טריני אנדרסן. "בגיל שמונה כבר הכרחתי את אמא שלי לבוא איתי לחנות טאפטים" | צילום: טולמנס דוט
מוסף נדל"ן
"מורשת העיצוב הדנית טומנת בחובה משקל עצום"
לפני 16 שנים טריני אנדרסן רכשה עם בעלה בית שהצריך שיפוץ מאסיבי, ולא מצאה את הטאפטים שרצתה. היא החלה לעצב הדפסים אהובים, שהפכו עם השנים לאימפריית העיצוב ferm LIVING. זו כוללת היום גם פריטי ריהוט, תאורה וטקסטיל לבית
טריני אנדרסן (Trine Andersen) הייתה במחצית שנות העשרים לחייה, נשואה טרייה, ובעלת סוכנות קטנה לעיצוב גרפי בעיר אארהוס בדנמרק. היא ובן זוגה, מרטין, זה עתה רכשו יחד בית שנבנה בשנות השישים של המאה הקודמת, והצריך שיפוץ מאסיבי. לא בדיוק נסיבות אידיאליות להקמת עסק חדש. אבל כשכל מאמציה של המעצבת הגרפית הצעירה למצוא טאפטים משובבי נפש לבית עלו בתוהו, היא החליטה לעשות מעשה. "כל מה שמצאתי, למעט כמה מותגים בריטיים שהיו ממש יקרים, נראה כמו דברים שהיו במטבח של סבתא שלי - וזה לא מה שחיפשתי", היא מספרת בראיון וידיאו למוסף "כלכליסט" מקופנהגן. "חשבתי לעצמי שאולי יש כאן שוק: שמצד אחד התעשייה עוד לא קלטה שהטרנד הזה חוזר, ומצד שני אנשים שרוצים לקנות טאפטים ואין להם איפה".
אנדרסן, אם כן, שכרה דוכן בגודל תשע מ"ר ביריד עיצוב קטן ועיצבה עבורו עשרה הדפסים שונים, שרק מאחד מהם יצרה טפט ממשי לתצוגה. "לא יכולתי להרשות לעצמי לייצר את כולם כי זה פשוט היה יקר מדי, אבל הייתי חייבת לייצר אחד, כדי שאפשר יהיה להתרשם מהאיכות", היא מסבירה. "הרעיון היה שאם אנשים יביעו מספיק עניין, אני אקח הזמנות ואוכל לספק את המוצר בתוך שלושה חודשים. זו הייתה הפעם הראשונה שמכרתי מוצר פיזי, משהו שהוא לא שעת עבודה שלי, וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת וגם מפחידה, כי בזמן קצר מאוד מכרתי 12 גלילים של טאפטים".
מהחוויה המיוחדת והמפחידה הזו - שהמשכה בערבות בנקאית שניתנה לה מהוריה להלוואה לפתיחת עסק - צמחה באופן מטאורי אימפריית העיצוב של אנדרסן, פרם ליבינג (ferm LIVING), ששמה שואב השראה ממשפט שהיה שגור בפי סבתה - "ferm på fingrene" - לשבח אדם "מיומן עם הידיים, טוב עם האצבעות". כיום, 16 שנים להיווסדה, היא מעסיקה 85 עובדים ו־500 מוצריה — שהורחבו מעבר לטאפטים וכוללים כיום גם פריטי ריהוט, תאורה וטקסטיל לבית — נמכרים ב־75 מדינות מסביב לעולם, כולל ישראל, כאן היא נמכרת בטולמנ'ס דוט. לעמוד האינסטגרם מעורר ההשראה של המותג יש לא פחות ממיליון עוקבים (לענקית העיצוב מהמדינה השכנה, איקאה, לשם ההשוואה, יש 1.1 מיליון עוקבים), וה־EBITDA של החברה הוא 55 מיליון קרונות דניות (כ־26 מיליון שקל) בשנה. הסגנון העיצובי, כפי שמגדירה אותו אנדרסן, משלב בין הסילואטות הסקנדינביות הקלאסיות להשפעות דרום אירופיות.
דמיינת שהחברה תגיע רחוק כל כך?
"לעולם לא הייתי מאמינה, גם אם היית אומרת לי. מעולם לא שאפתי לזה, וזה לא היה החלום שלי, רציתי רק להשתפר משנה לשנה. אפשר להשוות את זה לאיך שיתר הקולקציה התפתחה: מדי שנה או עונה, הצגנו מוצר, קטגוריה, חומר גלם או ספק חדש, הרעיון היה לצמוח עקב בצד אגודל. זו הייתה צמיחה אורגנית שבה גם צברנו ידע לאורך הדרך כי זה דבר אחד להבין איך לייצר טאפט, ודבר אחר להתמקצע בטקסטיל וריהוט; אי אפשר פשוט להניח שיודעים הכל על עץ ומתכות שונות. ומעל כל זה, המסע המטורף ביותר היה בניית הארגון שלנו, והאנשים שהצטרפו אלינו לאורך הדרך, מומחים שחזקים מאיתנו בתחומים מסוימים, ושעזרו לנו לעשות את הצעד הבא בעיצוב תאורה או פשוט להבין איפה הכי נכון לייצר פריט מסוים מכל היבט אפשרי".
טריני אנדרסן, 44, נולדה וגדלה בחצי האי יילן (Jylland) שבמערב דנמרק, בתם של בעלי מפעל לייצור בגדים. בילדותה, לדבריה, נהגה לבלות את שעות אחר הצהריים במפעל, "גם בביצוע המטלות הקטנות ביותר, כי כמו שכל מי שגדל בעסק משפחתי יודע, אם את רוצה לבלות זמן עם אמא שלך, אז שם אפשר למצוא אותה. לפעמים הייתי יושבת שם ופשוט משחקת לצידה. במובן הזה, אפשר לומר שנחשפתי לעיצוב מגיל צעיר, אבל לא לעיצוב פנים או ריהוט, אלא לאופנה". כיום, גם ילדיה שלה מעורבים בפרם - אוגוסט בן ה־14 עובד במטה החברה אחת לשבוע בשעות אחר הצהריים, בקיפול אריזות קרטון והשקיית עציצים, וסאגה בת השמונה מרבה לדגמן עבור הקטלוגים שלה.
אנדרסן גילתה עניין רב בעיצוב מגיל צעיר מאוד ("בגיל שמונה כבר הכרחתי את אמא שלי לבוא איתי לחנות טאפטים ולקנות לי טאפטים שונים, לעזור לי לתפור כריות למיטה, לצייר ולקשט, חסכתי כסף לפריטים קטנים שחלמתי עליהם", היא אומרת בחיוך), ובבגרותה, למדה עיצוב גרפי ותקשורת חזותית בבית ספר קולדינג (Kolding) בדנמרק. כיום, היא אומרת, היא מבינה שכמו אצל דנים רבים, העיצוב זורם בעורקיה.
"אני חושבת שיש לנו יתרון כבר מעצם המיקום שלנו בדנמרק ובקופנהגן בפרט, בגלל המורשת העוצמתית של העיצוב הדני, ובפרט תרומתם של האדריכלים משנות החמישים והשישים (כמו ארנה יאקובסן וירן אוטזון, ר.ד.) שחתומים על כל כך הרבה יצירות איקוניות. לפעמים זה גם יכול להיות קצת מאיים, כי מורשת כזו טומנת בחובה משקל עצום ומלחיץ. אני חושבת שהדרך שבה חשבו אז, לפני יותר מחמישים שנה, היא של אוּמנות טובה, עם מבנים פשוטים, אבל באיכות גבוהה, וגם הייתה מחשבה דמוקרטית בכל מה שנוגע לעיצוב רהיטים. הרעיון היה לייצר פריטים טובים ברמת מחיר שרוב האנשים, כולל משפחות ממעמד הפועלים יכלו להרשות לעצמן, אם חסכו קצת כסף, כמו שולחן אוכל עם שש כיסאות או ספה של בורג מורגנסן או פין יול (Finn Juhl). אני חושבת שאלה יסודות אדירים שאנחנו יכולים להמשיך ולבנות עליהם".
איפה רואים את זה בפריטים של פרם ליבינג?
"במיינדסט הזה של פשטות, של סילואטות פשוטות ויפות. אפשר לראות את זה לא רק אצלנו אלא גם במותגי עיצוב סקנדינביים אחרים. זה פשוט זורם בעורקים שלנו, משום שהעיניים שלנו כל כך התרגלו לראות עיצוב כזה, ממש כשם שתעשיית הרכב זורמת בעורקיו של מי שגדל בגרמניה".
לאיפה הולך עולם העיצוב כיום, פוסט הקורונה?
"אני לגמרי מרגישה שהלחיצה על כפתור ה'עצור' היא לא רק דבר רע. ערכים מתחדדים כשאפשר לרגע לצאת לקצת הפסקה ולשאול: 'אילו חיים אני רוצה לחיות?'. אני מאמינה שאנחנו בני האדם מצביעים עם הארנק שלנו - איזה אוכל אנחנו קונים? איזה ריהוט אנחנו בוחרים לבית? בכל פעם שאנחנו מקבלים החלטה צרכנית כזו, זו הצבעה קטנה על הכיוון שבו העולם הולך. מה באמת חשוב לי? האם זה לטייל בעולם ולקנות בגדים חדשים מדי עונה, או ריהוט וכריות חדשות בתדירות גבוהה? הגיע הזמן שכולנו נאצור באופן מהודק יותר את הבחירות הצרכניות שלנו, נקנה פחות ונקנה יותר טוב, וממותגים שאנחנו מתחברים לאופן שבו הם חושבים".
"אני אישית עדיין רוצה לקנות דברים, עדיין יש לי דחף להתחדש ולשנות מדי פעם, אבל בקצב נמוך יותר. אני מרגישה אשמה כשאני קונה זבל בזול, גם כלפי האנשים שהיו מעורבים בייצור שלו וגם כלפי אמא אדמה. אנחנו בפרם אומרים שאנחנו מייצרים פריטים שגורמים לאנשים להיות שמחים, אבל גם האנשים שמייצרים אותם צריכים להיות שמחים. זו מנטליות של תן וקח שנעשית קצת יותר דומיננטית בתעשייה, ותודה לאל על זה".
אבל עד אותה לחיצה על כפתור ה”עצור”, פריצתה של החברה מחוץ לגבולות דנמרק קרתה בקצב מטאורי. "הסוכן ההולנדי, שעובד איתנו עד היום, היה הראשון שלנו מחוץ לדנמרק, והוא הגיע שנה אחרי שהקמנו את העסק", היא נזכרת. "לא הייתה לי אז שום אסטרטגיה. למעשה, במהלך השנים הראשונות ההן, האסטרטגיה שלי הייתה שלא תהיה לי אסטרטגיה. אז כל מי שהרגשתי שהבין את המוצר שלי, ושהייתה לו חנות ראויה שיכול היה למכור בה - אם חיבבתי אותו, הלכתי על זה, מבלי לחשוב באופן של אוקיי, נתחיל בדנמרק, נתקדם לשוודיה ואז נמשיך לנורווגיה ולגרמניה. הייתי כזו, המוצרים שלי נמכרים בהולנד, קול! כמובן שכיום, כניסה לשוק חדש מלווה בתהליך אסטרטגי הרבה יותר רציני, אבל אז החברה הייתה זערורית, הכל היה אפשרי, ולא היה לי עם מי להתווכח מלבד עצמי בתהליך קבלת ההחלטה. אז זה היה קל ומהיר (צוחקת)".
מהם שוקי המפתח שלכם כיום?
"חלקם קרובים אלינו, אבל גם השוק שלנו בארה"ב צומח במהירות, וגם ישראל היא שוק טוב עבורנו. ויש כמובן שווקים שהם בגדר אוקיינוס כחול מבחינתנו, כמו למשל אסיה, לשם עדיין לא נכנסנו".
אבל גם אם המוצרים של פרם לא נמכרים עדיין באסיה, זה לא אומר שאין לחברה דריסת רגל ביבשת, דרך ספקיה. "במזרח הרחוק אנחנו עובדים עם סין, הודו ואינדונזיה", אומרת אנדרסן. "שני הגורמים החשובים בתהליך הייצור הם חומר הגלם הנדרש ועבודת היד הנחוצה. שטיח רצפה בעבודת יד, לדוגמה, אידיאלי לייצר בהודו, גם משום שחומרי הגלם מצויים שם, וגם משום שלמקומיים יש ידע עמוק בטכניקה. בנוסף, מושקעות כל כך הרבה שעות עבודה בכל שטיח כזה, שזה פשוט יהיה יקר מדי לייצר אותו באירופה".
כיצד את מוודאת שהפועל ההודי שמייצר את השטיח שלך מועסק בסביבה ראויה וזוכה לשכר הוגן?
"בכל הנוגע לשכר ולסביבת עבודה יש לנו דרישות מהשותפים שלנו שהם מחויבים לעמוד בהן. אנחנו לא יכולים לעבוד עם מפעל שלא חתם על האמנה שלנו, שמבוססת על העקרונות המנחים של האו"ם. מאז אוגוסט 2021, אנחנו חלק מה־UN Global Compact (יוזמה של האו"ם שנועדה לסייע לעסקים ברחבי העולם לשלב באסטרטגיה העסקית שלהם שורת עקרונות אוניברסליים כמו תנאי עבודה, שמירה על הסביבה, שקיפות ועוד, ר.ד.), ואנחנו מחויבים לעבוד באופן שתומך ביעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא. אימצנו את האחריות הזו באופן הוליסטי. חלק מהסיבה לכך שעשינו זאת היא כדי לוודא שזכויות אדם וזכויות עובדים מקוימות. מעבר לכך, אנחנו גם מבקרים במפעלים בעצמנו - כדי לראות את המתקנים בעיניים וללוות את תהליך הייצור. זה כמובן היה די מאתגר בזמן משבר הקורונה, משום שהיו מגבלות על נסיעות ברוב הארצות, אבל למעשה, אני נוסעת להודו לבקר את הספק הספציפי הזה בשבוע הבא, ומצפה מאוד לכך".
ובכל זאת, לפי האתר שלכם רק 28% מהחומרים שאתם משתמשים בהם ממוחזרים. אי אפשר לעשות קצת יותר?
"האמת היא שכרגע אנחנו משתמשים ב־30% חומרים ממוחזרים או מאושרים (certified). למשל, עץ מתקן FSC (חותמת שמבטיחה כי העצים מגיעים ממקורות שמנוהלים בצורה אחראית ומקיימת ובהתאם לתקנים סביבתיים וחברתיים, ר.ד.). החותמת הזו היא הבטוחה שלנו שבכל פעם שאנחנו קונים עץ, נוטעים עץ חדש במקומו, ושגם האנשים שכורתים את העצים עובדים בתנאים ראויים. אנחנו גם עובדים עם כותנה אורגנית מתקן מחמיר מאז 2010, וזה אך הגיוני משום שמהחומר הזה אנחנו עושים כלי מיטה לתינוקות, למשל, ואיש אינו רוצה שחומרים כימיים יתקרבו לעור של התינוק שלו. כרגע זה פשוט פקטור של היגיינה עבורנו. כל דבר שאנחנו יכולים לייצר באופן אחראי - אנחנו מייצרים אותו כך.
"יחד עם זאת, חלק גדול מהקולקציה שלנו עדיין מיוצר בתנאים קונוונציונליים, למשל, אחד הפריטים הכי פופולריים שלנו, האדנית Plant Box, עשויה מתכת בגימור פודרה, אבל אני מאמינה שזה מוצר טוב ואחראי משום שהוא גם גם יכול להחזיק מעמד הרבה מאוד שנים, וגם רב תכליתי; אפשר להשתמש בו כמצע לעציצים, או כמיני בר בחדר הילדים או בחדר האמבטיה. הוא לעולם לא יוצא מהאופנה. הייתי רוצה שנדבר יותר על אחריות מאשר על קיימות, כי בכנות, לא משנה כמה ננסה, אנחנו עדיין נייצר פחמן, ונפגע בכדור הארץ".
תסבירי.
"אנחנו מייצרים מוצרים, אנחנו מכלים משאבים, ולכן לעולם לא נוכל להיות ברי קיימא. אולי המילה 'לעולם' לא נכונה כאן, כי הכל תמיד יכול להשתנות, אבל כרגע אנחנו לא יכולים לומר שאנחנו ברי קיימא. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לנהוג באחריות. אני חושבת שזה חשוב, והאסטרטגיה שלנו בהקשר הזה היא לקבוע יעדים, ואלה יכולים להיות דברים קטנים. למשל, יש לנו יצרן זכוכיות בסין שהתקין פאנלים סולאריים על הגג שלו, והאנרגיה שהם קולטים מכסה 30% מהשימוש שלהם בחשמל. זה יותר טוב מכלום, וזה בכיוון הנכון. האג'נדה הסביבתית יכולה להיות מאוד גדולה ומאיימת אם חושבים עליה יותר מדי, זה כמו לטפס על הר שהפסגה שלו לא מפסיקה לגבוה. זה פרדוקס שעלינו לנווט את דרכנו בתוכו, כי יש לנו עסק לנהל והאחריות רבה. אנחנו מקווים שנוכל לבצע בחירות אחראיות כדי שאנשים שקונים את הדברים שלנו יוכלו להרגיש טוב לגבי הבחירות שלהם. אנחנו בוודאות לא מושלמים, אבל אנחנו עושים מאמץ אדיר".
עוד 5 מותגים סקנדינביים שכדאי להכיר
HAY
מותג העיצוב הדני שייסדו בני הזוג מטה ורולף היי בשנת 2002 הוא במידה רבה אחיו הגדול של פרם, וגם הוא עוסק בפרשנות מודרנית לקלאסיקות של העיצוב הסקנדינבי. אל תפספסו את חנות הדגל היפהפייה של המותג המתפרשת על פני כמה קומות במדרחוב של קופנהגן, ואת בקבוקי השתייה האיקוניים.
Bolia
מותג הריהוט בוליה נוסד אף הוא באארהוס, דנמרק, לפני 22 שנה. הקולקציה העצומה של המותג, שמקיף את כל חלקי הבית, מתאפיינת בחומרים וצבעיים טבעיים ורכים, ושואבת השראה מחילופי העונות.
כריסטינה דאם
סגנונה של המעצבת הדנית כריסטינה דאם נשען על המסורת של העיצוב הסקנדינבי עם השפעות יפניות, או במילותיה, "מינימליזם פיסולי", כמו למשל במגשי עץ יפהפיים בעבודת יד, ואדנית כרהיט עץ נמוך.
גאורג ינסן
ותיקת החברות ברשימה היא זו שייסד הצורף הדני גאורג ינסן בשנת 1904, והפכה לאייקון של ממש. החברה, שהחלה את דרכה בייצור סכו"ם מצופה כסף וכלי אוכל אחרים, הרחיבה את קו מוצריה לאורך השנים גם לתכשיטים, שעונים, פריטי עיצוב לבית וקישוטים לעץ חג המולד. אל תפספסו את המעמד לנר והאגרטל שנראים כמו נלקחו מהשעונים של דאלי.
דיזיין האוס שטוקהולם
החברה השוודית היחידה ברשימה ממצבת את עצמה כמו"לית של עיצוב, ש"מפרסמת" את טובי העיצובים הסקנדינביים, כמונח פילוסופי. המעצבים עצמם מגיעים מכל פינות תבל, בין היתר מצרפת, גרמניה, אוסטרליה וצ'ילה, ובין הכותרים: שטיח שמתגלגל להדום, פריטי לבוש מפליז, וכמובן, דיפיוזרים בצורות גיאומטריות.
