״בסין גם עולם הדייטינג מתנהל דרך הגיימינג"

לפני שבוע נדחקה חברת הגיימינג טנסנט מהמועדון היוקרתי של עשר החברות הגדולות בעולם לפי שווי שוק. זוהי הפעם הראשונה מאז 2017 ללא נציגה סינית ברשימה הזו. תאגיד הגיימינג איבד 388 מיליארד דולר מערכו מאז השיא בחודש ינואר ושוויו עומד כעת עומד על 556 מיליארד דולר. הסיבה העיקרית לכך היא שבחודשים האחרונים החל הממשל הסיני להטיל עוד ועוד מגבלות על שחקני המחשב הסינים ואף מצפה מחברות הגיימינג לרסן את עצמן.

מוקדם יותר החודש, סוכנות הידיעות הממלכתית הסינית שינחואה דיווחה כי הרשויות זימנו את בכירי התעשייה לפגישה והורו להם "להימנע מהתמקדות בשורת הרווח בלבד", מה שלטענת הממשל מוביל להתמכרות למשחקי מחשב בקרב קטינים. "הרשויות הורו לתאגידים ולפלטפורמות לבדוק באדיקות את תכני המשחקים שלהם", דווח בסוכנות הידיעות. "יש להסיר תוכן גס ואלים, וכן תכנים המטפחים נטיות מזיקות, כמו סגידה לכסף והתנהגות נשית בקרב גברים".

אולם משחקי וידיאו בסין, החודש. קורסים באוניברסיטאות על גיימינג | צילום: גטי אימג'ס

בסוף אוגוסט הטילה סין רגולציה חדשה: יצרניות המשחקים יהיו חייבות להגביל את זמן המשחק של קטינים לשעה אחת בלבד ביום, בימי שישי, בסופי שבוע ובימי חג. הגבלות אלה מחמירות יותר מכל מדינה אחרת בעלת גישה נרחבת לאינטרנט. משחקי רשת רבים בסין אף דורשים הזדהות באמצעות תעודה רשמית, וקטינים החורגים מהשעות הקצובות להם, נפלטים מהמשחק.

העיתון ההונג־קונגי South China Morning Post אף דיווח החודש כי סין מאטה את קצב הנפקת הרישיונות למשחקים מקוונים חדשים, הנדרשים לאישור ממשלתי לפני השקתם. על פי גורם שעודכן על הפגישה, אישור משחקים חדשים יושהה "לזמן מה" כדי לצמצם את מספר המשחקים החדשים וכדי למנוע התמכרות. בניגוד לחודשים קודמים, רשות העיתונות וההפצה הלאומית של סין טרם פרסמה את רשימת המשחקים המאושרים להפצה של חודש אוגוסט.

לאורך עשרות שנים מנהלת סין יחסי אהבה־שנאה עם מגזר הגיימינג. סין היא שוק משחקי המחשב הגדול בעולם על פי מספר משתמשים, עם למעלה מ־740 מיליון שחקנים, מתוכם 110 מיליון קטינים, כך על פי חברת המחקר ניקו פרטנרס. סין נחשבת למובילה עולמית בגיימינג תחרותי (eSports). טנסנט צמחה לאורך השנים באין מפריע והפכה למונופול ענק בסין, כמו גם חברת אחזקות בינלאומית המחזיקה במניותיהן של כמה מחברות הגיימינג הגדולות בעולם, כמו ריוט גיימס (Riot Games), סופרסל (SuperCell) ואפיק (Epic), יצרנית פורטנייט.

ניצני התעשייה החלו ללבלב בסוף שנות ה־80, כאשר יבואנים התחילו לשווק משחקים מיפן (חלקם באופן חוקי, וחלקם הוברחו כדי להימנע מהמכסים הגבוהים). בשנות ה־90, משחקיות ארקייד התחילו לצוץ ברחבי המדינה. באותן שנים, סין, כמו ממשלות אחרות, חששה מהשפעותיו של סוג הבידור החדש הזה על הדור הצעיר. בתחילת המאה ה־21, בכירי הממשל הסיני החלו לכנות את משחקי המחשב "אופיום דיגיטלי" או "הרואין אלקטרוני" - אלה ביטויים טעונים במיוחד בסין, בה התמכרו ההמונים לאופיום בתקופת הקולוניאליזם הבריטי במאה ה־19.

אמיר גל-אור ראש לשכת המסחר הישראלית בסין | צילום: קטרין לו

מסרים זהים נשמעו בתחילת החודש שעבר, כאשר פרסם עיתון הכלכלה הסיני הממלכתי Economic Information Daily כתבה הזועקת כי בני נוער רבים התמכרו למשחקי מחשב, בטענה כי הדבר משפיע לרעה על הגדילה שלהם וכינה את התעשייה "אופיום רוחני". התבטאויות אלה, המשקפות את הלך הרוח בצמרת הממשל, גרמו למשקיעים לסגת באחרונה מתעשיית הגיימינג של סין, מה שהביא למחיקת מיליארדי דולרים משווי החברות הגדולות ביותר - טנסנט ונטאיז (Netease).

"הרגולטור הסיני משקף הלך חברתי מסוים בתוך סין. הוא לא פועל נגד תעשיית הגיימינג בבסיס שלה, אלא מנסה לעשות לה התאמות", מסביר אמיר גל־אור, ראש לשכת המסחר הישראלית בסין ומייסד קרן ההשקעות אינפיניטי, בראיון ל"כלכליסט". "הרגולטור התלבש על הרבה תעשיות אחרות קודם. דווקא את נושא הגיימינג הוא יחסית השאיר לסוף. טנסנט היא בין החברות שלא נפגעו בצורה משמעותית".

עד השנה האחרונה חי גל־אור על קו תל־אביב־בייג'ינג. קרן אינפיניטי, שנוסדה בשנות ה־90, פעלה במקור מול השוק האמריקאי. אולם בתחילת שנות האלפיים שינתה הקרן כיוון ופנתה מזרחה. "התחלנו ללמוד את המגמות והכיוונים הסיניים, והשקענו בהדרגה בהרבה חברות סיניות לאורך השנים, ובחברות ישראליות הפועלות בסין", אמר גל־אור. "הקמנו רשת של 23 קרנות מקומיות בסין, סביב ערים שונות והתעשיות הפועלות בהן. הקמנו גם בנק פטנטים לטובת מסחור טכנולוגיות ישראליות".

לדבריו, המשטר הסיני לא פועל בצורה שונה כל כך מממשלות במדינות המערב. "הגבלת חברות הטכנולוגיה תהיה לקו המוביל בשנים הבאות. הסינים החלו לאחרונה ברגולציה כדי לשלוט על מה שקורה בשטחם", הוא מסביר. "השירות הפיננסי של עליבאבא, אנט, החל להתנהל כמו בנק אינטרנטי פתוח, ללא רישיון ומגבלות, וזה הפך לסיכון פיננסי. אז הממשל הראה לעליבאבא מי הבוס. הציפייה של סין היא שהחברות יעשו צנזורה עצמית ויגבילו את עצמן, ושלא יתנו לחמדנות ולכסף להוביל אותן. לדעת המשטר, החברות הללו לא עורכות צנזורה, אלא ממקסמות רווחים".

לדברי גל־אור, הביקורת העיקרית בסין על חברות הגיימינג היא לא רק על שעות המשחק הרבות של ילדים, אלא על שתיים מתופעות הלוואי. "ראשית, ישנן תופעות פסיכולוגיות רבות שלא מטופלות כתוצאה משעות המשחק הארוכות. שנית, נוצר מצב של עושק פיננסי. ילדים מוציאים כספים הולכים וגדלים ברשת, חלקם ללא ידיעת ההורים והבנתם, וחלק תוך לחץ על ההורים. ההוצאה הכספית על גיימינג הלכה וגדלה".

מטה חברת טנסנט בעיר שנזן בסין | צילום: בלומברג

גל־אור אף מדגיש את חשיבות הילודה בחברה הסינית. כעת סין מנסה לתקן את מדיניות "הילד האחד", שהגבילה את שיעור הילודה במדינה, עד שבוטלה בשנת 2015. משפחות סיניות רבות מעוניינות להרחיב את התא המשפחתי מחשש כי ילד יחיד לא יוכל לטפל בהוריו. "האוכלוסייה מזדקנת ויש רצון ביותר ילדים. בציבור עולות תלונות על כך שעלות גידול הילדים מאוד יקרה".

"ביקורת רבה הופנתה לנושא החינוך, כשהתחילה תחרות מאוד קשה למצוינות אקדמית. כתוצאה מכך, משפחות רבות החלו לשכור מורים פרטיים לאחר שעות הלימודים ועלויות החינוך שלהן עלו דרמטית. משפחות לא יכולות להרשות לעצמן את הרף החברתי שנקבע. הוא לא טוב גם לילד כי הם לומדים סביב השעון כולל סופי שבוע, בין אם לימוד פורמלי או חינוך פרטי, שהוא איכותי יותר כי הוא משך את כל המורים הטובים", אומר גל־אור. עלויות אלה, בנוסף להוצאות גבוהות על גיימינג, הפכו למעמסה כספית גדולה על משפחות רבות.

כמה היית אומר שתחום הגיימינג נוכח בחיי היומיום בסין?

"100% מבני דור המילניום נוהגים לשחק על בסיס יומיומי. אנשים יוצאים למסעדה או לבית קפה בסוף יום עבודה או במהלך יום עבודה, והדרך שלהם לתקשר אחד עם השני מבלי להיות מביכים היא 'להרים משחק', וכל אחד מקבל תפקיד בצוות. זה נורמטיבי לחלוטין לשבת בשולחן, להזמין קפה ושתייה, וכולם שקועים במסכים ומשחקים אחד ליד השני. גם עולם הדייטינג הולך לעולם הגיימינג. לא אחת, הדור הצעיר מנהל דייטים באמצעות המשחקים עצמם ויוצר ככה קשרים רומנטיים. הם אומרים זה לזו, 'אני טוב מאוד במשחק הזה, בואי אני אראה לך'. הגיימינג הופך להיות רובד נוסף בממשק החברתי בכל מיני אינטראקציות. אתה ממש יכול ללמוד קורסים באוניברסיטאות על גיימינג, וזו אחת המדינות המובילות באליפויות העולם בגיימינג תחרותי. זה הפתיע אותי לראות שגיימינג נכנס לאוניברסיטה מהשורה הראשונה".

אז זו גאווה לאומית עבורם?

"כן. זה נחשב בסין לספורט בסגנון אולימפי, זה הגל הבא. אני חושב שיש טעות בדרך שבה תופסים את הגיימינג בקרב מרבית האוכלוסייה. לעתים זה נתפס כזמן פנאי, או הפגת מתח. זה התחיל להיות יותר ויותר ספורט תחרותי ומשהו לאומי. יש מערכות שלמות של מחקר ופיתוח סביב זה וסביב 'גיימיפיקציה' (משחוק). אנחנו רואים גיימיפיקציה בכל דבר, כמו בבריאות, החל בפיזיותרפיה ועד בטיפולי חירום. כמובן שיש את הצד השני של המטבע. צריכת זמן מאוד גדולה, התמכרויות".

שומעים הרבה על התמכרויות לגיימינג, לאינטרנט ועל גניבה מההורים. אתה באמת חושב שזה חמור יותר בסין מאשר במדינות אחרות, או שזו פאניקה מוסרית?

"בסין זה קצת יותר חמור מאשר במדינות אחרות בגלל מדיניות 'הילד האחד'. יש לך בבית ילד אחד, וברגע שאין לו אחים ואחיות, אז החיבור החברתי שלו הוא באינטרנט. אז מסתבר שבעולם הגיימינג נוצרו עולמות שלמים שבהם הם מרגישים חלק ממשהו. זה נתן להם שיוך שמפצה על כך. במערב יש יותר ילדים בבית, דבר שמאזן את הצורך במסגרת חברתית", מעריך גל־אור ומוסיף, "הבתים בסין קטנים ועל כן יש לצעירים נטייה להתכנס במסכים. בנוסף הם מעוניינים להצטיין במשחקים ומקדישים שעות רבות לאימון, אז הגיימינג שואב אותם בכל דרך אפשרית". גל־אור מעריך כי סיבה נוספת להתמכרות למשחקים בסין היא שרבים במדינה משחקים דרך אפליקציית WeChat, שהיא מעין פייסבוק־ווטסאפ־טוויטר־פייבוקס־ספוטיפיי על סטרואידים. "אתה יכול להיכנס ל־WeChat ולא לצאת משם במשך 24 שעות. יש שם הכל, כולל הדירוג שלך במשחקים, לצד הדירוג של חבריך. האינטגרציה של WeChat חיזקה עוד יותר את שוק הגיימינג".

זה לא מטריד בעיניהם השימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים ובמאגר מידע ממשלתי במשחקי מחשב?

"לצערי, סין מקדימה את העולם בעניינים האלה. הזכות לפרטיות נמצאת כל הזמן תחת מתקפה ומפסידה בקרב הזה. תראה את ניהול המגפה בסין. הם מזהים אנשים בכל רגע נתון, משום שישנן מצלמות זיהוי פנים בכל הערים הגדולות. כתוצאה מכך, יש אפס פשיעה. אתה יכול לשים את הלפטופ שלך באמצע הרחוב והוא יחזור אליך. בדיוק סיפרו לי על מישהו ששכר אופניים וכאשר הוא השיב אותם, הוא שכח את התיק שלו. בתחנת המשטרה עקבו אחר מי ששכר את האופניים לאחר מכן. הם זיהו את הבנאדם הבא ששכר את האופניים, והגיעו אליו מיד בעזרת זיהוי פנים. התיק חזר אל בעליו תוך חצי שעה מרגע שהגיע לתחנת המשטרה".

אלא שבמקרה של הגבלת שעות המשחק, אין צמצום פשיעה או מיגור מגפה אלא פטרנליזם מוסרי שאומר "אנחנו נחליט מה טוב בשבילכם".

"אני מסכים. יש כאן התערבות גסה בתוך הבית. אבל אני חייב לומר בוודאות כי הרוב המוחלט של הסינים תומך בזה כי הם לא יודעים מה לעשות עם כמות השעות שהילדים מתחת לגיל 18 מבלים במשחקי מחשב - הם רואים את זה כמגפה. אין להם עם מי לדבר וזה פוגע בלימודים ויוצר בעיות נפשיות. דרך אגב, זה לא שיכניסו אותך לכלא אם אתה חורג משעות המשחק הקצובות, אלא שהמשחק נועל אותם בחוץ ל־15 דקות, ואז אתה מקבל עוד שעה. זה מעין תהליך גמילה. זו גישה סינית שאומרת 'אני כן מתערב'. תסתכל על מדיניות הילד האחד - זו ההתערבות הגסה ביותר. אז להגיד לאנשים שזה לא בריא לשחק, זו התערבות יחסית זניחה. בסין לא כועסים על כך. יש מי שמאמינים כי חלק מהחוקים אינם הוגנים, אבל רוב הציבור הסיני מאמין שהממשל רוצה בטובתו. זו האמונה הבסיסית".

חיבור עסקי עם חברה כמו טנסנט זה משהו שייטיב עם ישראל לנוכח מלחמת הסחר עם ארה"ב, שם היא "פרסונה נון גרטה", ומתקפת הסייבר הסינית על ישראל?

"צריך לשתף פעולה עם טנסנט בכל הכוח. היא חברת ענק שמעורבת בהמון דברים מלבד גיימינג. לא צריך להיסחף אחר פוליטיקה. קודם כל, חברות אמריקאיות עובדות בסין רק עוד יותר מבעבר. כמובן שלא צריך לשתף פעולה עם סין בתחומים מסוימים, כמו ביטחון. אבל אין סיבה לא לשתף פעולה בעולמות הבריאות, האנרגיה והגיימינג".

איך אתה מסביר את המתקפה על ישראל בחודש שעבר?

"מתקפות כאלה קורות כל הזמן. מדובר בחברת סייבר פרטית - Fire Eye - שניטרה תקיפה כלשהי ועשו מזה כותרות. זה לא שממשלת ישראל ביצעה ניטור. בטוח שיש מתקפות כל הזמן. כל אומה היום עושה את זה. זה לא עניין גדול. אני לא רואה שיש לסין אינטרס לפגוע בישראל. כמו שהקורונה תלווה אותנו, כך גם מתקפות הסייבר".

האם אפשר להחשיב מדינה כזו כבעלת ברית?

"לא צריך להתייחס לסין כבעלת ברית. האמריקאים הם בעלי ברית של ישראל, אבל יש לנו אינטרסים משותפים חלקיים עם סין. צריך לעבוד לפי אינטרסים. לא צריך לחפש בעלות ברית אידיאולוגיות ולהתחיל שיפוט ערכי על כל דבר, כי אין לזה סוף. הסינים שחקנים גדולים שמשפיעים על 86 מדינות באופן ישיר, שהן מעין מדינות חסות שלהם. הם נמצאים במזרח התיכון סביבנו, מחליפים את הרוסים והאמריקאים.

"אתה לא רוצה להתנתק מסין כשהיא מקיפה אותנו בכל דרך אפשרית. צריך לחפש אינטרסים משותפים. גיימינג הוא בוודאי נושא לא בעייתי. האם יש גישה למידע רגיש? נכון. המלחמה על הדאטה לא תיפסק, לא המצאנו אותה ונצטרך לחיות גם עם ההגנות והמתקפות האלה. אבל צריך לדעת להפריד. צריך להפסיק לחשוב במונחים של טובים ורעים, כי לא יצא מזה משהו טוב לישראל".

"כדי לעקוף את המגבלות הסיניות, חברות משנות את צבע הדם במשחקים לכחול או ירוק"

 "צריך לקחת בעירבון מוגבל את מה שמדווח מסין", אומר עידו ברוש, יו"ר העמותה הישראלית לגיימינג תחרותי. "בסין היו בעבר הגבלות נוקשות הרבה יותר על שחקנים. עד שנת 2013 היו נוהגים לשלוח ילדים למחנות קיץ בכפייה כדי לגמול אותם מהתמכרויות למשחקי מחשב. הממשלה הסינית ביטלה את זה כדי לחזק את ענף הגיימינג, ויש להם אינטרס מאוד חזק שהתעשייה הזו תצליח". 

מלבד יו"ר העמותה הישראלית, ברוש משמש כחבר בפדרציה העולמית של הגיימינג התחרותי, בה חברה גם סין. הוא מעיד כי בייג'ינג "היא שוק גדול מאוד בשבילנו. זו המדינה עם מספר הצופים הגדול ביותר בספורט תחרותי".

ברוש מסביר כי כמעט מאז ומעולם, הרגולציה על שוק הגיימינג היתה כבדה למדי. "אתה חייב לעבוד עם שותף הפצה סיני ואתה חייב לשתף איתו את הרווחים כדי שהממשל ישקול להפיץ את המשחק שלך". בנוסף, סין מטילה הרבה מגבלות על התוכן שמותר להציג במשחקי מחשב. "אסור להכניס סימנים של גולגולת למשחקים אחרת הם לא מאשרים להפיץ את המשחק. גם אסור להציג דם במשחקים, אז חלק מהחברות משנות את צבע הדם לכחול או ירוק, כדי לעקוף את המגבלות האלה. זה משתנה כל יומיים". על פי דיווח ב"גרדיאן" הבריטי, חל איסור על פרסום יצירות "המסכנות את המוסר החברתי ואת המנהגים התרבותיים של סין", כמו גם מדיה המקדמת "כתות ואמונות טפלות". הסעיפים הללו נשמעים מעורפלים בכוונה, כדי לאפשר לרגולציה הסינית חופש פעולה מלא.

"הממשל הסיני רוצה שאנשים יהיו פחות מול מחשב", אומר ברוש. "אם זו היתה כל מדינה אחרת, הייתי אומר שההגבלות החדשות לא יעזרו, אבל בסין יש להם אכיפה מאוד נוקשה בנושא". ברוש מעריך כי הממשל הסיני ישקול מחדש את ההגבלות על משחקי המחשב כאשר הם יבינו את ההשלכות: "סין בסופו של דבר מחפשת להביא כמה שיותר אירועים בינלאומיים לתוך סין. התחרויות וההפקות הכי גדולות ויצירתיות נמצאות בעולמות הגיימינג. אם הקהל יצטמצם, זה יפגע בהם. סין מנסה למצוא איזון בין הממשל ועיצוב החברה סינית, לבין המטרות התיירותיות שלהם. בגלל שהממשלה שלהם מאוד גדולה ביחס לאחרות, יש גם הרבה מחלוקות פנימיות, אז היום הם פרסמו החלטה לכיוון אחד, ומחר יפרסמו לכיוון אחר". לפי ברוש, הרגולציה לא תשפיע על אנשים מחוץ לסין. "זה עניין פנימי של סין. אין לנו עניין להתערב בו", הוא אומר. "באיגוד הספורט האלקטרוני אנחנו מסתכלים על הדבר הזה ומחכים שהסינים יפתרו את העניינים הפנימיים שלהם. הם פרטנר שאפשר לסמוך עליו. החיסרון הוא שהרגולציה שלהם מבולגנת וזו המערכת שלהם. אנחנו יודעים לחיות עם זה".