"ברגע שקיבלתי אישור מקוסאשווילי, נרגעתי": הסרט "חתונה מאוחרת" מגיע לבמה

המחזה: עיבוד בימתי לסרט עטור השבחים של דובר קוסאשווילי מ־2001 (זוכה 10 פרסי אופיר) בכיכובם של רונית אלקבץ, ליאור אשכנזי ומוני מושונוב. במרכז העלילה זאזא בן ה־32 שעל פי המסורת הגרוזינית אמור להתחתן עם צעירה מבית מכובד בקהילה, ובפועל מסתיר אהובה סודית ומבוגרת ממנו, גרושה ואם לילדה.

מלאכת העיבוד הופקדה בידיו של מעין אבן, מי שכתב וביים את מחזמר הקאלט "הסוף" בצוותא, "דור בא", "הנסיכה אבנר" ועוד. זו עבודתו הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי. "הגעתי לעבודת העיבוד עם המון פחד כי הסרט הוא יצירת מופת, הוא מושלם. אז איך נוגעים במשהו כל כך שלם במהות שלו? חייבים לגעת בו כי המדיה החדשה מבקשת משהו אחר. שחר פנקס הדרמטורגית נתנה לי עצה שאת מה שהמצלמה יכולה לבטא בזום, אנחנו צריכים לבטא במילים ומעשים.

"זה הדבר העיקרי שהוביל אותי: מה החוויה המהותית שאני חווה בסרט ואיך אני יכול במקום הזום של המצלמה לספר את הסיפור באמצעות הכוח של התיאטרון מתוך רצון לשמור על הרוח של הסרט. הרבה פעמים בעיבודים מנסים לתת פרשנות או לעשות טייק־אוף, אבל מבחינתי זו לא המטרה כי זו יצירה כל כך יפה ולא רציתי לשנות אותה אלא לפתוח אותה למדיה הזאת. אחרי שסיימתי דיברתי עם דובר קוסאשווילי, וברגע שהוא נתן אישור ואמר שאהב את העיבוד, נרגעתי".

משתתפים: צביקה הדר, דוד קיגלר, אסתי זקהיים, מיכאל אלוני / אורי דב יוסף בלופרב, יעל אלקנה / דניאל מנוחין, הילה שלו, דוית גביש, מיקי פלג, עמי סמולרצ׳יק, אביב כרמי, שילה קוסאשווילי, איה זמיר, מיקה פריינטי.

הבמאית: שיר גולדברג. המנהלת האמנותית של תיאטרון באר שבע ושל בית הספר למשחק גודמן בנגב. בעלת תואר שני בבימוי מאוניברסיטת תל אביב. בין ההצגות שביימה: "תהלה" ו"בדמי ימיה" בתיאטרון החאן, "סיפור פשוט", "המאהב" ו"אדם לא מת סתם" בהבימה, "הבא אחריו" ו"כולם היו בניי" בתיאטרון באר שבע. "הרעיון עלה לי ברכבת בדרך לבאר שבע", מספרת גולדברג. "נזכרתי בסרט הזה וכמה הוא השפיע עליי, הזכיר לי רגע בחיים האישיים שלי והיה אבן דרך עבורי. כבר מהדרך התקשרתי למנכ"ל התיאטרון שמוליק יפרח ואמרתי: 'אני רוצה לעשות חתונה מאוחרת'. הוא אמר לי: 'קדימה'. קבעתי עם דובר, נפגשנו וקיבלנו את הזכויות מיד, הוא מאוד שמח.

"בהתחלה לא ידעתי כמה הוא יאהב את האדפטציה שעשינו, ששונה מהסרט, אבל דובר הוא אדם מאוד נדיב והוא אמר: 'זו יצירה שלך ואני מסתכל מהצד'. הוא מאוד מחבק את זה, מגיע לפעמים לחדר החזרות ואוהב את מה שהוא רואה. הנדיבות היצירתית שלו היא משהו לא מובן מאליו, קשה לשחרר יצירה".

העבודה: האדפטציה לבמה אומנם שונה מהסרט אבל כשיושבים בחדר החזרות אפשר להרגיש את האווירה וההשראה, גם בזכות הנגינה בלייב של ההרכב המוזיקלי של משפחת אלייב (אריאל, צביקה ואלן). המפגש הבימתי בין צביקה הדר לאסתי זקהיים, שמגלמים כאן את הוריו של הגיבור, זאזא, זורק אומנם ל"עפולה אקספרס", סרט אחר שבו שיחקו יחד, אבל גם אחרי יותר מ־25 שנה זה עובד נפלא ביניהם. "מאוד רציתי לעבוד עם אסתי", מספרת גולדברג, "יש בה איזה חום בלתי אמצעי, וברגע שליהקתי את צביקה היא עלתה לי באופן טבעי בגלל הסרט, כי יש ביניהם דינמיקה נפלאה וחשבתי שאולי על סמך ההיכרות המוקדמת נביא את הדינמיקה הזו והמשפחתיות גם לבמה, וזה אכן קורה".

גולדברג הלכה לראות להקת מחול גיאורגית והאזינה למוזיקה גיאורגית כי היא ידעה שהמוזיקה תהיה מרכיב יסודי בהפקה. "המוזיקה מאוד נוכחת והיא עוד שחקן בהפקה. הנגנים יוצאים ונכנסים ובסצנות מסוימות הם חלק מהמשפחה". אגב משפחה, היא מוסיפה: "רציתי לעסוק בדור ההורים והמסורת לעומת בחירה חופשית, שעל זה מדבר הסרט. להביא את השאלה עד כמה אנחנו נוטים כצעירים לזלזל במה שההורים אומרים ועד כמה בסוף הם יודעים יותר טוב מאיתנו, או שצריך תמיד לקדש את הבחירה החופשית, בטח בעולם המודרני. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה שזה שילוב ביניהם. המוזיקה והריקוד מביאים את המסורת, כי מיד רואים את העולם הפטריארכלי, שהגברים הם אלה שנותנים את הטון, ויש לי ביקורת על זה. אני מנסה בבימוי להדגיש את המקומות שיש לי קושי איתם בחברה הזאת ומנסה לתת לנשים יותר מקום, פה הן פחות שותקות ויותר מדברות. הכנסתי גם סצנות רק של נשים. הדמות של האמא של זאזא בעיקר שתקה בסרט ופה היא מדברת".

גולדברג מספרת שבתחילת הדרך השתעשעה במחשבה שידברו גרוזינית על הבמה אבל זה לא קרה. "הגרוזינית המדוברת היא שפה מופלאה בעיניי ויש בצליל שלה משהו חושני מצד אחד ואלים מצד שני. אבל בתיאטרון זה בעייתי כשלא מבינים את השפה וצריך להיות תלויים בכתוביות, אז הנחתי את הרעיון בצד ויש מילים שזורות פה ושם ברגעי תסכול ואהבה". הצגה ראשונה: 4 במרץ