השימוש המשולש של יריב לוין ברוגלות נגד היועמ"שית

פרשת הרוגלות סיפקה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יריב לוין הזדמנות כפולה – גם להיפרע ממערכת אכיפת החוק וגם להתערב בתיק הפלילי שמתנהל בימים אלה נגד ראש הממשלה. וכמובן, הזדמנות נוספת לקטטה קולנית בין שר המשפטים ליועצת המשפטית לממשלה. וזו כבר הפכה לשגרה. בכל בג"ץ ובכל עניין.

ללוין חשוב ללבות את האש מול בהרב־מיארה כהכנת התשתית לפיטוריה כמי שאין בה אמון ואין לממשלה יכולת לעבוד עמה. ואילו בהרב־מיארה, שהבינה מזמן לאן מועדות פניה של הממשלה, כבר לא מחפשת את נוסחאות הפשרה שילבינו בחסותה את ה"הרפורמה" ואת שאר ההטרלות שמונפקות מדי יום מבית היוצר שלה.

הפעלת הרוגלות שווה בהחלט חקירה וועדה. מדובר בהפעלת טכנולוגיה דורסנית ביותר מול אזרחים - ללא חקיקה, ללא פיקוח ואפילו ללא ידיעת היועץ המשפטי לממשלה. אלא שאם ניתן היה להצדיק איכשהו, מעשית ולא חוקית־משפטית, את הפעלת הכלי מול הפשע המאורגן או ללכידת פדופילים ושאר מזיקים סדרתיים, קשה להלום את הפעלתו מול עדים ואנשים נורמטיביים. כמו מול מי שהפך לעד המדינה שלמה פילבר. וכאן מתלכד האינטרס המערכתי־מוסדי בבירור הפרשה עם האינטרס הפרסונלי־פלילי של ראש הממשלה, שכמובן לא יחמיץ את השילוב הזה להפניית ארטילריה דו־קנית על משרד המשפטים.

אלא שיש כללים ברורים. ועדת חקירה לא יכולה לעסוק בעובדות של תיק תלוי ועומד. הבעיה הזו מוטלת כיום לפתחן של שתי ועדות: ועדת החקירה הממלכתית לעניין חקירת כלי השיט (ועדת הצוללות) בראשות נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, וועדת החקירה הממשלתית לפרשת הרוגלות בראשות השופט המחוזי בדימוס משה דרורי. לצד שתי הוועדות האלה מתנהלים משפטים פליליים, ומתקיימים מעגלי השקה בין המשפט לוועדה.

בהטלת המנדט על ועדת הצוללות נוטרלה ההשקה הזו כשנכתב במפורש: "נוכח השלכות של סדרי העבודה של הוועדה וגדרי הבדיקה שלה על ההליכים הפליליים הנוגעים לחלק מהליכי רכש השיט, לרבות זימונם של עדים בהליכים פליליים, ייערך תיאום עם היועץ המשפטי לממשלה בעניינים אלה".

תיאום דומה עם היועצת בהרב־מיארה לא קיים בוועדת הרוגלות. להיפך, לוין סבור שאין מקום לתיאום כזה בגלל ניגוד העניינים של היועצת המשפטית, שמייצגת את המוסד שבחסותו וללא ידיעתו הוכנסו הרוגלות לפעולה.

פסק דין של בית המשפט העליון מ־1982 עסק בהקמת ועדת החקירה לרצח ארלוזורוב. נטען שהוועדה אמורה להיכנס לבחינת האישומים והזיכויים שנגעו לחלקם ברצח של סטבסקי ורוזנבלט. שופטי בג"ץ קבעו ש"אין מניעה להקים ועדת חקירה בעניין, המשמש נושא להליך פלילי, כל עוד הקמתה לא נועדה להפריע או להתערב בהליכים, המתנהלים או צריכים להתנהל לפני בית משפט או בית דין מוסמך". יריב לוין טוען שהוועדה שלו לא תפריע כי "הוועדה לא תבדוק את תוכן התיקים או את האישומים עצמם. הוועדה תבדוק האם בתיקים, בין היתר בתיקים קיימים, התבצע שימוש בתוכנות מעקב וריגול, ואם כן האם השימוש היה חוקי. היא לא תיכנס לתוכן האישומים".

וכאן הטעות. כאשר סיפור הרוגלות יעלה בידי הסניגורים בתיקי האלפים בבית המשפט המחוזי זה יהיה במסגרת ה"הגנה מן הצדק". גם ההגנה הזו לא בוחנת את תוכן התיקים או האישומים, אלא את השפעת וחומרת השימוש הלא חוקי באמצעי חקירה על החקירות ובניית האישומים. מצד אחד, השימוש כאן נעשה מול עד ולא מול הנאשם עצמו. מצד שני, מדובר בעד מרכזי, שלמה פילבר, ובאישום המרכזי, השוחד. ומצד שלישי - האם גם המידע שחשף את יחסי ניר חפץ והמקורבת הושג באמצעות הרוגלות? אין הוכחה לכך. ייתכן שעלו על פוטנציאל הסחיטה הטמון במידע הזה באמצעים כשרים, אבל אם ידן של הרוגלות במעל - שיידעו כל הגברים בישראל ששלום הבית שלהם תלוי במשטרת ישראל.

בהרב־מיארה מדגישה, באמצעות המשנה ד"ר גיל לימון, גם לעניין ניגוד העניינים וגם לעצם הקמת הוועדה: "הטענה שלפיה מערך הייעוץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד עניינים שעה שהוא מצביע על פגמים משפטיים וחשש מפני שיבוש הליכי חקירה ומשפט, תוך פגיעה בעצמאות מערכות חוק ומשפט – היא חסרת כל ביסוס", וגם: "הייעוץ המשפטי לממשלה הבהיר בחוות דעתו כי אין מניעה להקמת הוועדה. המניעה נוגעת רק לעיסוקה של הוועדה בהליכים תלויים ועומדים ולשיבוש הליכי חקירה ומשפט".

ואכן הכל מתנקז, כרגיל, לנתניהו. לא בכדי סירב לוין להפקיד את הקמת הוועדה, כוועדה ממלכתית, בידי נשיאת העליון, אלא בחר בוועדה ממשלתית. וזו ועדה שמאפשרת לו לשים בראשה את השופט דרורי שדעותיו על הפרקליטות, הרפורמה והתקשורת ידועות. לרוע המזל, דרורי כבר לא בגיל שאפשר למנותו לנשיא בית המשפט העליון כדי שיזכה משם בבוא היום (אם יגיע) את נתניהו, אבל הוא בהחלט כשיר כדי להרשיע את הפרקליטות והמשטרה בפרשת הרוגלות.