הוציאו את האצבע מהסכר: משרדי הממשלה מתנערים מאחריות, ואיום ההצפות גובר

גשם כבד ניתך על ערי ישראל בשבוע שעבר וגרם להצפות ששיבשו את חיי התושבים במשך שעות ארוכות. בסוף השבוע האחרון ירדו בנתניה כ־150 מ״מ של גשם, כמות דומה לממוצע השנתי של חודש פברואר כולו. כשהגשם שטף את העיר המכוסה בטון, נאלצו הרשויות לחלץ תושבים באמצעות שופלים. בערים אחרות בשרון חולצו אזרחים בסירות גומי, ובחוף השרון קרס קטע מהמצוק החופי. גם אבדות בנפש נרשמו: באשדוד דייג נהרג לאחר שנלכד בשובר גלים, וקשיש נסחף בנחל ציפורי ומת.

אף שהרשויות בישראל יודעות כבר שנים שמשבר האקלים מחמיר את אירועי הקיצון והופך את סיכוני השטפונות לתדירים ועוצמתיים יותר - הממשלה דוחה שוב ושוב היערכות בנושא. כעת נודע ל"כלכליסט" כי תוכנית לטיפול בנושא שגיבושה כמעט הושלם, נבלמה על ידי משרד הפנים, והתקציבים להתמודדות עם אתגרי השיטפונות מקוצצים כעת בצל אישור התקציב.

מאז שנות ה־70 גדל שיעור השטפונות בעולם ביותר מ־1,100%. לפי פאנל מדעני האקלים של האו"ם על כל מעלה אחת של התחממות עוצמות הגשם עלולות להתחזק בכ־7%. ישראל לא חסינה; תדירות השטפונות תלך ותגבר, כשהגשם העז יפגוש ערים צפופות יותר בשל גידול האוכלוסייה, ובאזורים גדולים יותר המכוסים בבטון המצמצם את השטחים הפתוחים שבהם הזרימה יכולה להיקלט.

הרשויות כבר זיהו את הבעיה: ב־2021 דו"ח חמור של מבקר המדינה הצביע על שורת מחדלים בניהול הנגר בישראל וצמצום נזקי התשתיות. עוד באותה שנה קודמה החלטת ממשלה 207 בנושא ניהול סיכוני שיטפונות, אשר קבעה בין היתר כי צוות מנכ"לי משרדים, שבראשו יעמוד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יגבש בתוך 180 יום תוכנית לאומית לניהול סיכוני שטפונות לרבות תוכנית עבודה רב שנתית, יעדים מדידים להצלחה ותקציב נדרש. התוכנית צריכה היתה לכלול בחינה של צעדים לטיפול במערכות הניקוז כדי לצמצם סכנת הצפות ושטפונות, גיבוש מדיניות והנחיות בתחום התכנון והבנייה ושיקום הנחלים ובחינה של צעדים להתמודדות עם אירועים דומים בעתיד.

למרות שהמועד להשלמת המשימה חלף לפני כשנתיים, עד היום לא טרחה הממשלה להציג תוכנית בנושא. לפי מסמך שהגיע לידי "כלכליסט", ועדת המנכ"לים השלימה את יסודות התוכנית ביולי 2022, וביצעה עבודה מקיפה בנושא במשך 39 דיונים. אולם לאחר מכן ממשלת השינוי פוזרה, ובמשרד ראש הממשלה הפסיקו לקדם את התוכנית. משרד הפנים התנגד למסקנות הצוות שכן הוחלט להטיל עליו אחריות רבה לטיפול בנושא, ומאז ועד היום לא נרשמה התקדמות ולא נמצאו פתרונות חלופיים. לאחר השטפונות העזים בסוף השבוע הוחלט לחזור ולקיים שיח בנושא במטרה להגיע להסכמות, אך מועד להשלמת התוכנית בנושא אין, והיא בכל מקרה לא תתוקצב במסגרת תקציב המדינה הנדון בימים אלו בכנסת.

מסמך ועדת המנכ״לים שהגיע לידי "כלכליסט" מעיד על הבעיות הקשות שמזמנים השטפונות לישראל; בין 2010־2020 הוגשו יותר מ־500 תביעות נגד רשויות הניקוז בישראל, מתוכן 95 בלבד הסתיימו והסתכמו בכ־37 מיליון שקל. התביעות שהטיפול בהן טרם הסתיים, עומדות על כ־702 מיליון שקל. בזמן שהתביעות הולכות ונערמות, מעט חברות ביטוח מוכנות לבטח את רשויות הניקוז והפרמיות בעבור ביטוח זה גבוהות במיוחד כך שרשויות הניקוז מתקשות לבטח את עצמן. הפתרון, הוא טיפול בתשתיות ותכנון עירוני שימנע או יצמצם מראש את נזקי השטפונות.

בוועדת המנכ"לים הזהירו כי ללא שילוב מיידי של פתרונות ניהול נגר בשלבי התכנון, אזורים רבים יסבלו משטפונות, הצפות וזיהום מי תהום בשל אי עמידת מערכות הביוב בעומס. עד 2040 פיתוח ובנייה צפויים לצמצם משמעותית בסמוך לנחלים את פשטי ההצפה (אזורים להשהייה ואיגום של מי הצפות, ש"א) הקיימים בישראל, ובהתאם תעלה שכיחות ההצפות בערים הצמודות לנחלים. למרות הסיכונים, כיום אין כל כוונה לשינוי התוכניות הרבות שכבר אושרו במוסדות התכנון שכן הדבר כרוך בהחזרתן לשולחן התכנון - וישראל תצטרך להתמודד לא רק עם הנזקים שכבר מצטברים בשטח בשכונות הקיימות, אלא גם עם נזקים עתידיים אפשריים בפרויקטים שטרם קמו.

כיום אין גורם ממשלתי מתכלל שעליו מוטלת האחריות בתחום ניהול סיכוני השיטפונות. הוועדה הבהירה מהן התוצאות של חוסר המשילות הזו: "במצב הקיים ישנו חוסר בהירות בנוגע לחלוקת האחריות על נושא ניקוז ומניעת הצפות ברשויות המקומיות, דבר אשר הוביל להזנחה, להצפות ולנזקים כבדים".

כדי להתמודד עם הסיכונים הרבים ואלו שעוד יחריפו בעתיד, ועדת המנכ"לים גיבשה מבנה אופטימלי לניהול שטפונות ומבנה מימוני תומך. העבודה המקיפה שביצעה מפרטת את הבעיות הרבות בתחום בישראל ומציעה פתרונות שונים, פרטי חקיקה שיש לקדם והגדרת גורם אחראי בממשלה לכל משימה או פתרון.

הוועדה הציעה בדיונים הפנימיים שהגורם האחראי לצד משרד החקלאות האחראי על רשויות הניקוז, יהיה משרד הפנים. הסיבה: עיקר הפתרונות הנדרשים ליישום הם ברמת הרשויות המקומיות, והמשרד הוא גם הגורם המוסמך שבכוחו להבין את צורכי הרשויות, ולתאם ביניהן.

אף ש־43 רשויות טענו בפני הצוות כי נחוץ ביצוע פרויקטים של פיתוח תשתית הנגר העירוני בתחומן, כיום אין להן משאבים להוציאם לפועל. לכן אף סוכם כי רשויות יגישו תוכניות אב מפורטות לטיפול בנגר, ויוכלו לגבות היטל נוסף דומה לארנונה כדי לממן את הוצאתן לפועל. לצורך כך, הוחלט כי יוקם במשרד הפנים גוף שינחה את הרשויות וישמש להן ככתובת, והסמכויות בתחום יחולקו בינו ובין רשויות הניקוז. עוד הוגדר מספר התקנים הנדרש לגופי הממשלה השונים כדי להוציא לפועל את ההחלטה (כ־30 תקנים) ותקציבים שונים שיידרשו ושוב, למרות העבודה המקיפה, משרד הפנים לחץ על הברקס וסירב.

בזמן שמשרדי הממשלה רבים ביניהם, גם התקציב המועט למניעת נזקי שטפונות נפגע. בישראל 11 רשויות ניקוז האחראיות על הנגר ומפתחות פרויקטי תשתית שאמורים למנוע נזקי שטפונות. לפי ההערכות, לשם ביצוע הפרויקטים שעל הפרק נדרשים להם 7.5 מיליארד שקל אלא שהתקציב נמוך בהרבה; השנה יעמוד התקציב של משרד החקלאות לרשויות הניקוז על סך 55 מיליון שקל, לאחר קיצוץ של 20 מיליון שקל.

בשנתיים שחלפו ניסו בארגון "אדם טבע ודין" לפנות שוב ושוב למשרד ראש הממשלה בדרישה להניע את התהליך ולקדם את התוכנית, אולם לא זכו למענה. לדברי אורלי בביצקי, אחראית חוסן אקלימי בארגון, "זאת תוכנית עם עיקרון נכון: לקחת את האחריות המבוזרת ולהעביר אותה לגורם אחד מתכלל, אבל אין גורם שמסכים לעשות את זה והכל תקוע. בזמן הזה, לא מקדמים פתרונות דחופים לבעיות מסכנות חיים ורכוש".

ממשרד הפנים נמסר: "הטיפול המקצועי בתחום הניקוז הוא באחריות וסמכות משרד החקלאות ובידם הכלים לטפל בנושא. תשובה ברוח זו ניתנה גם לוועדת המנכ"לים". ממשרד החקלאות נמסר: "תחום האחריות על הניקוז התקין במרחב העירוני הינו באחריות המלאה של הרשויות המקומיות והרגולטור האמון עליהן הוא משרד הפנים". ממשרד ראש הממשלה נמסר: ״נעשתה ונעשית עבודה רבה ומורכבת חלק לא מבוטל ממנה כבר מיושם בשטח. התקציב השוטף רשויות הניקוז הממומן ממכסות של רמ״י ושל הרשויות המקומיות לא קוצץ".