שיטוט ברמת סירין: קפיצה קטנה לאירופה

בימים אלו אחד המקומות המשובחים ביותר להרגיש לכמה שעות כאילו קפצתם לאירופה, היא רמת סירין. רכס תלול ודרמטי בקצהו הדרומי מזרחי של הגליל התחתון הממוקם ממש מעל המושבה הוותיקה יבנאל, ונחשב לפחות מוכר למרבית הישראלים. במרומיו של הרכס, המתנשא לגובה שנע בין 200 ל־300 מטר מעל הים, תוכלו לחוש שמצד אחד אתם מרחפים מעל הכנרת ומהצד השני מלטפים את הר תבור. כל הטוב הזה כשאתם טובעים בים אינסופי של חיטה ירוקה, חרדל שדה צהוב, ומסביב שורות שורות של עצי שקד פורחים.

נקודה נהדרת להתחיל היא בחוות מצפה האיילים ממש בקצהו המזרחי של הרכס. הנוף הנשקף מאזור החווה, אשר מציעה טיפול להלומי קרב באמצעות חשיפה לטבע ולחי, מהפנט. מיקומה בסמוך לקו המצוק, בגובה של כמה מאות מטרים מעל בקעת הירדן, מאפשר תצפית ייחודית על שוליה הדרומיים של הכנרת ועל שיפוליהם של הרי הגלעד הסמוכים. בתקופה זו כמות הירוק מסביב בלתי נתפסת, והנוף מסביב נדמה כאילו נלקח מגלויה. זכינו לשוטט שם לצד כבשים פועות ולראות עופרים מתרוצצים על קו הרכס באין מפריע.

פריחת כלניות רמת סירין | צילום: אילן גולדמן

ההגעה לקו הרכס שבו ממוקמת החווה יכולה להתבצע ברכב או בהליכה רגלית ("חוות מצפה האיילים” בווייז). נקודת הכניסה לשביל המוביל אליה נמצאת מעט לאחר המושב שרונה, רגע לפני תחילת הירידה ליבנאל וסמוך מאוד למעיין עין שרונה. מדובר בשביל אדמה מהודקת אשר כל כלי רכב יוכל לו, כל עוד קדמו לטיול כמה ימים יבשים. אם הדרך בוצית, ניתן לצעוד על פי הסימון הכחול המוביל עד לקו המצוק. בדרך תחלפו על פני מאגר סירין המרשים שמארח עופות נודדים החולפים בסביבה. משם אפשר להמשיך באמצעות נסיעה על דרך נוף יבנאל־מנחמיה, הנמצאת מתחת לרכס ולחווה, ומגיעים אליה באמצעות חציה של יבנאל. תחילתה בקצה הדרומי של רחוב חטיבת גולני. מטרים ספורים אחרי הכניסה לדרך, המכונה דרך נוף יער לוי אשכול, ההרגשה היא של הימצאות ביקום קסום ומנותק. מימין מתנשאים רכסי סירין הירוקים והמחורצים במלוא עוצמתם, משמאל שדות אינסופיים של חיטה שנדמה כי מתחברים ישירות לכנרת ולהרי הגלעד. בתוך כל הבריכה הירוקה הזו מסתתרים קרוואנים וחוות בודדים קטנות שמאכלסות את אלו שהעזו ללכת בעקבות חלומם ולהתיישב במקום. "רק 60 אלף שקל לדונם", מאתגרים את הדמיון שלטי מכירה של אדמות בצדי הדרך. אף שמדובר בשביל עפר, הנסיעה היא נעימה וקלילה. סימון שבילים אדום ושלטי הכוונה מעץ של קק"ל מנחים את הדרך שתחילתה בשרידי יישוב קדום הנמצא ממערב ומזוהה כיבנאל המקראית.

לא הרחק משם עץ אלון גדול ומוקף גדר בולט לו בבדידותו. "זה העץ של גולני", נשבע אחד מבעלי החוות במקום, "ממנו הם לקחו את הסמל שלהם". בהמשך הדרך הסקרנים יגלו כי ישנה אפשרות לפנות שמאלה לשביל אדמה המסתתר בין שדות החיטה ומוביל אל עבר קו מצוק שמשקיף על הכנרת. אף שבאזור לא מעט מצפים מוסדרים, זוהי נקודה מצוינת לזמן איכות בודד ופראי עם הטבע כשכל עמק הירדן משתרע מתחת.

כעבור כמה מאות מטרים מגיע צומת המציב דילמה: לעלות ימינה אל חלק מהמצפים או לרדת עם הדרך הראשית למנחמיה. במידה שהזמן אינו דוחק, הנוף מהמצפים הסמוכים מרהיב ובהחלט שווה את הטרחה, אך אפשר גם לצאת את מנחמיה ולטפס מיד ימינה ומערבה דרך הכביש המפותל המוביל למצפה נח כנרתי — מבכירי משק המים האזורי והארצי שעל שמו נקראת הנקודה. שם ישנו מאגר מים ובו תצפית מאלפת על הרי הגלעד, תחנת החשמל של נהריים ושאר נפלאות האזור. לא הרחק, בהמשכו של שביל בסימון כחול, שוכנת ה"חללית" הסודית — מגדל מתכת מוזר בין שתי קומות, שבכלל שימש בימים עברו להקרנת סרטים בקיבוץ אפיקים. כיום החללית, שנמצאת ממש בקצה הרכס, היא אחת האטרקציות המרכזיות למשוטטים בסירין. בימים ירוקים ולוחמניים שכאלו, אירוני לדעת שהמקומיים קוראים למגדל המשונה "ספוטניק". טפסו לקומתו השנייה, שכבו על הגב, עצמו עיניים ותיהנו מהבריזה הקרירה. אתם לרגע באמת עשויים לשכוח שפה זה לא אירופה.