העשירונים הגבוהים נושאים ברוב הנטל של השירות בצבא

חוק יסוד לימוד תורה הונח אתמול על שולחן הכנסת, פחות מ־24 שעות לאחר שהחוק לצמצום עילת הסבירות אושר. הצעת החוק מבקשת להשוות את תנאיהם של לומדי התורה לאלו של חיילי צה"ל. הליכוד התנער מהר מההצעה, ושר הביטחון יואב גלנט אף הכריז ש"אין ולא יהיה מקום להשוואה בין שירות בצה"ל לבין לימוד התורה", אבל הליכוד מחויב להעביר חוק ברוח דומה כחלק מההסכם הקואליציוני עם הסיעות החרדיות.

הצעת החוק הכניסה את המערכת הפוליטית לסערה אבסורדית במיוחד: שרי הממשלה קוראים למילואימניקים שמתנגדים להפיכה המשטרית "סרבנים", ובמקביל פועלים להפוך את הסרבנות החרדית להתגייס לחוקית ואף להשוות את ההטבות לאברכים לאלו של הנושאים בנטל. הצעת החוק גם עלולה לערער עוד יותר את המוטיבציה לשרת בקרב המגזר הכללי. כל זאת בזמן שאתמול הודה צה"ל לראשונה שהחלה הפגיעה בכשירות הצבא, ובמקביל במערכת הביטחון מעלים חשש אמיתי כי הקרע במערך המילואים יזלוג גם לצבא הקבע והסדיר.

חוסר השוויון המובנה שקיים בהצעת החוק נוחת על צבא שגם כך כבר קשה לקרוא לו "צבא העם". נתונים רשמיים שהועברו ל"כלכליסט" מדובר צה"ל משקפים פערים עצומים בנתוני הגיוס בין חלקי האוכלוסייה השונים בישראל. הממצאים העיקריים מראים שהאוכלוסייה החזקה בישראל, כלומר העשירונים הסוציו־אקונומיים הגבוהים, היא זו שמובילה בשיעור הגיוס לצבא, שיעור הגיוס לקרבי אצל גברים ושיעור היציאה לקצונה. הפער בהיקף הגיוס בין העשירונים העליונים לתחתונים בולט במיוחד בפילוח מגדרי כאשר בוחנים את נתוני הגיוס של נשים. נתוני הגיוס של צה"ל משקפים גם את שיעור הגיוס הזעום בערי המגזר החרדי ובירושלים.

הנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" הם הגרסה המלאה של נתונים שפרסם דובר צה"ל לפני חודשיים. הפרסום, תחת הכותרת "ליגת הערים 2023", הציג רק את עשר הרשויות המובילות בכל אחת מהקטגוריות (שיעור גיוס, מיצוי קרבי, מיצוי קצונה), אך לא כלל נתונים בנוגע לרשויות שנמצאות במרכז ובתחתית הדירוג. בחלק מהמקרים הנתונים שהוצגו אף יצרו מצג שווא של שיעור גיוס לקרבי ולקצונה גבוה ממה שמתרחש בפועל. לבקשת "כלכליסט", דובר צה"ל הסכים להעביר את הנתונים המלאים ואלו מציירים תמונה עגומה למדי לגבי "צבא העם".

כיום שיעור הגיוס לצה"ל בקרב גברים חייבי גיוס (לא כולל ערבים אך כן כולל דרוזים, חרדים וכדומה) עומד על 68.8%, כאשר 16% מהגברים שלא מתגייסים הם חרדים שמקבלים פטור והשאר לא מתגייסים מטעמים רפואיים ומסיבות שצה"ל מגדיר כ"חוסן". שיעור הגיוס לצה"ל בקרב נשים חייבות גיוס עומד על 55%, כאשר 36.3% לא מתגייסות כי הן מצהירות על עצמן כדתיות.

בצה"ל לא מסתירים את העובדה כי "צבא העם" מתבסס על השכבות החזקות. לפי נתוני חטיבת תכנון ומינהל כוח האדם בצה"ל שהוצגו לפני כחודשיים בכנסת, 55% ממשרתי החובה בצה"ל שייכים לארבעת העשירונים הסוציו־אקונומיים הגבוהים 10-7, 35% נוספים מגיעים מעשירונים 6-4, ואילו רק 10% מהמתגייסים שייכים לעשירונים 3-1. יישובי העשירון העליון כמו עומר, מיתר ומודיעין־מכבים־רעות (עשירון 9) מובילים את הדירוג עם שיעור גיוס של יותר מ־90% לגברים ומעל 95% לנשים. ביישובים כמו קריית שמונה ונהריה (עשירונים 6-5) שיעור הגיוס אצל גברים עומד על 78.8%, ואצל נשים על 75%-70%. בירושלים (עשירון 2) המתחרדת שיעור הגיוס אצל גברים עומד על 38.3% ו־23% אצל נשים.

נתוני "ליגת הערים" חושפים את שיעור המתגייסים הזעום בערים החרדיות שגם נמצאות בתחתית הדירוג הסוציו־אקונומי. אלעד היא העיר החרדית עם שיעור הגיוס הגבוה ביותר, ובה 22.7% מהגברים מתגייסים. בביתר עילית שיעור הגיוס אצל גברים עומד על 12.4%, בבני ברק על 11.7%, ובמודיעין עילית על 8.7% בלבד. בקרב הנשים מדובר על שיעור גיוס של 3%-0.4% בלבד בערים אלה. לפי נתוני צה"ל, יש כ־1,200 מתגייסים חרדים מדי מחזור, וההערכה היא שגם מספר זה מנופח וכולל מאות חרדים לשעבר.

הנתונים מראים גם כי הפער הסוציו־אקונומי בולט במיוחד בכל הקשור לגיוס נשים. זאת כאשר ביישובים רבים בשני העשירונים העליונים שיעור הגיוס אצל נשים גבוה משיעור הגיוס אצל גברים, וככל שהמדד הסוציו־אקונומי יורד הפער עולה משמעותית לטובת הגברים.

נתוני צה"ל חושפים גם את התפלגות הגברים המתגייסים לתפקידי לחימה, ואלו סותרים טענות שמועלות מדי פעם על ידי פוליטיקאים הטוענים כי רוב מערך הלחימה מבוסס על אנשי הפריפריה. לפי נתוני צה"ל, כ־59% מהלוחמים מגיעים מעשירונים 10-7, המהווים 40% מהאוכלוסייה במדינה. יתרה מכך, עשירונים 10-7 כוללים 60.7% מ"לוחמי החוד" בצה"ל ומשרתים ביחידות כמו חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות, הנדסה, תותחנים, שריון ולוחמי חיל האוויר והים. בדיון שנערך לפני כחודשיים בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, בראשות ח"כ אורנה ברביבאי, אמר ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם במשרד הביטחון כי "במערך הלחימה אפשר לומר שהייצוג של אשכולות סוציו־אקונומיים, ככל שהם עולים הוא גבוה יותר מהשיעור שלהם".

מבחינת רשויות, מי שמובילים את טבלאות הגיוס לקרבי הם היישובים הקטנים - בין שמדובר ברשויות מקומיות כמו כפר תבור (80%) או הר אדר (73%), ובין שמדובר במועצות אזוריות שמכילות את יישובי ההתיישבות העובדת דוגמת הגליל התחתון (64%) ולב השרון (63%) והתנחלויות דוגמת הר חברון (64%) ואפרת (59%). בתל אביב שיעור הגיוס לקרבי עומד על 33% ובחיפה על 30%. מלבד הערים החרדיות, מי שסוגרים את תחתית הטבלה בכל הקשור לגיוס לקרבי הם יישובים בדירוג סוציו־אקונומי בינוני־נמוך כמו בת ים (28%), קריית מלאכי, חצור הגלילית ונתיבות (24%), אשדוד (23%) ומגדל העמק (20%).

מנתוני "ליגת הערים" עולה עוד כי הפערים הסוציו־אקונומיים מתבטאים באופן החריף ביותר ביציאה לקצונה, גם אצל גברים וגם אצל נשים. היישובים שמובילים את טבלאות היציאה לקצונה, שבהם 20%-10% מהמלש"בים הופכים לקצינים, הם כולם מעשירונים 10-8 ואלו כוללים את שוהם, מיתר, תל מונד, כוכב יאיר, גבעת שמואל, זיכרון יעקב, כפר ורדים, גני תקווה, סביון, אלפי מנשה, מודיעין, להבים והר אדר. היישובים בתחתית שיעורי היציאה לקצונה הם אלה בדירוג סוציו־אקונומי בינוני נמוך וערי החרדים.

יש גם נקודת אור: מי שכבר כן מתגייס מיישובים בדירוג סוציו־אקונומי נמוך, בחלק מהמקרים הסיכוי שלו לצאת לקצונה ושירות משמעותי גדול. למשל דווקא בצפת, חצור הגלילית, ביתר עילית ובית שמש, שבהן שיעור גיוס הנשים כמעט אפסי, אלה שכן מתגייסות יוצאות לקצונה בשיעורים שנעים בין 14%-6%. מגמה דומה ניתן לזהות אצל גברים באלעד וקריית יערים ששיעור הגיוס בהם נמוך, אך שיעור המתגייסים לקרבי גבוה — 67%-64%.

נתוני הגיוס מלמדים שצה"ל כבר אינו "צבא העם". העברת חוק לימוד התורה אמנם לא תשנה את המצב משמעותית, אך תנציח מציאות שבה ישנו צד שגם משלם את רוב המסים וגם נושא במרבית נטל השירות הצבאי.