"אנשים לא ישכחו את האושר שהוא גרם להם": פרידה מצ'אנדלר

"היי, שמי מת’יו, אף על פי שאתם אולי מכירים אותי בשמי האחר. חבריי קוראים לי מאטי. ואני אמור להיות מת", כך כתב מת’יו פרי, מי שהתפרסם כצ'אנדלר בינג בסיטקום האיקוני "חברים", בתחילת האוטוביוגרפיה שלו "חברים, מאהבות והדבר הגדול הנורא", שראתה אור לפני שנה (גם בעברית, בהוצאת אור עם).

היום (א') נודע על מותו של השחקן האהוב, שהפך את דמותו ההיא למשעשעת ומצוטטת ביותר מבין כל הדמויות בסדרה. הוא נמצא מת בג'קוזי שלו, בביתו בלוס אנג'לס, שם כנראה טבע. משטרת לוס אנג'לס אמרה כי לא היו סימנים לשימוש בסמים בזירת המוות. הפוסט האחרון שלו באינסטגרם היה שלו בתוך הג'קוזי הזה, מלפני שישה ימים, ובו כתב "אה, אז מים שוצפים סביבך גורמים לך להרגיש טוב? אני מאטמן". הוא היה בן 54 במותו.

בשנים האחרונות פרי דיבר בגלוי על ההתמכרויות שלו, שמהן סבל במשך כל חייו, גם כאשר השתתף ב"חברים". בספרו הוא מדבר לא מעט על "הדבר הגדול הנורא" הזה. לפי הספר, ההתמכרות שלו לאלכוהול, לאופיאטים (אוקסיקונטין, ויקודין ואחרים) גרמה לכך שהוא שהה יותר ממחצית מחייו בטיפולי גמילה ובמכונים שונים. הוא עבר ניקוי רעלים 65 פעמים. טיפולים שעלותם הסתכמה, לדבריו, בכ־9 מיליון דולר, בניסיון להשאיר אותו נקי.

הוא החל לצרוך אלכוהול בגיל 14 ומאז התמכר לשתייה בכמויות גדולות. בצעירותו היה טניסאי. הוא לקח משכך כאבים לאחר פציעה, ובתוך שנה וחצי מצא את עצמו צורך כ־55 כדורים ביום. ב־2018, בהיותו בן 49, המעי שלו התפוצץ. זה המקום שממנו הוא מתחיל את ספרו. הוא עבר ניתוח בן שבע שעות שסיכויי ההחלמה ממנו היו 2%, ולאחריו היה בתרדמת.

בספרו התייחס לכך שבמשך עשר שנות שידורה של "חברים" אפשר היה לראות על מראהו החיצוני לאיזו התמכרות שקע. "כשעליתי במשקל זה היה אלכוהול; כשאני רזה זה כדורים. כשהיה לי זקן צרפתי זה היה המון כדורים", פירט.

אחרי ההצלחה ב"חברים" פרי השתתף בסדרות כמו "הבית הלבן", "סקראבס" ו"האשה הטובה" וכיכב בסרטים כ"שוב בן 17". הוא היה הכוכב של "סטודיו 60", סדרה של ארון סורקין שלא הצליחה כמתוכנן, והיה מעורב בהפקת שני סיטקומים שנכשלו, "מיסטר סאנשיין", ו"הזוג המוזר" (גרסה חדשה לסיטקום המצליח משנות ה־70). הפעם האחרונה שבה נראה על המסך היתה לפני שנתיים, באיחוד של "חברים". שם סימני ההתמכרות ניכרו בו. הוא אף בכה, הרכין ראש, חיבק את עצמו. חברתו, ג'ניפר אניסטון, ניסתה לנחמו. בפגישה ההיא סיפר שכשקיבל את התפקיד של צ’אנדלר סבל מחרדות. ההומור העוקצני של דמותו ושלו עצמו היו כיסוי לחוסר ביטחון, כתב בספרו.

"כולנו אהבנו את מת’יו פרי, ואני במיוחד. כל יום", ספדה השחקנית סלמה בלייר לחברה הוותיק בפוסט באינסטגרם. "אהבתי אותו ללא תנאי. וכך הוא אותי. ואני שבורה. שבורת לב. חלומות מתוקים, מאטי. חלומות מתוקים". ההספדים זרמו מכל עבר היום, גם ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו הצטרף אליהם. הוא הכיר את מתיו כילד כשאמו של פרי עבדה כעוזרת אישית של אביו, מי שהיה ראש ממשלת קנדה פייר טרודו. "לעולם לא אשכח את משחקי החצר שהיינו משחקים. אני יודע שאנשים בעולם לא ישכחו את האושר שהוא גרם להם. תודה על כל הצחוק, מת’יו. היית אהוב ותחסר לכולנו".

טרודו צודק בנוגע לתחושות שפרי עורר. בצד הזה של העולם, דבר מותו התערבב באופן מוזר ומעציב עם דבר מותם של כה רבים פה ששמותיהם ותמונותיהם ממלאים את הרשתות החברתיות, המסכים והלב. רבים, מכל הגילאים, אבל במיוחד הצעירים היו מחוברים ל”חברים”, שעלתה וירדה לפני שנולדו, באופן רגשי עמוק. היא נהפכה שוב להצלחה ענקית בגלל שידורה בנטפליקס בשנים האחרונות. מעריציה העכשוויים בישראל ראו את כל הפרקים שוב ושוב, ועוד לפני האסון של 7 באוקטובר התנחמו בה. אמרה לי פעם צעירה שהיא צופה בפרק כל לילה לפני שהיא הולכת לישון כדי שלא יהיו לה סיוטים. כעת, לאחר מותו של פרי, גם הצפייה בה תלווה בעצב.