לבבות במקום חרבות: "אחרי 7.10 התחלתי לכתוב מתוך תחושה של הישרדות"

בנובמבר היה אמור לצאת האלבום "אליפות" של הזמרת והיוצרת עומר מושקוביץ, אך כשהחלה המלחמה היא שמה אותו בהמתנה וכתבה שירים חדשים. "אחרי 7 באוקטובר התחלתי לכתוב מתוך תחושה של הישרדות כי לא ידעתי מה לעשות עם כל העצב והכאב והבנתי שכתיבת שירים היא משהו הישרדותי בשבילי כמו לשתות ולאכול", מספרת מושקוביץ. השירים החדשים הצטברו ומושקוביץ חילקה אותם בין כמה מפיקים "כדי שהאלבום ייצא כמה שיותר מהר כי הרגשתי שהוא מספר את הטראומה הקולקטיבית שלנו. ובער לי להוציא אותו".

האלבום "לבבות ברזל" שיצא בשבוע שעבר כולל שבעה שירים מצוינים בסגנון הייחודי לה, שאותו היא מגדירה "פופ קיומי" — מחשבות ושאלות גדולות בעטיפה מתוקה. שילוב של פופ עם אלקטרוני, היפ הופ וספוקן וטקסטים אישיים, חברתיים עם נגיעה פוליטית."כתבתי שירים ואם זה יכול לעזור למישהו אני מוציאה אותם, כי לי זה עזר. מה שטוב בתקופה הזאת הוא שאין בכלל חשיבות עצמית ומחשבות על קריירה ופלייליסט. כלומר, ברור שאני אשמח שהוא ייכנס לפלייליסט, אבל הכל מתגמד וכל מה שיש לי עכשיו אני נותנת".

ואם מדברים על נתינה, יומיים אחרי 7 באוקטובר קיבלה מושקוביץ הודעה בפייסבוק מאסיא גרינברג, תושבת בארי בת 25 שניצלה מהטבח עם בן זוגה. "היא שאלה אם אוכל לשלוח לה את הפלייבקים לשירים שלי כדי שתוכל להתנחם ולשיר איתם, כי אין לה כלי נגינה איתה. זה ריגש אותי והבנתי שאני חייבת להכיר אותה. שלחתי לה את הפלייבקים והגעתי למלון שבו שיכנו אותה בים המלח. דיברנו ושרנו שירים שלי ושאלתי אותה אם גם היא כותבת. היא אמרה לי שקצת ושהיא כתבה משהו אחרי מה שקרה".

את המילים הללו מושקוביץ הלחינה והשלימה את הכתיבה יחד עם גרינברג וכך השיר "רב הנסתר" נכנס לאלבום. חיבור נוסף חזק ומעולה הוא עם אמן הספוקן וורד יונתן קונדה בעיבוד מחודש לשיר "אם" של יענקלה רוטבליט ושמוליק קראוס שחותם את האלבום. מושקוביץ וקונדה הוסיפו טקסטים בעברית וערבית בקטעי ספוקן לשיר המקורי שמאוד מתאימים לתקופה: "וכמה עוד נמשיך לשלם בתשלומים על שלום שלא יבוא וכמה עוד ננקום במקום לכמוה, נקיז דם במקום לדמוע".

מושקוביץ (32) שחיה בתל אביב עם בן זוגה המוזיקאי יוני דויטש (שהפיק חלק מהאלבום), גדלה במשפחה של אמנים. אמה היא הבמאית דדי ברון, אביה המחזאי והמתרגם שלומי מושקוביץ, וגם אחיותיה עוסקות בתיאטרון וקולנוע. בילדותה שיחקה בסרט "ולקחת לך אישה" את בתה של ויויאן בגילומה של רונית אלקבץ. היא יצרה והשתתפה בסדרת הרשת המוקומנטרית המדוברת "סולדאאוט" (בקרוב עונה חדשה).

בכתיבה שלה יש גם הומור ("זו התרופה שלי"), כך בשיר "אכילה רגשית": "התחת שלי גדל/ כשהממשלה עשתה מחדל/ קחו אחריות/ זה לחיות או למות/ אין זמן לאמנות/ כל החברים בכיתת כוננות/ במילואים/ בא לי ממולאים/ יש לי רגשות אשמה/ אז שוב אוכלת פחמימה".

האלבום יושק ב־6 בפברואר במועדון "גריי" בתל אביב וזו תהיה הפעם הראשונה שמושקוביץ תחזור לבמה מול קהל קונה כרטיסים. "היו לנו הופעות בהתנדבות ואירועים שנפגשנו עם הקהל אבל הפעם זה חגיגי ועם כל ההרכב ואני מאוד מתרגשת. כשהופענו מול המפונים הבנתי כמה אנחנו נחוצים. הגעתי בהתחלה עם קאברים מנחמים והם דווקא התחברו יותר לחומרים המקוריים שלי המרקידים יותר".