"לשמור על המדינה זה גם לשמור על העסקים. בלי מדינה אין עסקים"

ההתחלה הייתה לפני 12 שבועות, בהפגנת המטריות בכיכר הבימה. מאז בכל מוצאי שבת התאספו עשרות אלפים בתל אביב, ובהמשך החלו לצאת מהבתים עוד מאות אלפים במאות נקודות לאורך הארץ. מבינים שאם לא יעשו מעשה, המדינה תשנה את פניה ללא הכר.

בין המפגינים היה אפשר לראות את בכירי העולם העסקי. מנכ"לים, יושבי ראש, מנהלים בכירים. כולם היו שם כאינדיבידואלים, ואם נשאלו, ענו תשובות שמהן עלה ש"אנחנו מייצגים רק את עצמנו, כאזרחים". שלשום בערב, עם פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, גם הם הבינו: מדובר באירוע מכונן. גלנט פוטר משום שהעז לשים את טובת המדינה לפני טובתו האישית, מכיוון שהחליט לומר אמת ולהציג את הסיכונים הביטחוניים העולים מהמשך ריצת האמוק בחקיקה. הגיע הזמן לצאת מהאינדיבידואליות.

זה כבר היה יותר מדי אפילו בשביל יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, שהקפיד לא לקחת חלק במחאה. שני הגופים, ההסתדרות והמעסיקים, שרגילים להתעמת זה עם זה, איחדו אתמול כוחות ועצרו את המדינה. לאחר נאום נתניהו בר דוד הכריז שהוא מסיים את השביתה. היסטורית, ההסתדרות השביתה את המשק בלא מעט אירועים, בעיקר סביב הסכמי שכר. הפעם היא משביתה את המשק כי אין ברירה, כי הבית בוער, כי ישראל מאבדת את ישראליותה. אך עדיין זו אותה הסתדרות ששביתות הן סימן היכר שלה. המגזר העסקי, לעומת זאת, הושבת רק כשהוכרח. למשל, בתקופת הקורונה או באירועים ביטחוניים, או כשוועדי העובדים אילצו אותו לשבות. אבל פיטורי שר הביטחון הצליחו לגרום אפילו לבעלי העסקים הגדולים במשק, שרק הרווח נר לרגליהם, לקבל החלטה דרמטית וחריגה ולהשבית מבחירה את העסקים שלהם. כל יום כזה של חוסר פעילות עולה לחנויות ברשתות הקניונים, למשל, בהפסד פדיונות של מאות מיליוני שקלים. משהו בין 300 ל־500 מיליון שקל, לכל רשת, ליום. זו חתיכת מכה. ולא כמו בתקופת הקורונה, אף אחד לא יפצה אותם על ההפסד הזה. אולי להפך.

ישי דוידי הוא הבעלים של קרן פימי, אחת המעסיקות הגדולות בישראל, עם 57 אלף עובדים בשלל חברות. בשיחה איתו הוא שופך אור על החיבור המוזר בין המעסיקים להסתדרות. "הרעיון היה לייצר כאן אחדות לא רגילה. במקרה הזה אין מקום לפיצולים, המדינה חשובה מהכל. והאמת שגם בחשיבה כלכלית, אין זכות קיום לחברות עסקיות בלי ערכים. אז נפסיד כמה ימים אבל נרוויח בגדול אחר כך. מי שלא מוכן להבין את גודל האירוע בכלל, והכלכלי בפרט, עלול לטעות ולחשוב שסגירת העסקים היא הפסד. ההפך הוא הנכון. אני מקווה שיבינו את זה הפוליטיקאים שצריכים למצוא פתרון הגיוני - כל זאת רק לאחר עצירה מוחלטת של החקיקה".

"זו הייתה החלטה לא פשוטה לסגור את הקניונים שלנו, אך זו החלטה הנובעת מאחריות חברתית ועסקית", אומרת דנה עזריאלי, בעלת קבוצת עזריאלי הנסחרת בבורסה לפי שווי של 25 מיליארד שקל. "רק חברה עם ערכים זו חברה שמצליחה. אנחנו בונים את הארץ, ורואים את ההצלחה שלנו כחלק מההצלחה של מדינת ישראל. זה חלק מהנרטיב שלנו. אני עליתי לארץ בשביל זה. אנחנו לא חברה פוליטית, אנחנו חברה עסקית, אבל כשרואים שראש ממשלה מפטר שר ביטחון שמתריע על סכנה למדינה, צריך לשמור על המדינה. ולשמור על המדינה זה אומר גם לשמור על העסקים. בלי מדינה אין עסקים".

עזריאלי, שדיברה בכנות ביחס לזהירות המופלגת שבה מתנסחים אנשי עסקים בדרך כלל, הוסיפה: "יש קול פנימי שכל הזמן אומר לי איפה היינו אם לא היינו עושים את מה שאנחנו עושים כעת? לאחר שהאירוע הזה יסתיים, כל אחד יטרח להסתכל במראה ולשפוט את עצמו באיזה צד הוא היה. ברור שנשלם מחיר כבד על ההחלטה הזו. אבל כבר הוכחנו בעבר, למשל בקורונה, שאנחנו מוכנים לשלם מחיר למען הערכים שלנו. זה קרה כשאמרנו לשוכרים שלנו שאנחנו איתם באש ובמים וויתרנו על שכר דירה. הפסדנו כסף אבל הרווחנו את השוכרים שלנו בטווח הארוך. הם יודעים שאנחנו איתם והם צריכים להיות איתנו". ועזריאלי מסכמת: "ערכים זה לא דבר רע גם בעסקים. גם המשקיעים שלנו, כך אני בטוחה, יסתכלו על הזמן החריג שבו אנו מצויים ויעריכו את ההחלטה. ברור שזה לא משהו שיימשך הרבה זמן. אף מדינה לא רוצה להיות במצב הזה וגם לא העסקים, אבל כולנו מבינים את גודל השעה".

המונח גודל השעה חוזר על עצמו בכל השיחות שערכנו אתמול עם בעלי החברות הגדולות במשק. "אי אפשר יותר לעמוד מנגד", אמר מנכ"ל של חברת קניונים גדולה אחרת. “ברור שבשיקול הכלכלי המלחמה שלנו מוצדקת כי הכלכלה תתרסק אם לא נילחם. האינפלציה תתרומם, ההייטק יעזוב והדולר ישתולל. אני מאמין במאה אחוז שההפיכה תדפוק את הכלכלה. אבל כחברה עסקית שחצי מציבור הלקוחות שלה תומך ברפורמה, לא רצינו לנקוט עמדה פוליטית. אני אומר בכנות: מאוד חששנו מ'עליהום' ברשת אם ננקוט עמדה. השתדלנו להישאר בצד. המפנה קרה עם פיטורי שר הביטחון. היה לנו שיח עם ההסתדרות שהחליטה להיכנס לאירוע. גלנט צריך לקבל עוד עיטור, המהלך שלו הוא הגיים צ'יינג'ר. קיבלתי ווטסאפים מאלה שלא רוצים לסגור, ובכל זאת החלטנו לסגור. אמרתי למי שמתעקש לפתוח: תישאר פתוח, אף אחד לא יגיע".

בתשובה לשאלה כמה זמן יכולה חברה עסקית להשבית את עצמה ענה אותו מנכ"ל: "אנחנו רוצים להביע את המחאה בצורה הכי דרמטית שיכולה להיות. קודם כל כי זה הדבר הנכון לעשות, ושנית מכיוון שרק כך זה יהיה קצר. אנחנו חברת נדל"ן, הנכסים שלנו פה. אנחנו לא יכולים להעביר את העובדים שלנו לחו"ל כמו בהייטק. האינטרס שלנו הוא מדינת ישראל, גם בקניונים, גם במשרדים. המהפכה היא סיכון מאוד משמעותי לעסקים שלנו וצריך להילחם. צריך לעצור את הטירוף. אין ברירה".

אחד המנהלים הבכירים במשק שעמם דיברנו והעדיף שלא להזדהות סבור שגם ללא השבתת העסקים, הנזקים הכלכליים כבר כאן. השאלה רק מה יהיה הגודל שלהם. "עשינו עשרות אקזיטים בקרן שלנו", הוא אומר. "תהליך כזה לוקח בערך שנה ולפעמים יותר. אחת העסקאות שהייתה כבר סגורה לחתימות לפני שהתחיל כל האירוע המשפטי בישראל נעצרה. האירופים אמרו לי 'רגע', והם נזכרו שהם רוצים לעשות לפני החתימה סקר שוק. כדי לשמור על היחסים הם לא אמרו שזה בגלל הפגיעה בדמוקרטיה".

לדברי המנהל הבכיר, עסקה אחרת בצפון אמריקה לא מתקדמת משום שלמשקיעים אין תמונה בהירה על המצב. "אלה אנשי עסקים מתוחכמים, אי אפשר לעבוד עליהם. וכשהם שואלים אותי 'אתה מבין לאן זה הולך ומה ההשלכות ומה עם זכויות הפטנטים וחוזק החוזים', אני עונה את האמת — שאני לא יודע - והעסקה לא מושלמת. הכל בהקפאה. אז מה זה כמה ימים של שביתה".

מנחם קלי (86) הוא בעלי חברת קלי המעסיקה 300 עובדים ועוסקת בייעוץ פיננסי וביטוחי. גם הוא מתאר את הרגע שבו נפלה ההחלטה להשבית את החברה כרגע דרמטי, אף שהוא לא שלם לגמרי עם ההחלטה. "זו המדינה שלחמנו בשבילה ואנחנו לא הולכים לוותר עליה. כשראיתי את ההחלטה של הגופים העסקיים, הודענו לכל העובדים שאנחנו מצטרפים ותומכים בהחלטה הזו. עובדים שלנו יכולים ללכת להפגין והכל על חשבון המעסיק. זה מה שצריך לעשות. זה מטורף מה שקורה, אני לא זוכר אירוע כזה".

צריך לומר: ההשבתה של הסקטור העסקי מלאה בצבעים ובגוונים. יש כאלו שמשביתים הכל. יש כאלה שמשביתים רק חלקים מהחברה לאות סולידריות, ויש כאלו שממשיכים לפעול כרגיל כי לא הפנימו את גודל השעה. גישת מחזיקי העניין (להבדיל מגישת בעלי העניין שמקדשת רק את הרווח) גורסת שחברה מודרנית צריכה לקחת בחשבון את כל מחזיקי העניין שלה - הלקוחות, הספקים, העובדים, איכות הסביבה. כעת מתווספת לכל אלו הדמוקרטיה, שלא חלמנו ששמירה עליה בכלל תעמוד על הפרק. יש משהו מעודד בגילוי שגם מרבית אנשי העסקים הבינו את זה.