המערב התעורר מאוחר - וסין השתלטה על הליתיום באפריקה
במדינות שבהן משקיעים מערביים חששו לדרוך, סין ביצעה גל רכישות של מכרות ליתיום החיוניים לתעשיית הסוללות לרכבים חשמליים. כדי להדביק את הפער, ארה"ב ואירופה משגרות שליחים רשמיים לאזור. המוקשים המרכזיים: שחיתות, היעדר תשתיות וחוסר יציבות פוליטית
היישוב יואיס השוכן באזור נידח של נמיביה איננו המיקום המתבקש למלחמה הקרה על מינרלים הניטשת סביב עתידה של תעשיית הרכבים החשמליים.
היישוב ממוקם בגבעות הצחיחות של ארונגו, מחוז גדול ומאוכלס בדלילות במדינה הדרום־מערב אפריקאית. במשך עשרות שנים הסימנים היחידים לעושר המינרלים הקיים באזור היו אבני החן שנמכרו לתיירים על ידי כורים מקומיים שנאבקו לפרנסתם באתר של מכרה בדיל נטוש.
כעת האתר הפך לחלק מהמרוץ העולמי אחר ליתיום, המתכת האלקלית שהיא חומר גלם חיוני בתעשיית סוללות הרכבים החשמליים. הדאגה למקור אמין לליתיום היא אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני יצרניות כלי הרכב הנערכות להגדלת הייצור של הדגמים החשמליים.
מפעל ניסיוני שהקימה אנדראדה, חברת כרייה בריטית, אמור לספק את משלוח הליתיום הראשון בסוף יוני, זאת באמצעות עפרות המופקות במכרה הבדיל שעבר שיקום והרחבה.
מיקומו של המתקן נוח למדי, הוא שוכן פחות מ־300 ק"מ מהנמל האזורי המוביל, וואלביס ביי. אנתוני וילחואן, מנכ"ל אנדראדה, מאמין כי האזור יהפוך ל"משמעותי מבחינה גלובלית" לא רק עבור כריית ליתיום, כי אם גם למתכות אחרות החיוניות להולכת אנרגיה, כמו בדיל וטנטלום.
אבל לחברה הזו יש מתחרות. בחודש שעבר מפעל הליתיום הראשון בבעלות סינית באפריקה החל בייצור ניסיוני בארקאדיה, זימבבואה. המכרה נרכש על ידי הואיו קובלט ב־2021 תמורת 422 מיליון דולר, זאת במסגרת גל רכישות סיניות בהיקף מיליארדי דולרים במדינה שבה משקיעים מערביים רבים חוששים לדרוך.
"הגל הראשון של השקעות סיניות התרחש וזו הייתה קריאת השכמה צורמת עבור חברות מערביות", ציין וילחואן בשיחה עם "פייננשל טיימס" לאחר סיור שערך באתר המפעל.
החשש מחסימת הגישה למינרלים חיוניים נמצא בשיאו בעקבות הפלישה לאוקראינה והסלמת המתיחות בין סין למערב. סין יצרה לעצמה פוזיציה והמערב נערך להדביק את הפער
הדאגה היא לא רק למקורות ליתיום. מבריסל ולונדון ועד וושינגטון, החשש מפני חסימת הגישה למינרלים חיוניים נמצא בשיאו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והסלמת המתיחות בין סין למערב. סין יצרה לעצמה פוזיציה דומיננטית בזירת המינרלים להולכת אנרגיה, כולל קובלט, ליתיום ומתכות נדירות, והמערב נערך להשקעה של מאות מיליארדי דולרים כדי להדביק את הפער.
תיירי ברטון, נציב האיחוד האירופי לשווקים פנימיים, האחראי על אסטרטגיית הגוש לאבטחת אספקה של מינרלים חיוניים, הגיע באחרונה ליואיס. בציוץ בטוויטר הוא שיבח את המכרה כ"בעל פוטנציאל מהגדולים בעולם להפקת ליתיום". עמוס הוכשטיין, שליח ממשל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לביטחון אנרגטי, מסייר גם הוא באפריקה ואומר כי בכוונת ארה"ב להתחיל ביישום אסטרטגיה להשקעות במינרלים של היבשת. "הכרייה חייבת להיות בידיהן של כמה מדינות וחברות, וחייבת להתקיים תחרות", ציין.
אך ברחבי היבשת, ברור ידה של מי על העליונה. "לא מדובר בהכרח בחשש שסין תגיע לשם ראשונה. הם שם ראשונים. זה כבר קרה", אומר ראסל פרייר, מנכ"ל קריטיקל מטאלס, חברת השקעות במכרות אפריקאיים, שבסיסה בלונדון.
אחרי זימבבואה, נמיביה היא המדינה הבאה שנמצאת על הכוונת של הסינים. בחודש שעבר, הואיו קובלט קיבלה גם היא דריסת רגל באזור ארונגו באמצעות השקעה קטנה אך סמלית באסקארי, חברה אוסטרלית הפועלת ביואיס. שינפנג, חברה סינית הפעילה בארונגו, כבר כרתה עשרות אלפי טונות של עפרות ליתיום ושלחה אותן לסין.
הביקושים יזנקו פי 5 עד 2030
ליתיום, הידוע כ"זהב לבן", הוא היסוד המוצק הקל ביותר בטבלה המחזורית. הפוטנציאל האלקטרו־כימי הגבוה שלו הופך אותו לחיוני בתעשיית סוללות הרכבים החשמליים. הוא מופק באמריקה הלטינית או אוסטרליה - היצרנית המובילה - ובחלקים אחרים בעולם, כולל אפריקה וסין עצמה.
ליתיום נמצא בשפע ברחבי כדור הארץ, מה שאומר כי קרוב לוודאי יש מספיק ממנו לכולם, אם הכסף יוזרם לפרויקטים הנכונים. האתגר הוא תזמון: העלייה החדה בייצור רכבים חשמליים צפויה להקפיץ פי חמישה את הביקושים לליתיום עד לשנת 2030.
האיחוד האירופי ומדינות בארה"ב, כמו קליפורניה וניו יורק, מעוניינים לחדול ממכירת מכוניות המונעות בדלק עד 2035, דדליין שמשאיר מעט מאוד מרווח תמרון לגילוי מרבצי ליתיום
האיחוד האירופי ומספר גדל של מדינות בארה"ב, כמו קליפורניה וניו יורק, מעוניינים לחדול ממכירת מכוניות המונעות בדלק עד 2035, דדליין שמשאיר מעט מאוד מרווח תמרון לגילוי מרבצי ליתיום טובים ולפיתוחם. מחשש לחוסרים גדולים עוד בעשור הנוכחי, יצרניות כלי רכב כמו ג'נרל מוטורס אף השקיעו במכרות.
אם אפריקה תוכל לממש במהירות פרויקטי ליתיום בעשור הנוכחי, תהיה בכך תרומה משמעותית לפתיחת צוואר הבקבוק בתעשיית הולכת האנרגיה. ענקית המסחר בסחורות טרפיגורה צופה כי אפריקה תספק חמישית מהליתיום העולמי ב־2030. לפי סוזן ז'ו, אנליסטית ברייסטאד אנרג'י, היבשת עשויה אף להפוך ל"כוכב עולה בתחום הליתיום".
"אם בוחנים את התפתחות המכרות באפריקה, היא זריזה באופן מיוחד", היא אומרת, הפיתוח של המכרה בארקאדיה על ידי הואיו, "עלה על כל הציפיות".
גורם המקורב לפרויקטים אמר כי הציוד הוזמן עוד לפני שנחתמה העסקה וכי ההקמה התבצעה ללא הפסקה, בהוסיפו כי גופים פיננסיים סיניים הם יותר נועזים מאשר בנקים מערביים לפיתוח ולמסחר.
כורים אפריקאים בתחילת דרכם צפויים למאבק קשה בשוקי ההון. שווי השוק של אנדראדה עומד על פחות מ־100 מיליון דולר, והיא תיאלץ להוכיח את יכולתה בכריית בדיל בהיקפים מניחים את הדעת, לפני שתוכל לעבור לליתיום. בעוד גורמים רשמיים בארה"ב ובאירופה מקדמים שותפויות אפריקאיות ומגבשים רשימות של מינרלים חיוניים, משקיעים סינים לא רק מסתערים על מכרות אפריקאיים לייצור המינרלים הללו, כי אם מקימים במקביל בתי זיקוק שיבצעו את תהליך הייצור.
בתחום של המרת מתכות לחומרי גלם עבור תעשיית הסוללות, סין מקדימה את כולן. להערכת סוכנות האנרגיה הבינלאומית, חלקה בנפח הייצור הגלובלי עומד על 58%. עד שמתקנים דומים יהיו פעילים באירופה, ארה"ב, או אפריקה עצמה, סין היא הלקוחה המרכזית של הליתיום האפריקאי.
"ברור כי אפריקה קרובה יותר לאירופה, ומשלוח של המוצר למקום אחר באירופה יהיה הגיוני מבחינה כלכלית, אבל סין כבר העמידה הרבה מאוד תשתיות", מציין ברנרד איילוורד, מנכ"ל קודאל מינרלס, חברת לפיתוח ליתיום הנסחרת בלונדון ופעילה במאלי, אשר קיבלה השנה יותר מ־110 מיליון דולר במימון מהיינאן מיינינג, חברה־בת של פוסון.
חברות סיניות השקיעו באספקת ליתיום באפריקה ובאמריקה הלטינית גם כאשר מחירי הליתיום היו נמוכים. בעוד אוסטרליה מקימה מפעלי ייצור מקומיים עבור אוצרות המינרלים שלה, ולאחר שממשלת קנדה הורתה למשקיעים סינים לחדול מפעילות בחברות כרייה קנדיות מסוימות, סין משקיעה מאמצים גדולים יותר באזורים המתפתחים הללו.
"אנחנו צריכים להיות הוגנים עם הסינים", מציין הדלי נאטוס, יו"ר טנטאלקס, קבוצה המחפשת מרבצי ליתיום ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. "הם הכניסו כסף הרבה לפני כולם".
שחיתות אזורית והיעדר תשתיות
גורמים רשמיים במערב, הנאלצים להתמודד עם הדומיננטיות של סין בשרשרת האספקה של הליתיום, מנסים להציג את עצמם כחלופה האחראית יותר מבחינה חברתית למשקיעים הסינים. שותפים באפריקה "מתייחסים אלינו כאל מישהו שיכול לסייע להם, אך בשקיפות רבה יותר", אומר נוסראט גאני, השר הבריטי האחראי על מינרלים חיוניים.
אבל המאמצים הללו לא בהכרח צולחים את האתגרים בשטח, הנעים בין היעדר תשתיות הובלה לשחיתות ופוליטיקה בלתי יציבה. במאנונו שבקונגו, מכרות בדיל ישנים כמו אלה ביואיס העשויים להכיל את מרבצי הליתיום הגדולים ביותר באפריקה, חברת AVZ מינרלז האוסטרלית נתונה במאבק משפטי עם חברת הכרייה הסינית הממשלתית ז'יז'ין לגבי מבנה הבעלות. כתוצאה, הושעה המסחר במניותיה מאז שלהי מאי.
מריוס מיהיגו, איש עסקים קונגולזי שפועל כמתווך עבור AVZ באפריקה, אומר כי ז'יז'ין עומדת מאחורי "קמפיין הטעיה מכוון" המתנהל כנגד החברה האוסטרלית, זאת לאחר שהצעה לשלם לו בונוס בגובה 5 מיליון דולר אם יובטח לה רישיון כרייה, הודלפה לתקשורת. בשיחה שהתקיימה במלון בלונדון, מיהיגו אמר כי קיבל רק מיליון דולר כמקדמה וכי העמלה המלאה בוטלה בחוזה הסופי. ז'יז'ין דוחה את גרסתו בטענה כי היא "משוחדת ומטעה".
במרץ, אטלנטיק ליתיום, חברה המפתחת מכרה בגאנה, שנועד לאספקה לארה"ב, הואשמה על ידי שורטיסט במתן שוחד לגורמי ממשל על מנת להבטיח רישיונות. החברה, הנסחרת בלונדון, הכחישה את הטענות, שלדבריה הן "כוזבות ומטעות".
פריחת תעשיית הליתיום בזימבבואה מגיעה על רקע סצנה פוליטית לא יציבה. בדצמבר המדינה אסרה על יצוא ליתיום גולמי על מנת לחנוק את הכרייה הלא רשמית ולתעדף עיבוד מקומי, אבל ההחלטה הזו עשויה להגדיל את עלויות הפרויקט. גם אם הליתיום יעובד חלקית במדינה, הוא יצטרך עדיין לחצות את הגבול כדי להגיע לשוק הגלובלי. פרויקטי ליתיום רבים אחרים באפריקה מרוחקים מנמלים. המכרה של אנדראדה הוא יוצא דופן, אבל ביואיס עדיין אין כביש סלול. הובלת מתכת ליתיום ממאנונו תצריך כביש באורך של 630 ק"מ על מנת להגיע לגבול זמביה, שם משאיות עמוסות בנחושת וקובלט נתקעו בפקקים של 70 ק"מ. שדרוג של הדרך מתעכב בגלל מחלוקת בין הממשלה לבין הקבלן הסיני.
"ממשלות צריכות להתחיל לעבוד על לוגיסטיקה ותשתיות אם הן באמת רוצות לפתוח את אפריקה", אומר נאטוס מטנטאלקס. אבל העניינים מתקדמים באיטיות. היועץ האמריקאי הוכשטיין עובד זה 12 חודשים לשילוב מפעילים מערביים במסדרון לוביטו, חלק של מסילת רכבת שנמתחת לאורך היבשת, מקו החוף באנגולה דרך אזור קנטאנגה העשיר במינרלים ברפובליקת קונגו וחגורת הנחושת הזמבית, עד דאר־א־סלאם בטנזניה.
"אנחנו ממנפים מינרלים חיוניים כדי לתמרץ את המימון של הרכבת והנמל", ציין הוכשטיין. "ברגע שאתה עושה את זה, אתה יכול להרחיב את המסילה ולהקים פעילות חקלאית ועסקים אחרים שלא היו מגיעים למדינות הללו ללא תשתיות להובלת ציוד".
ממשלות באפריקה תמיד יתעדפו הגדלת שווי של עושר המינרלים שלהם מבית, במקום לייצאם לרווחת מדינות אחרות. טום אלווינדו, שר הכרייה הנמיבי, אמר כי מדינתו עשויה ללכת בעקבות זימבבואה ולאסור גם כן יצוא של עפרות גולמיות. בה בעת, מפעל ליתיום נדרש לאספקת אנרגיה, כימיקלים וליתיום גולמי לעיבוד, כאשר מעטים האזורים ביבשת המסוגלים לספק את הדברים הללו. "ככל שהמערב ישלים מהר יותר עם העובדה שמדובר בסביבה עסקית, כך הם יגלו מהר יותר שיש להם הזדמנות לזכות בדריסת רגל משמעותית מאוד", מציין ג'ורג' רואץ', מנכ"ל פרמייר אפריקן מינרלס, חברה לפיתוח ליתיום בזימבבואה שהתחייבה לספק מחצית מהתוצרת שלה לסין.
בחזרה ליואיס, ההשקעה של אנדראדה בכריית בדיל הניבה שם משרות, רשתות סלולר, כסף מזומן בכספומטים ומוצרי חלב בחנות המכולת המקומית. כריית ליתיום תוכל להביא לשם הרבה יותר. החברה מעוניינת למצוא שותף שיהיה מסוגל להקים מפעל בהיקף מלא בנמיביה להמרת המתכת לכימיקלים בדרגת איכות המתאימה לשימוש בסוללות.
"לפני תשעה חודשים זה היה ברור - אנחנו נמכור עפרות לסין. אבל אם אתה מדבר על שותף אסטרטגי ארוך טווח, יש לך כמה אפשרויות", מציין וילחואן.
"הסינים מסיימים את העבודה מהר מאוד"
אבל ההיסטוריה של יואיס מהווה תזכורת לכך כי כרייה היא עסק קשה וכי הפוליטיקה והשווקים הבינלאומיים הם הפכפכים. המכרה הישן נסגר ב־1990 אחרי שנמיביה קיבלה עצמאות מדרום אפריקה, והתפרקות הסכמי כריית הבדיל הבינלאומיים הביאה לצניחת מחירים.
קולס הוב, כורה אבני חן מקומי, מקווה כי הוא חי בעיר אפריקאית הצפויה לפריחה. "זה דבר טוב שהמכרה חזר", הוא אומר. כורים מערביים משלמים היטב ומציעים יציבות ארוכת טווח, אבל המתחרים הסינים שוכרים כוח אדם מהר יותר כדי לקבל את המשאב מוקדם יותר, הוא אומר. "הם מבצעים כרייה קטנה, לוקחים 50 אנשים, עושים את הכרייה ומסיימים את העבודה מהר מאוד".
פרייר, מקריטיקל מטאלס, מסביר שאין מחסור בלקוחות לליתיום אבל כי מעטים מעוניינים לנהל מכרה. "הרוכשים רוצים שמישהו אחר יעשה את העבודה. הם בפירוש לא רוצים ללכלך את הידיים".
בחודש מרץ, אטלנטיק ליתיום, חברה המפתחת מכרה בגאנה, הואשמה על ידי שורטיסט במתן שוחד לגורמי ממשל כדי להבטיח רישיונות. החברה הכחישה את הטענות שלדבריה הן "כוזבות ומטעות"
למשקיעים יש סיבות אחרות לגדר את ההימורים שלהם. ליתיום הוא הפכפך. המחירים נסקו במהלך 2022 והגיעו לשיא של 80 אלף דולר לטונה בדצמבר, אבל מאז צנחו ל־55 אלף דולר. אף שמדובר עדיין במחיר גבוה פי ארבעה לעומת הממוצע ארוך הטווח, הצניחה הובילה כמה כורים מערביים להתייצב תחת לחץ מצד משקיעים למתן את תוכניות ההשקעה שלהם, גם לנוכח ההתקדמות של חברות סיניות.
ישנם גם מי שסבורים כי המענה האולטימטיבי למחסור בליתיום לא יהיה הגדלת הכרייה באפריקה, כי אם פיתוח חלופות במעבדות, כמו סוללות יון־סודיום. "הכמות של ההון האנושי שבוחנת חלופות לסוללות יון־ליתיום היא מדהימה למדי", מציין פרייר.
על מנת להגביל את הסיכון הטמון בחלופות, ישנם משקיעים המעדיפים לממן פרויקטים שמסוגלים לספק כמה מתכות, או מתכות רב־שימושיות. נחושת היא מתכת מסוג זה. היא הוחלפה על ידי אלומיניום במוצרים מסוימים אבל עדיין משמשת למגוון תחומים, מכבלים חשמליים ועד לצנרת - ומאגרי הנחושת באפריקה מניבים לעתים גם קובלט כתוצר לוואי.
כורים באפריקה העוברים לליתיום מצפים כי ישמש לייצור מכוניות חשמליות לשנים או אף לעשרות שנים קדימה. בינתיים, הם נמצאים במרוץ לפתח מרבצים חדשים, לא רק עם מתחרים בבעלות סינית אלא גם עם יריבים במדינות מבוססות יותר כמו אוסטרליה וקנדה.
"אנחנו חייבים להוכיח בהקדם שאנחנו יכולים להביא את המוצרים שלנו לשוק מהר יותר מהם", אומר וילחואן. "כמו בבהלה לזהב, הזהב הראשון הוא הזהב הטוב ביותר".
