מאירה ברנע־גולדברג: "אני אשה של הרגלים וזו שריטה קשה"

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בין אירועי בר מצווה לבן שלי להרצאה על כראמל בספרייה".

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

"שותה שוקו יטבתה בשקית. מעולם לא שתיתי קפה. כשהייתי קטנה תמיד אמרו לי שיום יבוא ויהיה לי טעם טוב, אבל זה לא טעים לי בשום צורה. אני מריחה את הקפה של בעלי, מנסה ולא יכולה".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"פול מקרטני, אהבת חיי. הוא השפיע עלי כל כך הרבה במוזיקה וגם על הבן שלי. לא האמנתי שיהיה פה מעבר בין דורי, אבל הוא חיבר בינינו. ברור לי שזה לא יקרה אבל בחלומי אני פוגשת את מקרטני וחופרת לו כמה אני אוהבת אותו, והוא לא מצליח להוציא מילה".

על מה את עובדת עכשיו?

"על שני ספרים. אחד למבוגרים מצחיק מאוד. ספר אישי על תקופה מאתגרת בחיי שעבדתי בה במוקד שירות לקוחות של בריאות. תקופה שהשאירה בי חותם והכתיבה עליה היתה צריכה לקרות. במקביל אני כותבת את כראמל 8".

מה השריטה שלך?

"אני חייבת לדעת הכל מראש. חוסר ודאות מערער אותי. הלו"ז שלי מתוכנן שנה קדימה תמיד. אני יודעת להגיד איפה אני אהיה בעוד שנה. אני אשה של הרגלים וזו שריטה קשה. קשה לחיות ככה, וזה שיש לי ילד על הרצף האוטיסטי שחלק מהמאפיינים זה הכנה מראש לדברים, רק מקשה כפליים. אני משלמת מחיר נפשי כשאני לא יודעת מה הולך לקרות, ואני לא מצליחה לטפל בזה".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"להתפטר מהעבודה ולנסות להיות עצמאית. שנים אמרו לי את זה ולא האמנתי ופחדתי. זו העצה הכי טובה שקיבלתי אי פעם ותודה למי שלחץ עליי, שזה שבעיקר בעלי. אין לתאר איזה שדרוג עברתי בחיים".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"אני אוהבת לישון אבל בפועל זה לא קורה כי אני ממשיכה לעבוד: אני קוראת טקסטים של תלמידים מסדנאות הכתיבה ואם אני מספיקה אני הולכת לשחות כי זה עושה לי שקט בראש. אבל הרצון התמידי זה לישון".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"הייתי רוצה להתעתק, לעבור ממקום למקום בכוח המחשבה".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"ליאור אשכנזי. הדבר שהכי משמח הוא שאני רואה את בעלי ככזה. אז יצא לי ממש טוב".

למי את מתגעגעת?

"לסבא צבי, אבא של סבתא שלי. הוא נפטר כשהייתי בכיתה ח' והוא היה פה בייבוש הביצות וסיפר לנו סיפורים. לפעמים אני ממש מרגישה כאב פיזי מגעגועים אליו".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"אל תצחקי עליי אבל פתח תקווה. טוב לי בין המשפחה שלי ורובם פה".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

"אני מאוד אוהבת מרצ'נדייז. יש לי בובות, חולצות ותיקים של בילבי, כולל בובות ומיניאטורות נדירות, וכמובן של הארי פוטר ושל מטילדה. יש לי אפילו אוספים של צפרדי וקרפד שנדיר למצוא בארץ. המרצ'נדייז של כראמל מרגש אותי".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"פחות חרדות, להפחית את הדרמות מהלא נודע. זה פוגע באיכות החיים".

על מה יש לך רגשות אשם?

"אני תמיד חושבת שאני לא מספיק זמן בבית, במיוחד שבשנתיים האחרונות הקריירה קיבלה תפנית מדהימה. אני מסתכלת על הבן שלי וחושבת שהוא לא רואה אותי מספיק".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"שהמסרים שלי עוברים החוצה ולא נשארים רק בין הדפים. באירוע ההשקה לכראמל 7 הגיעו 5,000 איש לדיזנגוף סנטר והיו תורים. אני תמיד דואגת שיהיה שלט של 'פטור מהתור', שילדים עם צרכים מיוחדים יגיעו בלי תור. בגלל שהספרים שלי מדברים בין היתר על סובלנות וסבלנות. ואכן ילדים הסבירו שם להוריהם במה מדובר. במקרים שבהם ילדים מסבירים למבוגרים אני מרגישה שעשיתי משהו ושיכול להיות שהעולם הזה יהיה יותר טוב".

מה מפחיד אותך?

"הכל. כל דבר שקיים מפחיד אותי. העתיד בעיקר".

מה עושה אותך מאושרת?

אני מאושרת כשאני בחו"ל אבל לא בגלל שיש לי בעיה עם המדינה אלא כי אז אני באמת בחופש אמיתי עם המשפחה שלי, רק שלושתנו יחד".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"אבישי הבן שלי. עבדתי קשה כדי שהוא יגיע לעולם: כמה שנים של טיפולי פוריות ואחרי זה הוא אובחן עם אוטיזם. אם היית מספרת לי בגיל שנתיים וחצי מה יהיה כשהוא יהיה בן 13 לא הייתי מאמינה. זה שווה כל רגע מההשקעה שהשקענו. הבן שלי מהמם".

מי היוצרים האהובים עלייך?

"פול מקרטני, רואלד דאל, וולט דיסני, ג'יי.קיי רולינג וגלילה רון־פדר שהשפיעה עליי ברצון להיות סופרת. מגיל צעיר הסתכלתי עליה כעל חצי אלוהים. היא סופרת הנוער הכי גדולה בישראל. פעם דיברנו וכל כך התרגשתי".

אם לא היית סופרת מה היית עושה?

"מורה להיסטוריה. כל החיים הייתי בטוחה שזה מה שיהיה".

מאירה ברנע־גולדברג

גיל: 44

מקום מגורים: פתח תקווה

מצב משפחתי: נשואה + 1

סופרת. ספרה האחרון "כראמל 7 סכנה בביצה" ראה אור בהוצאת כנרת. זוכת פרס דבורה עומר לשנת 2018. סדרת ספרי כראמל זכתה לעיבוד טלוויזיוני מצליח בכאן חינוכית ולהצגה בתיאטרון אורנה פורת על ידי שירילי דשא ורועי שגב