דרוש ביטוח סיעודי ממלכתי עכשיו

1. חיוני ש־4.6 מיליון האזרחים בעלי פוליסת ביטוח חיים של קופות חולים יבינו דבר אחד: ממלחמת הרגולטורים שהתפתחה השבוע בין מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב לבין הממונה על שוק הון והביטוח, עמית גל, לא ייצא להם דבר. ההתנצחות הזו לא תפתור את הגירעון שנוצר בקרנות הביטוח, שמאיים כבר בחודשים הקרובים להותיר אותם ללא מענה בעת "התרחשות האירוע הביטוחי" - כלומר מצב סיעודי.

גל יודע היטב שהמהלך שהוא יקדם, שכולל את הארכת תקופת ההמתנה והפחתה בתגמולי הביטוח, אינו מהווה פתרון אמיתי לבעיה המבנית שנוצרה. בדיוק באותה מידה שבר סימן טוב מבין כי דרישתו מהקופות שלא לכבד את ההוראה של גל לא מהווה פתרון. שניהם יודעים שהם צודקים מחד וטועים מאידך. הם טועים כי עימות לא יעזור כאן, רק כסף. אבל שניהם צודקים כי "המצב האמור מחייב גיבוש מדיניות ממשלתית רחבה ומתואמת הכוללת את כלל הגורמים המעורבים בנושא לצורך גיבוש פתרונות בני קיימא. מהלך של העלאת מחירים והפחתת זכויות, על השפעותיו כבדות המשקל המתוארות לעיל, מחייב דיון ציבורי מסודר בממשלה ובכנסת", כפי שציין בר סימן טוב במכתבו לגל שבחדרי חדרים מסכים עימו לחלוטין. גל לא מתיימר לפתור לבד את הבעיה המבנית והוא גם סבור כי הדבר מחייב גיבוש מדיניות כוללת, רחבה, מעמיקה, במעורבות כלל השחקנים. מדיניות שחייבת לקבל צורה של חוק.

2. הפתרון קיים. הוא ברור והוא כבר נשמע במסדרונות משרד הבריאות. הוא נובע מתהליך פשוט של בחינת התפתחות הרשתות לביטחון סוציאלי בישראל. והנה המסקנה: כמו שב־1995 הממשלה חוקקה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וב־2008 חוקקה את חוק פנסיית חובה, אזי הממשלה הנוכחית חייבת לחוקק את חוק ביטוח סיעודי ממלכתי.

זהו אותו היגיון שעובר כחוט השני בשתי היוזמות הסוציאליות שחוללו מהפכה של ממש ונשענות על עקרון הסולידריות החברתית והערבות ההדדית: מנגנון ציבורי־ממלכתי הממומן בכספי ציבור שמעניק פתרון לאירוע ביטוחי שהוא שכיח כמעט כמו "מחלה" (בריאות) ו"זקנה" (פנסיה). אזרחי ישראל ישלמו לפי היכולות ויקבלו לפי הצרכים.

גם בשנות ה־90 הבינה ממשלת ישראל כי יש צורך בביטוח בריאות ממלכתי אחרי שכללית ולאומית צברו גרעונות מפלצתיים שכמעט גרמו לקריסתן (כללית סחבה על גבה את רוב הקשישים). דווקא משבר תזרימי והוני הוא זה שיצר את הפתרון שהיום רבים בעולם מסתכלים עליו בהערצה: סל בריאות בסיסי (אך רחב יחסי) חינמי שווה לכל אזרח הממומן בחלקו באמצעות מס ייעודי - מס בריאות.

ב־2008, נוצרה בעיה דומה: לחלק מאזרחי ישראל לא היה הסדר פנסיוני (לא צברו פנסיה) ולכן הגיעה התובנה שאותם אזרחים, בעת זקנה, יפלו על כתפי הממשלה ומשלמי המסים. כך נולדה פנסיית החובה שהורחבה ב־2011 וכעת יש 34 מדינות ב־OECD (מתוך 35) בהן ההפקדות לפנסיה הן חובה, מלבד בניו זילנד.

האירוע הביטוחי הנקרא "מצב סיעודי" פחות ודאי ממחלה או זקנה, אך המספרים מבהילים: לפי הביטוח הלאומי, מספר הזכאים זינק פי 8.7 מאז 1991 לרמה של יותר מ־273 אלף איש כאשר החל מ־2019 קצב הזינוק השנתי הוא דו־ספרתי (13.4% ב־2021); כבר כמעט רבע מהקשישים בישראל זכאים לביטוח כזה (23%) כאשר מספר הקשישים גדל כל שנה ב־3%; מספר הזכאים זינק בחומש 2017-2021 ב־61.5%. המספרים מדגישים עד כמה הטיפול בסוגיה הפך לדחוף לרבות הקצב של אותה תופעה שהופך להיות אקספוננציאלי. כלומר, בר סימן טוב וגל צודקים בעוד דבר: הטיפול חייב להיות עכשיו כי הסוגיה בוערת.

3. אבל הבעיה האמיתית היא הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית שרומזת כי כל פתרון כזה הוא בלתי אפשרי בעליל. ראשית כי הממשלה הנוכחית נטולת קשב לסוגיות כלכליות־חברתיות וכל כולה מרוכזת בפירוק התשתית הדמוקרטית של המדינה. כלומר מה שלא כלול ב"רפורמה" לא מעניין ומה לעשות, ביטוח סיעודי לא מסייע לסיום משפט נתניהו וגם לא למתן פטור גורף ונצחי משירות לחרדים.

הבעיה השנייה היא ראש הממשלה עצמו שאימץ מזמן גישה כלכלית ליברטריאנית ברוח פורום קהלת ומאמין באמונה שלמה כי העלאת מסים, בוודאי הטלת אחד חדש, היא כמעט בגדר פשע נגד האנושות. זו אחת ה"תרומות" הגדולות של נתניהו לצד מיסוד הקוטביות החברתית: הכנסת הרעיון לשיח הציבורי שמס הוא דבר אסור או מוקצה. גם הוא, וגם שר האוצר שמוכן לפגוע פגיעה אנושה במגזר הערבי כדי להרגיע את ה"בייס" שזז לכיוונו של בן גביר - רואים רק את האינטרסים הפוליטיים הצרים והעלאת מיסים אינה צעד פופולרי, גם אם זה יגיע על חשבון קריסת קרנות הביטוח הסיעודי.

כמיטב הפופוליסטים שרואים את הטווח הקצר ואחד מעקרונותיהם הוא הדחיינות, הרי שרק כשהכל יעלה באש, הם יגשו לסוגיה. כמיטב הפופוליסטים הם יקוו שתפוח האדמה הלוהט הזה יגיע לרתיחה כאשר הם יהיו באופוזיציה.

ויש כעת בעיה נוספת: גם "הקהל הרחב" – זה שעובד, משלם מסים ומשרת בצה"ל - עלול להתנגד לנוכח ההתנהלות הנלוזה של הממשלה הנוכחית ששורפת כספי ציבור על "שוחד פוליטי" לחברות בקואליציה במקום להשקיע את הכסף במטרות לאומיות שמיטיבות עם כלל אזרחי ישראל, מעודדות צמיחה ופיתוח כלכלי. הם מאסו מלממן זאת ושגם יקראו להם אנרכיסטים. זה לגיטימי.