שוברת קודים
הגיאופוליטיקה בלעה את חברות הטכנולוגיה
במפות המקוונות של הענקיות הסיניות באידו ועליבאבא לא מופיע יותר שמה של ישראל, במהלך שמשקף את התייצבות עולם הטק מאחורי קווים לאומניים שמתוות המעצמות המובילות. הטכנולוגיה לא יכולה להרוויח מזה
מפות מקוונות של ענקיות הטכנולוגיה הסיניות באידו ועליבאבא לא כוללות יותר את שמה של מדינת ישראל עליהן. המפות מותירות את תיחום גבולותיה של המפה מסומנות כראוי, כוללות את שמותיהן של ערי מפתח באזור, לרבות תל אביב, אך אינן מזהות את המדינה בשמה. המהלך לא נעשה כגחמה של כמה מנהלים בחברות הסיניות אלא כשיקוף למדיניות הסינית ששולטת ביד רמה בחברות אלו, ציבוריות כפרטיות.
זהו אינו איתות עדין על גישה מדינית מעורפלת. סין נוהגת לתבוע ביד קשה מחברות פרטיות בינלאומיות לסמן גבולות שמצויים בסכסוך עמוק באופן שמשרת את תפיסת עולמה המדינית. מדובר על הסלמה נוספת במלחמה הקרה הדיגיטלית שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות ודוחקת את עולם הטכנולוגיה יותר ויותר אל עבר קווים לאומניים. כך הסיסמה שהובילה את החדשנות המפוארת של עמק הסיליקון, "חופשי ופתוח", ממשיכה להתרוקן מתוכן לנוכח המתיחות הגיאופוליטית. והאינטרנט, שהיה פעם השוק החופשי המושלם, הולך ומצטמצם עם כל מערכה חדשה שנפתחת, מתחלק, נסגר ונאטם.
1. החלוקה לא התחילה היום
מאז מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר נשאבה תעשיית הטכנולוגיה הישראלית המקומית אל תוך הריק שנוצר בהיעדר פעילות ממשלתית מהירה. אבל במקביל גורמים בתעשייה גם החלו לשרטט בעצמם את קווי הלגיטימיות. ככה, למשל, התגייסה התעשייה המקומית להביא לביטול כל החסויות הגדולות בוועידת Web Summit השנתית בליסבון אחרי שמייסדה פרסם סדרת ציוצים מעוררי מחלוקת. חזית נוספת נפתחה נגד ועידת סייבר נוספת, בזמן שמנגד הופצה רשימה מקוונת של כמה משקיעי הון סיכון שהביעו תמיכה בישראל, עם קריאה להחרימם.
מהלכים דומים התרחשו עם הפלישה הרוסית לאוקראינה. מדינות וחברות מהמערב ניתקו במהירות מגע עם השותפים והשותפויות ברוסיה. חלק מהחברות הרוסיות, כמו למשל יאנדקס שפועלת בישראל תחת החברה המקומית יאנגו, ניסו לייצר הפרדה בין הפעילות המקומית והחברה־האם. אך זו נהנתה מהצלחה מוגבלת. עצם הנוכחות של חברה טכנולוגית רוסית, שממפה את רחובות ישראל, מייצר חששות שמדובר בלא פחות מבעיית ביטחון לאומי. עד היום מעל ל־400 חברות טכנולוגיה ניתקו את הקשרים שלהן עם רוסיה. ביניהן הפסיקו למכור לרוסיה את מוצריהן או את שירותיהן יצרניות השבבים קוואלקום ואינטל, חברות גיימינג כמו נינטנדו וסוני או חברת התשלומים פייפאל. גוגל השעתה ברוסיה את כל השירותים שלה שמבוססי תשלום ומונטיזציה כמו יוטיוב. לעומת זאת, חברות סיניות לא פרשו מפעילות מרוסיה, וכך קווי הסכסוך רק מתחדדים עם כל אירוע בינלאומי משמעותי.
כמובן שהחלוקה לא התחילה היום והיא נראית כאילו כל השחקנים בזירה הבינלאומית ממלאים את תפקידם ההיסטורי — בין העולם "החופשי" וכל היתר. את החלוקה מובילות סין וארצות הברית, שפועלות להשיג ניצחון אסטרטגי. בסין הממשלה פועלת להניע את השוק, בעוד בארצות הברית נשענים על חברות פרטיות. כאמור, על רקע המתיחות הגוברת, גם חברות הטכנולוגיה עצמן פועלות באופן שמשקף את הסנטימנט הכללי של העימות.
עד עתה, ענקיות הטכנולוגיה דווקא היו להוטות להיכנס לפעול בשוק הסיני. ב־2016 מייסד פייסבוק מארק צוקרברג פיתח כלי צנזורה כדי לנסות להיכנס לשוק הסיני וב־2017 גוגל פתחה מעבדת בינה מלאכותית בבייג'ינג. אך עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית והסלמת היחסים עם סין התחילו לאמץ בכירים בתעשייה האמריקאית רטוריקה אנטי־סינית כדי לחזק את הקשרים העסקיים עם מערכת הביטחון האמריקאית, להשיג חוזים צבאיים ולהצדיק מהלכים עסקיים שונים שלהם. ב־2019, למשל, אותו צוקרברג אמר בשימוע לקונגרס כי עליהם לאשר לו את פרויקט המטבע הדיגיטלי אחרת הפצת "הערכים הדמוקרטיים והפיקוח של אמריקה ברחבי העולם באמצעות מנהיגות פיננסית" תהיה בסכנה.
לאורך השנים האחרונות רטוריקה זו גובתה במעשים. טראמפ פעל בשלב מסוים לחייב את בייטדאנס הסינית למכור את החברה־הבת טיקטוק לחברה אמריקאית, כדי להבטיח שהמידע שנאסף על המשתמשים האמריקאים לא יעבור לידי הממשל הסיני — סכנה ממשית לאור חוק הביטחון הלאומי של סין מ־2017, שמחייב חברות סיניות למסור מידע לסוכנויות הביון הלאומיות הסיניות.
אף שמהלך המכירה מעולם לא הושלם, המערכה מול סין לא שככה. ארצות הברית החלה לסגור עצמה יותר ויותר בפני חברות סיניות, ולדחוק בבנות בריתה המערביות לנהוג באופן דומה. היום חברות כמו וואווי (Huawei) אינן מורשות למכור את מוצריהן בארצות הברית, בבריטניה קיים איסור להשתמש בציוד הטלקום של החברה לרשתות ה־5G שלה, ובגרמניה החלו לחקור את וואווי במרץ כחלק מהערכה מחודשת כללית לגבי יחסיה עם סין. האיחוד האירופי עצמו, אף שלא אסר את מכירת מוצרי וואווי או חברת הטלקום ZTE הסינית ברחבי היבשת, אסר את השימוש במכשירי החברות בארגון שלו.
2. חשש של ממש לביטחון הלאומי
העימות הלך והחריף עם הפלישה הרוסית לאוקראינה. הבידוד שהוטל על רוסיה על ידי המדינות הדמוקרטיות קירב בין סין ורוסיה, שהגבירו את הקשרים הכלכליים והביטחוניים שלהן. בתוך זמן קצר הצדדים החלו להתכנס עוד יותר סביב עצמם, ואין כמעט תחום שהחלוקה לקבוצות נראה יותר בולט מאשר במגזר הטכנולוגיה, שנתפס כמפתח לשגשוג עתידי. שבועות קצרים אחרי הפלישה הרוסית ממשל ביידן הטיל שורה קפדנית וחריגה של בקרות יצוא בתחום השבבים במטרה לחנוק את פעילותה של סין. יפן והולנד, שחקניות חשובות בתחום גם כן, הצטרפו והטילו מגבלות על יצוא ציוד לייצור שבבים, החונקות עוד יותר את סין.
עבור חברות הטכנולוגיה האמריקאיות, החרדה מפני התחזקות מגזר הטכנולוגיה הסיני נבעה מהחשש כי זו תסמן את סוף הדומיננטיות שלהן, אבל בזירה הגיאופוליטית דובר על חשש של ממש לביטחון הלאומי.
בהקשר זה ההתפתחויות בין סין וארצות הברית בתקופת כהונתו של טראמפ נראו יותר כמרוץ לדומיננטיות, לא מלחמה קרה, כשכל צד פועל להגביר השקעות ככל הניתן ולהקדים את האחר. אך בשנתיים האחרונות, עם פתיחת המלחמה ברוסיה וכעת בעזה, חששות אלו התרחבו באבחה לעניין של מאזן הכוחות בעולם.
ההתכנסות הגוברת אל תוך שני מחנות מובדלים מצמצמת את מה שפעם היה במובנים מסוימים הדבר הקרוב ביותר לשוק חופשי עולמי - האינטרנט. זהו שוק שכמעט אין לו גבולות, אך הוא מבטא רעיונות ניאו־ליברליים ודומיננטיות מערבית. החדשנות נתפסה כאילו היא מגיעה רק מעמק הסיליקון, בעוד שכל החיקויים הזולים — מסין.
היום המצב רחוק מלהיות כך. חברות סיניות מובילות שווקים רבים, שולטות על פלחי שוק ומהוות אתגר ממשי לאותה דומיננטיות. הממשל בבייג'ינג מוביל בהשקעה ציבורית בפיתוח תחומים אלו, בעוד במערב מצמצמים באופן עקבי השקעות. דינמיקה זו שואבת לתוכה אירועים גיאופוליטיים מורכבים נוספים, ומושכת את מדינות הלוויין השונות לקצות המפה. לחברות הטכנולוגיה לא נותר אלא להישאב עוד יותר למערכה ולחזק את הקשרים שלהן עם הממשלות, בתוך הגבולות האידיאולוגיים שהן מציבות.