דר דותן רוסו
דעה
אמור לי מה דעתך ואמצא לך מדען כלבבך
בכל האמור במדע שמתייחס לנגיף הקורונה נדמה שמנקודת מבטו של הציבור הרחב נפל דבר: המדע התגלה כמגוון, סותר, לעומתי ונטול הסכמות יותר מאי פעם בעבר; מזה תקופה שנראה כי עבורנו, ההדיוטות, המדע משנה פניו: הופך רווי ניגודים וסתירות. בהינתן מציאות זו, אפשר שהמסקנה המתבקשת מגיעה בכלל מתחום "המידה הטובה"
מאז ומתמיד זכה ה"מדע" למעמד מיוחד, רם ונישא בקרב הבריות. הודות לו, חיי בני האדם השתפרו ללא היכר. מעשור לעשור, משנה לשנה, המדע מספק עבורנו טכנולוגיות שימושיות ומתקדמות חדשות ומעשיר את ידיעתנו והבנתנו את העולם סביבנו. בשל מורכבותו והתחומים הרבים והשונים שבו, עבור רובנו רזי המדע הם בבחינת "עולם נסתר" ובלתי מושג. ואף על פי כן, רובנו נותנים אמוננו המלא בו. כך ככלל, וכך בפרט במדעי הרפואה.
קראו עוד בכלכליסט:
והנה, בכל האמור במדע שמתייחס לנגיף הקורונה נדמה שמנקודת מבטו של הציבור הרחב נפל דבר. המדע התגלה כמגוון, סותר, לעומתי ונטול הסכמות יותר מאי פעם בעבר. אפידמיולוגים, סטטיסטיקאים ואנשי רפואה נחלקים ביניהם בשאלות יסוד המעצבות ומשפיעות על חיינו באופן חסר תקדים. כה עמוק השבר והפיצול עד שמומחים בעלי שם ואוטוריטות מובילות בתחומם, מחזיקים לא פעם בדעות הפוכות ומנוגדות אלו לאלו ואף מבקרים זה את זה בלשון חריפה.
כפועל יוצא של מציאות זו, אנו - הציבור הרחב, מוצא עצמו נע מצד לצד כמטוטלת. היכולת האמיתית שלנו להבחין בין אלו לאלו מוגבלת. אנו מתקשים למצוא עוגן ברור ומוצק שניתן לסמוך עליו ונעדרים בסיס איתן שינחה אותנו מהי אמת, ומהו שקר. מהו מדע ומהי בדיה.
השוני והניגוד המתקיים עתה בעולם המדע סביב סוגיות הקשורות בנגיף הקורונה (ובראשן כמובן, שאלת הבטיחות וההצדקה למתן חיסונים, באיזו תדירות והיקף, ולאיזה קהל יעד), כאילו מבשר על פתחו של עידן חדש. עידן של "מדע פלורליסטי", שבו כמעט לכל דעה "מדע" משלה.
אפשר שקשה להמעיט בהשלכות ארוכות הטווח של מציאות חדשה זו. עבור רוב רובו של הציבור הרחב (ובשונה מהקהילה המדעית המצומצמת והסגורה אשר הכירה בקיומן של מחלוקות ובכך שהאמת המדעית היא "אמת לשעתה"), המדע היווה סוג של שטח מפורז. שטח שנדמה היה לגביו כי טעם והעדפה אישיים, אינטרסים כלכליים, מקצועיים או פוליטיים אינם משחקים בו תפקיד מרכזי. ואמנם, בשל מאפיינים אלו היווה המדע סוג של מזור. נקודת ייחוס. מעין נקודת אור "אובייקטיבית" באפילה הסובייקטיבית המלווה ומאפיינת כמעט כל היבט אחר של חיינו.
ואכן, נקודת אור זו נסכה בנו תחושה של יציבות ובטחון. בזכותה, בין היתר, יכולנו לעשות שימוש תדיר במונח השגור והיומיומי: "עובדה". ובעשותנו שימוש במונח זה, כאילו ביקשנו לומר בפשטות: זו האמת, ואין בילתה.
והנה, מזה תקופה שנראה כי עבורנו, ההדיוטות, המדע משנה פניו. הופך רווי ניגודים וסתירות. האשמות הדדיות. אנשי מדע מהשורה הראשונה (וביניהם אף זוכי פרס נובל) מבקרים ומבטלים זה את זה. לעתים תוך השמעת האשמות מפורשות בדבר מניפולציות ואינטרסים סמויים.
ואנו, הציבור הרחב, מוצא עצמו בתוך בליל וערב רב של "מידע" המוצג בפנינו כ"מדע". מותיר אותנו נבוכים ותוהים: האמנם ב"מדע" מדובר או שמא רק ב"דעה"?!
המחלוקות בינינו הולכות ומתעצמות. חותכות בבשר החברתי, לטובים ורעים. נאורים ובורים. מאששים ומכחישים. שפני ניסיון מול עובדי אלילים. ובאמתחתו של כל אחד מאיתנו, מדע תומך משלו. כמעט בבחינת: "אמור לי מה דעתך ולאן נוטה ליבך, ואמצא לך מדען ומדע כלבבך".
בהינתן מציאות זו, אפשר שהמסקנה המתבקשת אינה דווקא מתחום המדע, אלא בעיקר מתחום "המידה הטובה". ותמציתה, במונח "ענווה".
שהרי, כאשר אנשי מדע מובילים חלוקים ביניהם, וארגוני בריאות סטטוטוריים במדינות שונות קובעים ממצאים ומסקנות שונות ולעתים אף סותרות, מה לנו, המוני העם, שנהיה כה משוכנעים ומבוצרים בעמדתנו?
ובעיקר, מה לנו שנבקר, נתנשא, נבוז, נשמיץ ונבטל באופן כה גורף (שלא לומר אלים לעתים) את העמדות והבחירות של חברינו!?
דותן רוסו הוא ד"ר למשפטים, עו"ד, בעבר פרקליט בפרקליטות המדינה, וכיום מרצה למשפט ופילוסופיה. כתובת לתגובות: dotanrousso@yahoo.com
7 תגובות לכתיבת תגובה