עד מתי ימשיכו הבורסות לגבור על הקורונה?

2021 הולכת ומסתיימת לה ומי שחשב שב-2020 היו דרמות, מסכם כעת שנה סוערת לא פחות.

אם 2020 הסתיימה לאור התקווה כי החיסונים החדשים, שאך זה פותחו, יעלימו את הקורונה, הנה מגיעה 2021 לסיומה עם חשש שהחיסונים הללו אולי לא יתנו מענה ראוי לזן האומיקרון החדש. בכלל, השנה כולה סבלה ממחזוריות של גלי תחלואה, פתיחות וסגירות של משקים ומעבר בין תקווה למפח נפש.

גלי התחלואה העיבו על הכלכלה בשל תכיפותם, בשל פתאומיותם ומשום שהופיעו בזמנים שונים במקומות שונים (בדרך כלל באירופה בפיגור אחרי ארה"ב) ונתנו תחושה שכל השנה כולה עמדה בסימן הנגיף.

הנזק לכלכלה העולמית אינו מוגבל לתקופת התרחשותם של הגלים הללו, אלא שנים ארוכות קדימה, בשל השקעות חסר, שנובעות מהיעדר אופק תכנוני ראוי, ונזק לשוקי העבודה, שמוציא אוכלוסיות שלמות ממעגל התעסוקה.

בורסת ניו יורק | צילום: AP

הבעיה נובעת מכך שעם כל גל חדש, הממשלות למודות הניסיון שנכוו בעבר והואשמו בהיעדר מוכנות, לא לוקחות סיכון ונוקטות צעדי מנע עוצמתיים ולא בהכרח מידתיים, גם אם הפרטים לא התבררו במלואם ולא ברור עד כמה גל האומיקרון החדש אכן קשה. משקי הבית והחברות מנסים לחזור לשגרה אך מתקשים לעשות זאת.

זר לו נחת מהחלל החיצון ועודכן כי אלו פני הדברים, לבטח היה מהמר ששוקי המניות ליוו את האירועים בירידות חדות, אך למעשה2021 מסתמנת כאחת השנים הטובות יותר. כך, S&P 500, מדד הדגל של ארה"ב, זינק ב-24% מתחילת השנה, EuroSTOXX 600 האירופי קפץ ב-17% ומדד המניות העולמי MSCI AC עלה ב-15%. אצלנו, עלה תל אביב 125 ב-26%. רק השווקים המתעוררים התקשו השנה וירדו ב-6%, גם כן, בגבולות הסביר.

חלק מזה קשור להתאוששות הנאה שהציגו הכלכלות הגדולות, אך יש לזכור כי בחלק גדול מהמקרים זה היה תיקון לשחיקה של 2020 ולא ברור אם תהיה לכך המשכיות בשנים הקרובות.

המדיניות המוניטרית המרחיבה

ההסבר הטוב יותר לדעתי קשור למדיניות המוניטרית המרחיבה מאוד שנקטו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם כל השנה, ולמעשה מאז פרצה הקורונה בראשית 2020. הם קנו איגרות חוב ונכסים פיננסיים אחרים והזרימו מיליארדים לשווקים המבוהלים, הורידו ריביות לאפס ובעיקר התחייבו שכל עוד הקורונה כאן והצמיחה לא חזקה מספיק, לא יורידו רגל מהגז.

וכך, עם כל ה"בלגן", כלל בסיסי אחד נשאר: כשהריביות נמוכות והנכסים הסולידיים בשיא,  לנכסי הסיכון בכלל, והמניות בפרט, יש עוד לאן לעלות.

במבט קדימה, די במפתיע, 2021 מסתיימת במצב מאתגר יותר מאשר 2020. שאלת החיסונים (לא החסינות...) שוב על הפרק, הריביות נמוכות יותר, חלק מהכלים שעומדים לרשות הבנקים המרכזיים מוצו, האינפלציה עלתה מדרגה (לא אצלנו...) והממשלות צריכות להתחיל לחשוב איך לצמצם את הגירעונות הפיסקליים והחובות שתפחו בשל התמריצים הפיסקאליים הנדיבים, חסרי התקדים, שהן הזרימו לשווקים.

כך ששנת 2022 תהיה כנראה הרבה יותר מאתגרת מקודמתה. 

ומה יהיה על שוקי המניות? האם גם הפעם יפתיעו בעוצמתם? זו אכן שאלת מיליון הדולר. לדעתי הזהירה, התשובה חיובית, וזאת משום שאסטרטגיית היציאה של הבנקים המרכזיים תהייה זהירה יותר. הפד בארה"ב יתקשה לייקר את הריבית, למרות האינפלציה הגבוהה שם, כל עוד אינו משוכנע שההשלכות הכלכליות והתעסוקתיות של הקורונה מאחוריו. באירופה המוכה אין בכלל מה לדבר ועוד לפני שצץ לו האומיקרון לא הייתה שם כוונה כלשהי לעשות זאת. וגם אצלנו אין לבנק ישראל מה למהר. האינפלציה לא גבוהה ועד שסוף סוף השקל נחלש קצת, למה לסכן זאת עם העלאת ריבית מוקדמת מדי?

אגב, גם ארדואן מוריד ריביות אבל זה כבר סיפור אחר.

אז לא נראה את העליות החדות והדי גורפות של השנה וחצי האחרונות, הן יהיו קטנות יותר, תנודתיות יותר ועם שונות גבוהה בין ענפים ומניות. אבל, דווקא בשל הזהירות המתחייבת מהקורונה – ואומיקרון רק מחזק זאת – כנראה שרק בשנת 2023 יהיה סיכוי סביר יותר לתיקון רציני.

כותב הטור אינו רופא ואינו נביא, כמובן...

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי של בנק מזרחי טפחות