"ללכת עם ולהרגיש בלי": חוק האקלים חוזר לשולחן הממשלה

חוק האקלים חוזר לממשלה: ועדת השרים לענייני חקיקה עתידה לדון מחר (ג') באישור חוק האקלים של המשרד להגנת הסביבה, זאת לאחר שבימים האחרונים הופעל לחץ מצד משרד ראש הממשלה.

מטרת הממשלה היא להעביר את החוק לפני ועידת האקלים שתתקיים בסוף השנה בדובאי, כך שבזמן שפליטות גזי החממה בישראל מצויות בעלייה חרף התחייבויות הממשלה, יוכל נתניהו שעתיד לנאום בכנס להציג הישג ולהימנע מהגעה לפסגה העולמית בידיים ריקות. כמו כן, נתניהו דחף לאשר את החוק לרגל נסיעתו לאו"ם בשבוע הבא.

לפי טיוטת החוק, הממשלה תסתפק ביעד של 30% הפחתה בפליטות גזי החממה בהשוואה ל-2015 עד סוף העשור, זאת בניגוד להצהרות בהסכמים הקואליציוניים להפחתה של 50%, ובניגוד ליעדים השאפתניים של המדינות המפותחות ולידע המדעי. חוק האקלים של ממשלת בנט-לפיד, שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, הציב יעד של 27% הפחתה. אולם, החוק קובע כי יהיה ניתן לשנות את היעדים בכל עת בשל "נסיבות לאומיות" באמצעות צו ללא פיקוח פרלמנטרי, ובכך הממשלה לא תחויב בפועל להשיגם.

עוד קובע החוק יעד עתידי רחוק זהה לזה שקבעו המדינות המפותחות – איפוס נטו של גזי החממה בשנת 2050. אולם מלבד היעדים לסוף העשור הנוכחי, החוק לא קובע חובה של הצבת יעדי ביניים שיבטיחו חתירה סדורה להשגת היעד שהוצב לאמצע המאה. בנוסף, בחוק אף לא קיימת חובה לתקצב בפועל את תוכנית החומש להפחתת פליטות.

המטרה של חוק האקלים היא להפחית את פליטות גזי החממה המובילים לשינויי אקלים קיצוניים ברחבי העולם, ובנוסף ליישם צעדים מקומיים של הסתגלות לשינויים בלתי נמנעים, שכן הטמפרטורה העולמית תוסיף לעלות בעשורים הקרובים, וכך גם אירועי הקיצון האקלימיים יהפכו תדירים, עוצמתיים ורבים יותר. במשרד האוצר התנגדו לאורך החודשים האחרונים באופן נחרץ להצבת יעדים מחייבים בחוק, אך לאור החלטת משרד ראש הממשלה לקדם את החוק ובשל דרישת המשרד להגנת הסביבה, הרצון הפוליטי להציג לציבור יעדים גם היה כרוך בריכוך משמעותי של החוק בהתאם לדרישת משרד האוצר ובהסכמת המשרד להגנת הסביבה.

כך למשל, במטרות החוק נקבע כי התוכנית הלאומית להיערכות להשפעות הנובעות משינויי האקלים ולהפחתת פליטות גזי החממה תוכפף "להבטחת האינטרסים החיוניים של ישראל ולאספקת שירותים סדירה, שימור כושר התחרות במשק הישראלי, וכן אינטרסים חיוניים אחרים שהממשלה תקבע, ובשים לב לעמידה בהתחייבויות ישראל במסגרת הסכמי סחר שלה ויישומם". הניסוח בחוק עלול לאפשר לממשלה להעמיד מעל החוק אינטרסים שונים, ובכך בפועל לצמצם את יישום ההוראות בו. כך למשל, אינטרסים הקשורים לתשתיות המוסיפות פליטות של גזי חממה יוכלו לגבור על האינטרס של צמצום הפליטות.

הדרך היחידה לעמוד ביעדים שהציבה ישראל להפחתת הפליטות היא תוכנית משקית רחבה מתוקצבת, בדומה לנעשה במדינות העולם. לישראל אין כיום כל תוכנית מאושרת ומתוקצבת בתחום, כאשר רק בשנת 2022 עלו פליטות גזי החממה במשק ב-3.5%. החוק קובע כי בכל חמש שנים תאשר הממשלה תוכנית להפחתת פליטות, אך לאור דרישת משרד האוצר, התוכנית תתן משקל "משמעותי" לשיקולי עלות מול תועלת, ותצורף אליה חוות דעתם של משרד האנרגיה, הממונה על התקציבים והכלכלן הראשי באוצר, בנוגע לעלויות המשקיות והתקציביות. המשרד להגנת הסביבה לא יוכל להגיש לממשלה את תוכנית החומש לממשלה לפני קבלת חוות הדעת ממשרד האוצר, ואלו יפורסמו לציבור רק באישור האוצר. אילו יתגלעו מחלוקות, תוכל הממשלה לשנות את התוכנית ובכך אף לרדד את יעדיה.

במשרד האוצר התנגדו לאורך השנים האחרונות לחקיקת חוק האקלים. רק בפברואר טענו באוצר כי הפחתת פליטות בהיקף של 50% עד סוף העשור היא בלתי אפשרית, וכי ליעד "עלויות דרמטיות למשק הישראלי, שיביאו להתייקרות החשמל". באוצר תקפו אז את המשרד להגנת הסביבה, וטענו כי קידום החוק יוביל לעלייה ביוקר המחיה. באוצר אף מטילים ספק ביכולתה של ישראל לעמוד ביעדים שנקבעו לבסוף – 30%. בארגוני הסביבה חוששים כי הנוסח הנוכחי יאפשר לממשלה בפועל לא לקדם תוכנית שאפתנית להפחתת פליטות ולתעדף שיקולים אחרים על פני השיקולים האקלימיים-סביבתיים.

בארגון "אדם, טבע ודין", שהיו שותפים לניסוח החוק כפי שקודם בידי הממשלות הקודמות, מתרעמים על השינויים שבוצעו בחוק וטוענים כי "אסור שיעבור". לדברי עו״ד תמי גנות, סמנכ"לית הארגון: "זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. לחוק הוכנסו מנגנוני 'ריכוך' בסעיפים אופרטיביים, שמטרתם להבטיח שהחוק לא יפריע לממשלה להמשיך בעסקים כרגיל. בכך מרוקנים אותו מתוכן והופכים אותו לעלה תאנה. את יעדי הפחתת הפליטות הנמוכים ממילא הממשלה יכולה לשנות בצו בלבד, בלי פיקוח פרלמנטרי עם תירוץ של 'נסיבות לאומיות'. לאוצר ניתנה דריסת רגל להשתלט על התוכנית ולעקר אותה מתוכן, כאשר משרדי האוצר והאנרגיה הם המתנגדים העיקריים להצעת החוק והביעו לא פעם את עמדתם שאין סיכוי לעמוד ביעדי הפחתה משמעותיים".

בארגון אף הוסיפו: "זהו לא חוק אקלים אלא חוק להיכלם בו. אם החוק יעבור הרי שהשרה להגנת הסביבה נכנעת לתכתיבי משרדי האוצר והאנרגיה. זו שערוריה שבעוד בכל העולם מקבעים יעדים שאפתניים במסגרת חקיקה נוקשה, הבשורה של ממשלת ישראל היא חוק עם יעדים נמוכים שאף הם כתובים על הקרח כאשר הממשלה יכולה לשנות את היעדים כרצונה. מדובר בחקיקה המרוקנת מתוכן את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה ומתעדפת אינטרסים של התעשייה על פני האינטרס הציבורי לנוכח משבר האקלים".

מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שהובילה להסכמות עם האוצר, נמסר: "החוק, שהוא אחד החוקים הסביבתיים החשובים ביותר שנחקקו עד כה, מתמודד עם האיום הסביבתי הגדול ביותר היום. החוק יציב יעדים ברורים, יאפשר למדינת ישראל להיערך לשינוי האקלים, ויהווה קטר ומנוע צמיחה כלכלי במעבר למשק דל פחמן ומאופס פליטות".

ישראל לא עומדת ביעדים שהציבה לעצמה להפחתת פליטות ולמעבר לאנרגיה מתחדשת. בזמן שגזי החממה עלו בשנה שעברה, רק 9.8% מהחשמל בישראל יוצר באמצעות אנרגיה נקייה, לעומת יעד של 10% שהוצב לשנת 2020 ויושג במלואו רק ב-2023. ללא חקיקת חוק אקלים, הטיפול בהסתגלות לשינויי האקלים והפחתת פליטות גזי החממה תתבצע באמצעות החלטות ממשלה.

לאורך השנים, ישראל סובלת מחוסר ביצוע כרוני של החלטות ממשלה בתחום הסביבה והאקלים. דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2021 הגדיר את ההתקדמות של כלל הגופים שאמורים להפחית פליטות בישראל כנעה "בטווח שבין פיגור לאפס". למעשה, רק 16% מהחלטות הממשלה הנוגעות לתחום האקלים בוצעו לאורך השנים.