"הגוף הוא התקשורת הכי טובה"

“יסמין ואני נפגשנו במחאת הכוריאוגרפים שארגן יגאל עזרתי בסגר בקורונה בדצמבר 2020”, מספרת הכוריאוגרפית נור גראבלי. יסמין גודר עורכת סדנאות לנשים ערביות ויהודיות ביפו, גראבלי הצטרפה לפני שנתיים ובהדרגה החלו לעסוק גם בנשיות, זהויות ותרבות. גודר הציעה לגראבלי להיות שותפה בניהול האמנותי של פסטיבל שנולד בעקבות הסדנה, ויתקיים בסוף השבוע הקרוב. “המחול מפגיש נשים עם הגוף שלהן ואחת עם השנייה”, מסבירה גודר, “הוא מתפקד ככלי לשיח, שותפות והנאה. הפסטיבל הוא אקט חברתי ואפילו פוליטי המשתמש במחול ככלי לחיבור, ופועל מתוך החזון החברתי של שותפות, דיאלוג וחיבור בין נשים מאוכלוסיות שונות”.

גראבלי (25) נולדה וגדלה בשכונת עג’מי ביפו. בגיל 6 רשמה אותה אמה לחוג ריקוד ביפו. כשנסגר החוג במתנ”ס, היא חששה לעבור לרקוד בתל אביב. “זה הרגיש מוזר לצאת מהמרחב היפואי אז הצטרפתי ללהקה שרוקדת דבקה וכך התוודעתי לזהות שלי. זה הפגיש אותי איתה מחדש, והבנתי שיש לי מה להגיד ושהדרך הכי טובה היא על במה”.

גראבלי במופע שלה “הכובשים פינת אלנבי" “דרך הדבקה התוודעתי לזהות שלי" | צילום: דן בן ארי

את יצירתה “הכובשים פינת אלנבי” שרצה בימים אלה בתמונע ותעלה גם בפסטיבל, היא העלתה לראשונה בפסטיבל עכו עם שקד שנלר ונטע מידן. “היצירה עוסקת בבעיות זהות שהיו לי כאשה ערבייה, יפואית, פלסטינית, מוסלמית ואזרחית ישראל. למדתי בעברית חמש פעמים בשבוע ואני מתנהלת בעברית וכל מה שקשור לצד הערבי שלי קצת נדחק. בדיעבד, אני יודעת להגיד שפחדתי מדחייה וצנזרתי אותו. תמיד דיברתי ללא מבטא. יש מושג שנקרא acting white, שזה התחזות ללבנה. לא פלא שהעברית שלי נשמעת לפעמים יותר טוב מערבית. יש לי חוסר בשתי השפות אבל לדבר מול קהל מעורב בשתיהן זה יכול להיות 100%”.

שמו של הפסטיבל הדו־לשוני “נעות מע בעד”, “מע בעד זה ביחד בערבית. המפגשים של הנשים הערביות והיהודיות יחד נערכים בשתי השפות — ערבית ועברית. לא כולן מבינות את שתי השפות אבל הגוף הוא התקשורת הכי טובה בעיניי”, אומרת גראבלי.

פסטיבל “נעות מע בעד”. 5-3 במרץ, מרכז תרבות מנדל ביפו. לצד מופעי המחול יתקיימו מפגשים עם יוצרות בתחום המוזיקה, הקולנוע, הספוקן וורד והסטנד־אפ, סדנאות, חאפלות ומסיבות.