לידיעת בעלי החוב: הפסיקה שמחלישה את הכוח של השעבוד הצף

פסק דין של בית המשפט העליון, שניתן בשבוע שעבר, קובע כי המדינה יכולה לחלט נכסים של נאשם, גם אם חל עליהם שעבוד צף מצד אחד מנושיו. המשמעות היא ששעבוד צף, שממילא נחשב חלש יותר, הוחלש כעת עוד יותר. דבר זה עלול להוביל לכך שנושים שנשענים על שעבוד זה ייקרו את הריביות ללקוחות, שנמצאות במגמת התייקרות עקב עליית הריבית במשק. פסק הדין ניתן במסגרת ערעור שהגישה נגד המדינה חברת האשראי החוץ־בנקאי אס.אר אקורד, שבשליטת עדי צים, לגבי חילוט נכסי חברת מוקד אריק ש.

ביולי 2016 הוגש כתב אישום נגד איציק וזנה, מוקד אריק ש. וחברות נוספות, ולפיו ביצעו הנאשמים עבירות מס בהיקף כ־1.3 מיליארד שקל, ועבירות הלבנת הון בסכום כולל של 139 מיליון שקל לפחות, בפרשה שכונתה "תיבת נוח". בסופו של דבר הגיעה המדינה להסדר טיעון עם וזנה, שבמסגרתו נגזרו עליו 5 שנות מאסר, ויחולט רכוש שלו במיליוני שקלים. במסגרת אותה פרשה נחשדה גם אס.אר אקורד, שהיא אחת הנושות של אריק ש., כי סייעה לנאשמים, אולם החקירה נגד החברה נסגרה.

אס.אר אקורד התנגדה לחילוט נכסי הנאשמים, בנימוק שהיא נושה של מוקד אריק ש. ויש לה זכויות על הנכסים ששועבדו לה במסגרת שעבוד צף. בית המשפט המחוזי בת"א דחה את הטענה, ואס.אר אקורד ערערה לבית המשפט העליון. הרכב של שלושה שופטי העליון דחה את הערעור וקבע כי זכות המדינה לבצע חילוט גוברת על שעבוד צף שיש לנושה על נכסי החשוד: "ככל שמדובר בשעבוד צף, זכאית המדינה לחילוטן", נכתב בפסק הדין של השופטים יצחק עמית, גילה כנפי שטייניץ ורות רונן.

בניגוד לשעבוד קבוע, שהוא שעבוד על נכס מסוים, כמו דירה שעליה נלקחה משכנתא, שעבוד צף הוא שעבוד כללי על נכסי החברה, שבעל החוב רשאי לממש אם החברה נקלעת למצוקה ואינה עומדת בתשלום חובותיה. אולם עד למקרה כזה רשאית החברה לבצע שינויים בנכסים הללו כרצונה, וזאת בניגוד לשעבוד קבוע, שאינו מאפשר לנייד נכס או לבצע בו שינוי מהותי ללא הסכמת בעל החוב שמחזיק בשעבוד עליו.

כעת נראה כי לבד מהחולשה המובנית של השעבוד הצף לעומת הרגיל מתווסף לו עוד ממד סיכון, שכן ביהמ"ש העליון קבע כי אם המדינה החליטה לחלט נכסים של חשוד או נאשם, זכותה לעשות זאת גם לגבי כאלה שתחת שעבוד צף.

בית המשפט נימק את החלטתו בכך ש"אם השעבוד הצף יגבר על זכות המדינה לחילוט, ייפתח פתח משמעותי לניצול לרעה בידי עבריינים המבקשים למלט את רכושם מפני החילוט. כך, אם עבריין יהיה מעוניין להבטיח שהמדינה לא תוכל לשים ידה על רכוש שהשיג בעבירה, כל שיהיה עליו לעשות הוא לשעבד את רכושו בשעבוד צף לנושה פיקטיבי כזה או אחר".

באס.אר אקורד דוחים את הטענה ומציינים כי בדיון נשאלה המדינה כמה פעמים אם בעבר נרשמו שעבודים לטובת נושים פיקטיביים, כדי למלט נכסים מחילוט, והיא השיבה שלא ידוע לה על מקרה כזה.

החלשת האפקטיביות של השעבוד הצף עלולה לגרור התייקרות של חלק מההלוואות, שנשענות על הכלי הזה, שכן ככל שהבטוחה חלשה יותר הסיכון גדל, ובעל החוב מפצה על כך בהעלאת הריבית.

גם השופטת רונן התייחסה לסוגיה: "השעבוד הצף הוא מכשיר חשוב בשוק העסקי, והשימוש בו נפוץ. קביעה שלפיה זכות המדינה כמחלטת גוברת על זכותם של נושים מכוח שעבוד צף עלולה, לכאורה, לפגוע בנכונות של גופים בשוק האשראי להעניק אשראי לחברות בהסתמך על שעבוד צף, ולמצער להביא לייקור האשראי". למרות זאת סבורה השופטת שעדיין זכות המדינה לחלט נכסים הקשורים לעבירה גוברת על זכותו של נושה מכוח שעבוד צף.

אולם באס.אר אקורד לא מרימים ידיים ומתכוונים להגיש עתירה לדיון נוסף בהרכב מורחב, תוך צירוף הבנקים ונותני אשראי נוספים, כדי לפעול לביטול ההלכה, כך ששעבוד צף יגבר על זכות המדינה לחלט, כל עוד השעבוד נוצר בתום לב ולא כאמצעי להברחת נכסים.

לפסק הדין יש משמעות לא רק בשל השימוש השכיח בשעבוד הצף, אלא גם כי השימוש בחילוט גבר מאוד בעשור האחרון — דבר המתאפשר בעבירות מס, עבירות ניירות ערך ועבירות פיננסיות נוספות. המדינה אף יכולה להשתמש בחילוט לפני ההרשעה (חילוט זמני עד לסיום ההליכים) במטרה למנוע הברחת נכסים, אך גם כאמצעי לחץ על החשודים להודות בעבירות, להגיע להסדר או להפוך לעדי מדינה.