את מחיר הרשלנות בבנקים ישלם הציבור, כרגיל

בתוך שבוע קצר ארבעה בנקים שונים זכו לחילוץ ממשלתי, בכל אחד ואחד מחילוצים אלו נעמדו שרי האוצר הרלבנטיים והסבירו לציבור הרחב כי החילוץ איננו חילוץ. החשש של שרות האוצר השוויצרית והאמריקאית להשתמש במילה "חילוץ" מובן. הציבור הכללי אינו רוצה לשלם את החשבון, כפי שהוא תמיד משלם על ההרפתקאות המסוכנות, הניהול הלקוי לעיתים ממש השחיתות של מגזר הבנקאות והאחוזון העליון.

אך אל תטעו, זהו חילוץ לכל דבר. התוכניות שנפרסו מבטיחות חילוץ למיליארדרים ולמפקידים עשירים ויישום התוכניות ידרוש מילוי העתודות הממשלתיות מחדש, בין אם באמצעות מסים, הרחבות כמותיות והגברת האינפלציה (על חשבון הציבור הרחב), או אם מגזר הבנקאות יידרש לכך - תהיו בטוחים שיעשה זאת באמצעות עמלות נוספות.

אומנם יש הבדלים גדולים בין המשבר הפיננסי של 2008 למשבר הנוכחי, שבעיקרו לא נגרם מאחר שהבנקים המציאו והחזיקו בנכסים שהם זבל. אבל הוא בכלליות תוצר דומה של ניהול מחפיר, שפוגש מדיניות הרסנית ופיקוח לקוי. במקרה של הבנקים האמריקאים מדובר על יהירות ניהולית. סיליקון ואלי בנק לא ניהל את הסיכונים שלו היטב, ובמהלך 2021 ו־2022 עבר סקירות מקיפות על ידי הבנקים המרכזיים ודורג כ"חסר" מבחינת ממשל ובקרות. אפילו כשהוא ידע כי ריבית צפויה לעלות, הוא לא עשה דבר ראוי כדי להתמודד עם התחזיות. בסיגנצ'ר וסילברגייט הסבירו בדו"חות השנתיים שהעסקים שלהם אולי פגיעים לשוק הקריפטו, אבל למה שמשהו יקרה? מספרים תמיד עולים.

במקרה של הבנק השוויצרי קרדיט סוויס, הוא היה הבנק האירופי החולה ביותר עוד ב־2021 עם הפסדים נערמים ושורה של שערוריות לא סבירות, שלא הביאו את הבנק המרכזי להתערב. כעת בוחרים הממשלות והבנקים המרכזיים להזרים עוד ועוד עזרה לבנקים וללקוחותיהם, שני הצדדים שסבלו ממעלות רעות שנעות בין עצלנות ויוהרה, שכה אופיינית למעמד הפיננסי הגבוה. ואלו נועדו למטרה אחת – לסבסד את ההתנהלות חסרת היכולת שלהם.