עילת הסבירות? עדות שקר היא הבעיה האמיתית של מערכת המשפט בישראל

הרפורמה המשפטית כפי שהיא מכונה בשם תומכיה, הינה תוכנית שיזם לאחרונה שר המשפטים יריב לוין, על מנת לשנות את פניה של מערכת המשפט בישראל. במסגרת התוכנית הוצעו מספר שינויים במערכת המשפט וביניהם פסקת התגברות והסדרה של פסילת חוקים, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות ושינוי מעמד היועצים המשפטיים. הרפורמה גררה לא מעט ביקורת והביאה לסערה פוליטית. בין אם אתה נמנה על תומכי הרפורמה ובין אם לאו, הרפורמה לא תביא מזור לבעיה הבוערת של מערכת המשפט בישראל, והיא העומס בבתי המשפט.

העומס בבתי המשפט נגרם בשל ריבוי של פניות לקבלת סעד, ומספר מועט של שופטים, שאמורים לטפל בפניות וקורסים תחת הנטל. התוצאה הינה התארכות ההליכים. הדרכים להתמודדות עם העומס כאמור היא הגדלת סכום האגרה שכל מתדיין ישלם עם פתיחת ההליכים על ידו או פסיקת הוצאות ריאליות בסיום ההליך לטובת הצד שזכה בהליך. עם זאת, הגדלת סכום האגרה או חיוב בהוצאות ריאליות עלולה לחסום את הדרך למיצוי זכויות משפטיות למי שאין ידו משגת לשלם את הסכומים כאמור. לפיכך יש לנקוט משנה זהירות ביישום הדרכים הללו או אחת מהן. פתרון מתוך המשפט המהותי, שיש בו כדי לצמצם את העומס בבתי המשפט מצאנו בפסק הדין שניתן בפרשת "חיון".

בשנת 2019 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון (כבוד השופט נ' סולברג, כבוד השופטת ע' ברון וכבוד השופט א' שטיין) בהליך ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון.

המערער והמשיב בערעור היו והינם אחים למחצה. אביהם מר יוסף חיון ז"ל הלך לעולמו ובצוואתו הוריש את כל רכושו למשיב. הסכסוך בין הצדדים נסוב על דירה שהותיר המנוח. בבית משפט קמא נקבע כי המשיב בערעור הינו יורש המנוח, כאמור בצוואה, וכי הזכויות בדירה שייכות לו.

המערער הגיש ערעור על ההחלטה, בית המשפט העליון דחה את הערעור. במסגרת פסק דינו התייחס כבוד השופט א' שטיין לעדותו של המערער. לדברי השופט, השקרים בעדות שמסר המערער נוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת שבין הצדדים והם לבדם צריכים לשמש בסיס לדחיית תביעתו, ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. השופט שטיין ביסס את דבריו על חזקה ראייתית המכונה "חזקת השקר". החזקה קובעת שמי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו. דהיינו, אם ברוב המקרים נכריע את הדין לחובת בעל הדין ששיקר גם מבלי לנתח ראיות נוספות לא נטעה. כמו כן התייחס השופט שטיין לכלל בדבר - אי שימוש לרעה בהליכי משפט, המחיל את חובת תום-הלב והחובה לנהוג ב"דרך מקובלת" בהליכים בפני בית משפט, ומכאן את האיסור על בעל דין לפתוח בהליך משפטי, תוך התבססות על טענה שקרית והסתרה מודעת של עובדות.

עו"ד עופר כהן-צדק | צילום: ניקי ווסטפל

בהקשר זה, יש גם לציין את פסק הדין בעניין אורן נ' כהן (ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (נבו 17.11.2020)) שם נקבע כי דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט, נועדה למנוע שימוש לרעה בזכויות, בהליכים ובכוחות שכללי הפרוצדורה מאפשרים לבעלי הדין. זאת בין היתר, בכדי לצמצם את העלויות החברתיות של ההתדיינות, ולמנוע בזבוז של זמן שיפוטי.

העומס על בתי המשפט הולך וגובר ויכולתם של השופטים לעשות משפט צדק נפגעת וכתוצאה מכך גם אמון הציבור במערכת המשפט. ההליך המשפטי נמשך לעיתים מספר שנים וההמתנה הארוכה לפסק דין שיכריע במחלוקת בין הצדדים לעיתים אף מדירה שינה מבעלי הדין. ישנה חשיבות עליונה למערכת משפט יעילה שתעשה משפט צדק, ברם תוך זמן סביר. עדות שקר ללא ספק, גוזלת זמן שיפוטי יקר והיא בין הגורמים להתארכות ההליכים המשפטים ולקיומם של הליכי סרק. כשלפנינו עדות שקר אין להסתפק בפסיקת הוצאות או בענישה פלילית. ידע כל מתדיין שכאשר עדותו שקרית, ניתן יהיה על סמכה ועל סמכה בלבד לפסוק לחובתו. הדרך בה בחר שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין ללכת בה במקרים כגון זה, היא נכונה ויש בה כדי ליתן מזור גם אם חלקי, לבעיית העומס בבתי המשפט.

*עו"ד עופר כהן צדק הוא שותף בקבוצת הליטיגציה המסחרית במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ.

d&b – לדעת להחליט