובעיקר לנוסעים הקבועים ברכבות. מעבר לכך, הרפורמה דווקא מבקשת לתקן עיוותים עצומים שקיימים כיום בין המחירים שביטון ציין.

למשל בית שאן וטבריה, שתי ערים שכיום תושביהן אינם משלמים מחיר זהה בתחבורה הציבורית. כרטיס חופשי-יומי בבית שאן עולה, טרום הרפורמה, 13 שקלים, לעומת 4 שקלים בלבד בטבריה. למה? בעיקר בגלל עיוותי עבר ולחצים פוליטיים. אז איך ביטון יכול לדבר על העלאת מחיר של 130%, כשמראש קיים פער בין הערים של 225%? וזה לא עוצר כאן. גם בעירו של ביטון, ירוחם, המחיר לחופשי יומי עומד על 13 שקלים, כמו מחירו בגוש דן. לעומת זאת חופשי יומי משולב של פתח תקווה וראש העין, או רחובות ומזכרת בתיה, עולה כיום כ-8 שקלים בלבד. פערים דומים קיימים גם בכרטיסים חד-פעמיים או חודשיים. הרפורמה בתעריפים מנסה לתקן בדיוק את העוול ההיסטורי הזה, שגורם לכך שתושבי ירוחם משלמים 150% יותר מתושבי רחובות. אם לא די בכך, הרפורמה הנוכחית כוללת הנחות משמעותיות לפריפריה, וכרטיס חופשי חודשי אזורי יעלה אחריה 99 שקלים בלבד.

באשר לפגיעה בחרדים שביטון טוען לה, הרפורמה מבטלת את ההנחות החריגות שניתנו ליישובים ביתר עילית ומודיעין עילית. אבל חשוב להזכיר שחרדים גרים גם בירושלים, בבני ברק, ברכסים ובאלעד – ואלה מעולם לא זכו להנחות המפליגות שמהן נהנו במודיעין עילית. והרפורמה דווקא צפויה להקל עוד יותר על המגזר החרדי, משום שהיא כוללת הנחה משמעותית לילדים – שיוכלו לקנות לראשונה כרטיס חופשי חודשי ארצי ב-112.5 שקל בלבד, כאשר לפני כן האופציה לכרטיס תקופתי מוזל לילדים לא הייתה קיימ

נוסעי אוטובוס במרכז הארץ | צילום: יריב כץ

בכל הקשור לסטודנטים, ההנחות של ה-50% וה-33% שהיו נהוגות עד כה נשמרות להם, כך שלא ברור מה הפגיעה שביטון טוען לה ביחס אליהם. גם הטענה על ביטול הערך הצבור אינה ברורה, מפני שמהות הערך הצבור הייתה הנחה קבועה בתעריף הנסיעה – אך כשמשנים את כלל התעריפים אין היגיון בשימור ההנחה שניתנת לכולם.

ייאמר שוב, הרפורמה אינה מושלמת. כשיוצרים תעריף אחיד לכולם, יש מי שנפגעים. אבל באותה נשימה חשוב להזכיר כי התחבורה הציבורית בישראל מסובסדת בכבדות - כ-70% מכל נסיעה - וגם לאחר התייקרות של חלק מהתעריפים היא נשארת אלטרנטיבה זולה משמעותית בהשוואה לכלי רכב פרטי.

המחיר, גם אחרי הרפורמה, אינו מהווה חסם לשימוש בתחבורה הציבורית בישראל, והוא נמוך בהשוואה למדינות רבות בעולם. הבעיות הקריטיות הן השירות הלקוי, התשתית הבעייתית והתדירות הנמוכה של הקווים, שלא מאפשרת להסתמך עליהם.

רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית מוצדקת, גם אם לא תפתור את כל בעיות הענף. ובינתיים, אם חבר כנסת כזה או אחר מעוניין להפיל את הממשלה, או רק להבהיל אותה, מוטב שיעשה זאת על בסיס טענות מבוססות, ולא באמצעות נפנוף אוטומטי ב"עוולות חברתיות".