לא על הלחם לבדו: סיוע ישיר לנזקקים, במקום פיקוח

1. ראש הממשלה יאיר לפיד מסתכל על התמונה ולא מאמין שזה קורה לו שוב. תזכורת קצרה: לפיד הצליח בבחירות 2013, "ניצח" לפי דבריו במופע הראווה אחרי התוצאות, ומונה לשר האוצר ולפני שהספיק לחמם את הכיסא - בום! - חטף הורדת דירוג אשראי, הראשונה מזה שנים רבות, ולא הבין מאיפה זה בא לו - ספוילר: מראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. לפיד נאלץ להעלות מסים והשאר היסטוריה. הפגיעה הפוליטית היתה קטלנית ולקח לו כשמונה שנים להתאושש. עכשיו הוא השיג את המעמד הנכסף של ראש ממשלה - ובום! - מיתון עולמי מלווה באינפלציה הגבוהה ביותר שראינו ב־40 שנה האחרונות - סטגפלציה. גם הפעם נתניהו, שדבר לא דבק בו מאותו משבר ב־2013, נושף בעורפו. הקמפיין של נתניהו מרוכז בשלב זה ביוקר המחייה, שהוא בעצמו יצר, טיפח וגידל במשך 12 שנות שלטונו. מהלך חכם, שכן עם ישראל לא מתלבט מי מהם מבין יותר בביטחון.

לפיד מתמודד היום עם פצצה כלכלית־פוליטית בציבוריות הישראלית: מחיר הלחם העולה. בשלב הזה לפיד קיבל 2 החלטות בנושא. אחת נכונה, אבל השנייה שגויה. ההחלטה הראשונה היא לכנס את המומחים, כפי עושים מנהלים אחראיים. מקיימים דיון עם הפקידות המקצועית, שהתבקשה להציג בפניו חלופות. ההחלטה השגויה קבעה שלא תהיה העלאה במחירי הלחם, למרות שכל התשומות שמרכיבים אותו - ללא יוצא מן הכלל - התייקרו באופן חריג. להחלטה הזאת תרמה תרומה משמעותית שרת הכלכלה אורנה ברביבאי, שאישרה את התייקרות הלחם ב־20%, הודיעה שלא תסיר את הפיקוח על המוצר וקראה לקמעונאים לא להעלות את המחיר. נזכיר שרק חודשיים לפני זה המליצה ועדת המחירים של האוצר ומשרדה להפסיק את הפיקוח על מחירי לחם אחיד, לבן וחלה. ברביבאי קבעה שהדבר יפגע בצרכנים ולא ביטלה את הפיקוח. ההתנהלות של ברביבאי מזכירה את הימים בהם קבעה באופן חד צדדי שהיא מקצרת את התורנויות של המתמחים בלי להודיע איש במהלך שנראה שבוצע ללא הבנה של השלכותיו. המהלך כמובן נכשל, אבל נזקיו נשארו במערכת.

2. במדיניות ציבורית, שלב הגדרת הבעיה נחשב לקריטי. כאשר טועים בהגדרת הבעיה, הפתרונות יהיו בהתאם. לפיד כבר קיבל כמה המלצות שהיו מעוררים גאווה בחסידי כלכלה מתוכננת סובייטים: הטלת סובסידיות או הרחבת פיקוח על המחירים. מדובר בדיוק בצעדים שכלכלנים בכירים מסבירים שאין לבצע.

רק לפני כשבוע התייחסה מנכ"לית קרן המטבע הבינלאומית קריסטלינה גייאורגייבה, לנקודה זו: "יש אנשים שיזדקקו ליותר תמיכה. הדבר דורש צעדים ממוקדים וזמניים כדי לתמוך בחלשים ביותר העומדים בפני זעזועים, לרבות במחירי אנרגיה או מזון. במקרה כזה, העברות ישירות במזומן - קצבאות - הוכחו כיעילות יותר, במקום סובסידיות מעוותות או פיקוח מחירים, שבדרך כלל לא מצליחים להפחית את יוקר המחיה בטווח הארוך".

משמעות הדבר שנציגת הארגון הכלכלי החשוב בעולם – בתמיכת כלכלניה - הבהירה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים מה אסור לעשות והיא גם מסבירה מדוע: הצעדים מנוונים, מעוותים ובסופו של דבר לא באמת מסייעים בטווח הארוך. האפיזודה האינפלציונית הנוכחית אינה זמנית והצעדים של לפיד גורמים נזק ומעט מאוד תועלת.

הדברים האלה אינם חדשים במיוחד. קבוצת עבודה של הבנק העולמי פרסמה כבר ב-2020 את הדברים הבאים: "השימוש בפיקוח על מחירים נפוץ בשווקים מתעוררים וכלכלות מתפתחות, לרבות עבור מזון. למרות שהם משמשים לעתים ככלי למדיניות חברתית, פיקוח מחירים עלול להפחית את ההשקעות והצמיחה, להחמיר את ממדי העוני, לגרום למדינות לשאת בנטל פיסקאלי כבד לסבך את התנהלותה האפקטיבית של המדיניות המוניטרית. החלפת פיקוח המחירים ברשת ביטחון סוציאליות מורחבת וממוקדת יותר, יחד עם רפורמות לעידוד תחרות וסביבה רגולטורית איתנה, יכולה להיות הרבה יותר פרוגרסיבית, שוויונית וגם תמוכת צמיחה"

כדי לאמוד את הנזק של פיקוח מחירים, כדאי לבחון את שוק הלחם הישראלי, שמתמצת היטב את האבסורד. לפי עבודה מקיפה שערכו כלכלני מרכז המידע והמחקר של הכנסת (ממ"מ), הישראלים הורידו דרמטית את צריכת הלחם שבפיקוח: פחות מעשירית מהלחם הנצרך - מפוקח. גם העניים, לפי סקר הכנסות והוצאות של הלמ"ס, אוכלים בעיקר פיתות, כמחצית מההוצאה על לחם ודגנים, ואף הם הורידו את הצריכה של הלחם בפיקוח. למעשה, ההוצאה של החמישון התחתון על לחם מפוקח הוא כ־11% - כלומר 89% מהלחם שצורכים הוא לא מפוקח - כאשר ההוצאה של "העניים" על לחמים מסך סל הצריכה עומדת על 1% בלבד (110 שקל מסך של 11,070 שקל).

כדי להבין את גודל הניוון צריכים להביא בחשבון עוד שני נתונים. הראשון, הוא כי המאפיות שחייבות לעמוד על מחיר המפוקח של המוצרים לא באמת מפסידות כסף: הן פשוט מסבסדות את ההפסד שלהן ומעבירים את העלות העודפת על שאר הלחמים אותם צורכים רוב אזרחי ישראל, כולל העניים, שבעצם מסבסדים את הלחם המפוקח שהם לא צורכים. הדבר השני הוא שממשלת ישראל לדורותיה מתמרצת באופן ישיר באמצעות כסף צריכת סוג הלחם שהכי מזיק מבין כולם ובכך מייקרת בעקיפין את הלחם הבריא.

קשה לדמיין מדיניות יותר עקומה ומעוותת מהנוכחית, במיוחד לנוכח הבעיה שפיקוח שמוטל - קשה מאוד להסירו, כפי שאנחנו רואים בימים אלה. כעת ממליצים ללפיד לא רק להמשיך אותה, אלא גם להעמיק אותה ולהנציח אותה עוד. הנה הסבר אפשרי לכך: יועצי לפיד מפחדים מנתניהו וחבריו בתקופת הבחירות וכל מה שחשוב כעת זה הקמפיין. ההמלצה של היועצים ללפיד כעת היא להעדיף את השיקול הפוליטי הצר והמצומצם על פני טובת כלכלת ישראל ואזרחי המדינה. זו אחת ההגדרות של "פופוליזם" וזו מתכונת שלפיד חייב להימנע ממנה גם משיקולים פוליטיים: אם כבר לבחור פופוליסט, עם ישראל יעדיף את המקורי - נתניהו.

3. אז מה עושים? התשובה פשוטה יחסית כי כלכלני קרן המטבע והעומדת בראש הארגון כבר אמרו אותה: להעלות קצבאות. הם כתבו זאת שחור על גבי לבן. זו המדיניות הרצויה והנכונה - מעבר מסבסוד למצרך לסבסוד לצורך. יש למהלך הזה כמה יתרונות.

היתרון הראשון והחשוב מכל - הוא ממוקד ומסייע למי שצריך. היתרון השני הוא הזמניות שלו, מאחר שתמיד אפשר להוריד קצבאות. היתרון השלישי נוגע לכך שהוא מספק פתרון הוליסטי לגל התייקרויות, שכן לא רק הלחם התייקר, אלא גם החשמל, המים ועוד. כלומר, זה נותן מענה לכל התייקרויות.

מהלך כזה יסייע רק לאלו שבאמת צריכים: מקבלי קצבת הבטחת הכנסה, קצבת זקנה וכמובן קצבת ילדים, אבל רק עד הילד השלישי - לא צריך מעבר לכך מאחר שההוצאה השולית יורדת. כמו כן הביטוח הלאומי כבר חישב כמה שווה "נפש מתוקנת או "נפש סטנדרטית". מהלך כזה מקטין אי שוויון ומצמצם פערים ולא פחות חשוב: הוא עשוי להניב פירות פוליטיים עבור לפיד וחבריו.

יתר על כן, גם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לא תוכל להתנגד לו הרי זו המלצה של ה־IMF והאינפליה פוגעת כאן ועכשיו. החוק קובע כי על הממשלה להיות מאופקת, לא משותקת. לפיד יכול לסייע לכל האזרחים ועל הדרך גם להניח את אבן הפינה של ביטול הפיקוח על הלחם, תוך מעקב הדוק על רווחי המאפיות, כפי שהיה מתוכנן מלכתחילה. שכן החשש הוא ששלושת המאפיות הגדולות ינצלו את כוחן בשוק הפרטי כדי לקבוע מחירים ולגרוף לעצמן רווחים גדולים על חשבון הציבור. לשם כך יש כלי והוא לא פיקוח מחירים ולא סובסידיות, אלא הרשות לתחרות, שחייבת להתעורר ולהיות יותר אקטיבית דווקא בתקופה זו.