התוכנית לעידוד התייעלות אנרגטית הולכת ומתרחקת

האנרגיה הטובה ביותר היא האנרגיה שלא נצרכת. לכן, ברחבי העולם מיישמות ממשלות תוכניות להתייעלות אנרגטית במטרה לנצל טוב יותר את משאביהן ולצמצם פליטות של גזי חממה באופן משמעותי. אלא שדווקא בישראל, שאינה מצטיינת במימוש יעדי האקלים הצנועים שהציבה לעצמה, תוכנית להתייעלות אנרגטית שעברה כהחלטת ממשלה ב־2021 עומדת כעת בסימן שאלה ויש חשש כי לא תמומש במלואה.

באוקטובר 2021 עדכנה הממשלה את התוכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה והפחתת פליטות גזי חממה. ההחלטה שפורסמה בחגיגיות כללה יעד לאומי להתייעלות אנרגטית לצד צעדים רבים מתוקצבים ליישום עד 2026, בהשקעה של כ־725 מיליון שקל בסך הכל. בין היתר, נקבע כי משרדי האנרגיה והסביבה ישקיעו כ־450 מיליון שקל בהתייעלות בתעשייה על פני השנים 2022–2026, תיושם תוכנית לאנרגיה מקיימת והיערכות לשינויי אקלים בשלטון המקומי, ייפרסו תשתיות לתחבורה חשמלית ברחבי הארץ, תתבצע השקעה בחינוך לשינוי הרגלי הצריכה בתחום האנרגיה ועוד.

למרות שמדובר בתוכנית המתעדכנת בחוק אחת לחמש שנים, מימוש התוכנית שאושרה ב־2021 הותנה באישור מס הפחמן עליו הכריזו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר. אותה יוזמה של ממשלת השינוי לא הגיעה בסופו של דבר לכדי מימוש ונותרה ללא יישום על שולחן ועדת הכספים. כעת תחת ממשלת נתניהו הנוכחית מס הפחמן אינו על הפרק ולכן ליישום ההחלטה בשנים הבאות אין מקור תקציבי. במשרדי האנרגיה והגנת הסביבה האמונים על יישום התוכנית יאלצו כעת לתעדף במסגרת תקציבי המשרדים המוגבלים את יישום התוכנית או את חלקה, וכך ייתכן שיישומה לא יתבצע באופן מלא.

למרות היעדר מקור תקציבי, ב־2022 מימש משרד האנרגיה את מרבית התקציבים שהוגדרו בתוכנית: ישנה הקצאה לעמדות טעינה לרכבים חשמליים (כ־68 מיליון שקל להקמת תשתיות טעינה בשנים 2023–2024 לעומת 37 מיליון שהוקצו אשתקד) ולמעבר לאנרגיה נקייה בשלטון המקומי, לרבות התייעלות באנרגיה. אך אחד הסעיפים המשמעותיים בהחלטה לא בוצע במלואו, וכעת מימושו מוטל בספק לשנים הבאות בשל היעדר מקור תקציבי ברור: התייעלות באנרגיה בתעשייה, תחום עתיר פליטות הזקוק לתמיכה ממשלתית כדי לבצע טרנספורמציה לעידן מופחת פליטות.

בהחלטת הממשלה סוכם כי משרדי האנרגיה והסביבה יתקצבו מענקים להתייעלות באנרגיה ולהפחתת פליטות גזי חממה, וצמצום הפגיעה בתחרותיות של התעשייה הישראלית. לשם כך נדרש משרד האנרגיה להקצות 350 מיליון שקל עד 2026, והמשרד להגנת הסביבה נדרש להקצות 100 מיליון שקל רק ב־2022. אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי מתוך הסכום שהקצה המשרד להגנת הסביבה נוצלו רק 68 מיליון שקל, ותקציב משרד האנרגיה הופנה לאפיקים אחרים בתחום. כעת אין מקור תקציבי להמשך מימון תוכנית ההתייעלות האנרגטית בתעשייה בשנים הבאות. אילו תרצה להמשיך לממש את התוכנית, הממשלה תידרש למצוא לכך פתרונות לאחר אישור תקציב המדינה.

ישראל כבר כשלה בעבר בעמידה ביעדי ההתייעלות האנרגטית שהציבה לעצמה. לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2020, שיעור ההתייעלות האנרגטית באותה שנה במשק עמד על כ־7.5%, לעומת 20% שנקבעו. התועלות הן בריאותיות, אקלימיות וכלכליות גם יחד, אך המדינה אינה מציבה את הנושא בראש סדר העדיפויות. תוכניות עבר בתחום בוטלו לאחר שהוכרזו בשל קיצוצים בתקציב המדינה. כך למשל, התכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית משנת 2010 יושמה באופן חלקי בלבד והתכנית להפחתת גזי חממה יושמה חלקית עד להקפאתה בשנת 2013 וביטולה הסופי בשנת 2015. צעדים רבים שהוכרזו נותרו ללא מימוש.

לדברי ד"ר אריה ונגר, ראש תחום אנרגיה באדם טבע ודין, ״התייעלות אנרגטית משמעותה חיסכון בחשבון החשמל והפחתת פליטות גזי חממה. זה משתלם לעסקים, אך כשיש להם תקציב זמין, הם לרוב יעדיפו להשקיע אותו בדברים אחרים. המדינה עצמה מרוויחה התייעלות גם מובילה לצמצום הצורך בתחנות כוח ובתשתיות. לכן המדינה צריכה להתערב כאן: לתת פתרונות מימון, הקלות וידע״.

בהתאחדות התעשיינים מביעים אכזבה נוכח התנהלות הממשלה. לדברי נתנאל היימן, מנהל אגף כלכלה בהתאחדות, ״הממשלה יודעת לבוא בדרישות ובהחמרת רגולציה לעסקים, אך לא ממלאת את חלקה מבחינת התמריצים הנדרשים או אפילו העמדת תשתיות בסיסיות.

"אנחנו יודעים שכל שקל מתוקצב מביא למינוף ההשקעה על ידי העסק ולהשקעה של ארבעה שקלים נוספים. יש לקבוע תקציב רב שנתי למענקים להפחתת פליטות והתייעלות אנרגטית, וליצור וודאות לחמש שנים לפחות, שתאפשר לתעשייה להכניס את ההשקעות הסביבתיות לבסיס התקציב של החברות לקראת תחילת כל שנה״.