בייג'ינג חוששת לביטחון המזון: הממשל מפנה בתי עסק כדי לשתול תירס וסויה

זקני סין, וכך גם נשיא המדינה שי ג'ינפינג, זוכרים היטב את אי היציבות הפוליטית שנקשרה לרעב הגדול בשנים 1961-1958. כעת, מדינת הענק, היבואנית הגדולה בעולם של סויה ותירס, מעוניינת להגביר את ביטחון המזון הלאומי. החשש המרכזי: שיבושים בשרשראות אספקה ברקע עימותי הסחר עם ארצות הברית ואירועי הקיצון האקלימיים.

בשנים האחרונות הרחיבה סין את פעילותה החקלאית מחוץ למדינה, באופן בולט בארצות הברית, ונהפכה לשחקנית מפתח בהשקעות בחקלאות ובתשתיות נלוות, כולל קרקעות. במקביל, כדי לצמצם את התלות ביבוא, סין מרחיבה כעת שטחים חקלאיים בתחומיה ומסבה לשם כך את ייעודם של עשרות אלפי דונמים. ההחלטה של הממשל הסיני באה על חשבון עסקים אחרים, שנאלצו לסגור את פעילותם כדי לפנות את האזור לטובת הגידולים.

כך למשל, בעיר צ'נגדו שבמערב סין, נסגרו מסעדות ועסקים ופונו כ־70 קמ"ר לטובת שתילת תירס ופולי סויה. ברחבי המדינה, פונו כך כ־1,700 קמ"ר בשנים האחרונות. ה"פייננשל טיימס" מדווח, כי כתוצאה מהסבת ייעוד הקרקע בצ'נגדו, יעדי תפוקת האורז, התירס ופולי הסויה עומדים על 96 אלף טונות נוספים עד שנת 2026, כ־4% מהיקף יבולי הדגנים הללו בשנה שעברה. לפי גורמים רשמיים בעיר, אחד המכשולים הגדולים הוא איתור ידיים עובדות צעירות, שכן השכר נמוך מזה שמשלמים מפעלים.

התערערות ביטחון המזון נגרמה, בין השאר, בעקבות מגמת עיור מוגברת שעוברת סין בעשורים האחרונים, אשר הובילה לצמצום שטחי הגידולים במדינה. כך, כמעט 50% מפולי הסויה שצורכת סין מקורם ביבוא מברזיל וכרבע מגיעים מארצות הברית. בשנה שעברה יבאה סין 7% מצריכת התירס, לעומת פחות מ־1% לפני עשור.

בנאום לאומה שנשא בשנה שעברה, אמר שי כי על הרשויות לנקוט "צעדים קשים" וכי סין חייבת להיות מסוגלת להאכיל את תושביה בעצמה. "אנחנו ניפול לשליטת אחרים אם לא נוכל לייצב את קערת האורז שלנו", הזהיר הנשיא.