אחרי שרכשו קרקעות בחשאי, עשירי הייטק יקימו עיר בקליפורניה

על פני השטח, אין שום דבר מיוחד באדמות החקלאיות באזור שמכונה גבעות מונטזומה, כ־100 ק"מ צפונית־מזרחית לסן פרנסיסקו. מרחבים של קרקע חומה־צהובה או ירוקה (תלוי בעונה), לעתים עם עדרי בקר. באופק, עמודי וכבלי חשמל או טורבינות רוח מסתובבות. עוד אזור חקלאי ברובו, אחד מני רבים שפזורים בקליפורניה ולכל אורכה של ארצות הברית.

אבל האזור הזה הוא גם היעד לחזון חדש, כזה שכמה מהשמות הבולטים בעולם הטכנולוגיה השקיעו בו ומקדמים אותו בחשאיות זה כשש שנים. אם הכל ילך לפי התוכנית, במקום שטחים חקלאיים תקום כאן מגה־עיר פרטית, שתוכננה והוקמה על ידי אילי טכנו ובהובלת איש שוק הון על אדמות שנמצאות כולן בבעלות החברה המשותפת שלהם. אם חזון של עיר פרטית בבעלות מיליארדרים נשמע כמו רעיון מטריד, אתם לא לבד. פוליטיקאים ואקטיביסטים כבר נערכים למה שצפוי להיות קרב ממושך על עתיד האזור, אולי אפילו עתיד הדיור האורבני.

שוק הדיור באזור המפרץ בקליפורניה, המרחב שבין סן פרנסיסקו לעמק הסיליקון, שרוי במשבר עמוק זה כעשור וחצי לפחות. השגשוג של חברות הטכנולוגיה משך לאזור עובדים רבים עם משכורות עתק, שהחלו לקנות בתים מקומיים בהיקפים אדירים. כתוצאה, המחירים קפצו משמעותית בערים שמהוות מוקד לפעילות של ענקיות טכנולוגיה, כמו סן פרנסיסקו, מאונטן ויו ופאלו אלטו. לכך תרמו גם החברות עצמן, שהמטות ההולכים וגדלים שלהן דרשו שטחי נדל"ן מרובים. עליות המחירים דחקו מהערים תושבים ותיקים יותר, ורבים נאלצו לעבור להתגורר באזורים מרוחקים, גם אם מוקדי התעסוקה שלהם לא נעו איתם.

מדיניות הפיתוח של קליפורניה ושל הרשויות המוניציפליות השונות רק החריפה את המצב, לאור מגבלות שונות על בנייה חדשה למגורים, ובעיקר בנייה רוויה. בערי פרברים רבות בקליפורניה, ובארצות הברית בכלל, חל איסור על בניית בנייני מגורים וניתן לבנות רק בתים פרטיים מוקפי חצר, או שבניית בניין מגורים כרוכה בדרישות מופרכות (למשל, שלושה מקומות חניה לדירת סטודיו) שהופכות בנייה כזו ללא אפשרית או לא כדאית. לאורך השנים, חברות כמו גוגל נתקלו בקשיים מצד פוליטיקאים מקומיים, כשביקשו להרחיב את המשרדים שלהן.

ב־2017, כשנזקי משבר הדיור המתחזק בקליפורניה עדיין לא היו גלויים או ברורים לציבור הרחב, סוחר לשעבר בגולדמן זאקס בשם ג'אן סראמק (36) זיהה את הבעיה והבין שהפתרון לא יגיע מהרשויות. שצריך יוזמה פרטית, חדשה, נועזת ויקרה על מנת לעשות מה שהמדינה לא מסוגלת או לא רוצה. הרעיון פשוט להסבר, אך קשה לביצוע: לרכוש אזור חקלאי בשטח מאות קמ"ר בלב עמק הסיליקון ולהפוך אותו לקהילה חדשנית בת רבבות תושבים שתתבסס על מרקם חיים אורבני צפוף עם תשתיות אנרגיה נקייה, תחבורה ציבורית מתקדמת, פארקים ציבוריים, מרכז למופעי תרבות, אתרי קניות ומסעדות, בית ספר מקצועי ועוד. וכל זאת תוך חשיבה מהיסוד על כל המאפיינים העירוניים המוכרים, החל משיטות בנייה ועד צורת הממשל. אם ייצא החזון לפועל, העיר החדשה תייצר אלפי משרות וחוויה עירונית בדמות פריז או הווסט וילג' בניו יורק.

סראמק הקים חברה בשם פלאנרי אסושיאייטס (Flannery Associates), ובכוח השכנוע והחזון הצליח לרתום כמה מהשמות הגדולים בעמק הסיליקון, כמעט כולם מיליארדרים. לפי "הניו יורק טיימס", אלו כוללים את יו"ר סקויה קפיטל לשעבר מייקל מוריץ; מייסד לינקדאין ריד הופמן; אחד המשקיעים הבולטים בעמק הסיליקון, מארק אנדריסן, וכריס דיקסון, עמיתו בקרן ההון סיכון אנדריסן הורוביץ. עוד נמנים עם הקבוצה מייסדי ענקית התשלומים Stripe, האחים פטריק וג'ון קוליסון; לורן פאוול ג'ובס, אלמנתו של מייסד אפל סטיב ג'ובס ומייסדת ארגון Emerson Collective; המשקיע ומנכ"ל GitHub לשעבר נאט פרידמן; ומייסד Cue (שנמכרה לאפל), המשקיע יליד ישראל דניאל גרוס. גם קרן אנדריסן הורוביץ עצמה נמנית עם המשקיעים.

שמות אלו ואחרים הזרימו לחברה של סראמק 800 מיליון דולר לאורך השנים, בהם השתמשה פלאנרי לרכישת שטחים רציפים בהיקף כולל של מאות קמ"ר באזור היעד שלה, תוך שהיא מציעה לבעלי האדמות סכומים שגבוהים משמעותית מערכן בשוק החופשי (תחילה 5,000 דולר לאייקר, כ־4,000 מ"ר, ובהמשך 20 אלף דולר לאייקר. כמה בעלי אדמות הפכו למולטי־מיליונרים כתוצאה).

הרכישות התבצעו בחשאי במשך שנים, אך היקף הרכישה הגדול והזהות המסתורית של הרוכש עוררו סקרנות מהולה בחשש בקרב תושבים ופוליטיקאים מקומיים. כל זה השתנה בשבוע שעבר, כאשר פלאנרי פנתה לנבחרי ציבור באזור בבקשה לתאם פגישות. זאת, כנראה, כהכנה לשלב הבא בתוכנית: שינוי ייעוד מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה — מהלך מורכב שיהיה כרוך ככל הנראה בדיונים משפטיים ובמשאל בקרב המצביעים במחוז סולאנו, שם נמצאות הקרקעות. בפלאנרי מקווים שהבטחות לעשרות אלפי בתי מגורים חדשים, חוות אנרגיה סולארית גדולה, מטעים עם מיליון עצים חדשים ופארקים ושטחים פתוחים בשטח של יותר מ־40 קמ"ר ישכנעו פוליטיקאים ותושבים לתמוך ביוזמה.

לא כולם בטוחים שזה מספיק, ומבקרים מציינים תשתיות חלשות, כמו הכביש הדו־נתיבי שגם כך סובל מפקקי ענק, או סיכוני אקלים כמו בצורות תכופות או שריפות, שיזמי העיר לא הבהירו איך יתמודדו איתם. "כל יזם שיש לו קצת שכל לא היה משקיע ארבע שנים ברכישה חשאית של קרקעות ובהגשת תביעות נגד בעלי קרקעות מקומיים (פלאנרי תבעה בעלי קרקעות בטענה שחברו יחד כדי להעלות מחירי קרקע — ע"כ)", אמר לבלומברג חבר הקונגרס ג'ון גרמנדי, שמייצג את האזור. "הוא היה משקיע ארבע שנים בעבודה עם הקהילה כדי לבנות הצעה שתיטיב עמה ועם המדינה", סיכם.

גם אלון מאסק ופיטר ת'יל יזמו הקמת ערים

העיר החדשה איננה הניסיון הראשון או המוזר ביותר של אילי טכנולוגיה להמציא מחדש את המציאות הנדל"נית בסביבתם. כבר בשנת 2016, מאיץ הסטארט־אפים Y Combinator השיק יוזמה בשם "ערים חדשות", במטרה לבחון איך לתכנן, לעצב ולבנות ערים מהיסוד.

אלון מאסק, האדם העשיר בעולם (עם שווי אישי של 221 מיליארד דולר), והבעלים של טסלה, ספייס X ו־X (לשעבר טוויטר), קנה בשנים האחרונות שטחים נרחבים מדרום לאוסטין, טקסס, במטרה לבנות "עיירת מפעל" עבור עובדי החברות שלו באזור. מייסד ומנכ"ל אורקל לארי אליסון (מספר 4 ברשימת עשירי עולם עם הון של 129 מיליארד דולר) רכש 98% משטח האי לאנאי שבהוואי במטרה להפוך אותם למפלט גן עדן לסופר־עשירים.

אבל היוזמה המוזרה ביותר שייכת, ככל הנראה, למשקיע־העל פיטר ת'יל, מראשוני המשקיעים במטא וחברו של מאסק עוד מימי פייפאל. בשנת 2009 השקיע ת'יל סכום לא ידוע במיזם שהקים פורש גוגל. המטרה: לפתח טכנולוגיה ותשתיות שיאפשרו להקים ערים על איים מלאכותיים באוקיינוס. הערים הללו אמורות לתפקד כערי מדינה עצמאיות, רעיון המכונה seasteading. עם זאת, בעוד התוכנית היתה להציג אבטיפוס ראשון ב־2020, נכון להיום המיזם נמצא עדיין בשלב התכנון והפיתוח.