השקעה בתשתיות הינה צו השעה

במדינות רבות, כולל המפותחות שבהן וארה"ב בראשן, נחוץ שיפור של ממש בתשתיות. מיזמים רבים בתחומי האנרגיה, הסביבה, המים, השפכים, החקלאות, התחבורה, הבינוי והנדל"ן זקוקים למימון בהיקף גדול על מנת לשפר את המענה הניתן לצרכיה הגדלים והולכים של אוכלוסיית העולם המתרחבת.

הפער בין צרכי התשתיות לבין יכולות המימון גדול יותר בקרב מדינות מתפתחות ועניות, אך שיפורים של ממש נחוצים גם במדינות המפותחות והמתקדמות יותר. השקעה בתחומים אלו תשפר גם את מדדי הסביבה, החברה והממשל התאגידי של מדינות ותאגידים רבים, נושא שתחת הכותרת ESG (אחריות סביבתית, חברתית וממשל תאגידי) זוכה לתהודה רחבה ותופס חלק גדל והולך מטעמיו ושיקוליו של ציבור המשקיעים.

לא בכדי מסווגות בתקציבי המדינות הוצאות על שיפור תשתיות תחת סעיפי השקעות, המאפשרות, היכן שצריך, הגדלה של הגירעון התקציבי המתוכנן, או החרגה ממנו. נוכח היקפי הכספים הנחוצים למיזמי תשתיות, הגופים המממנים מגיעים לא מקרב הציבור הרחב, כי אם מצד גופים משקיעים מוסדיים גדולים יותר.

הגופים הללו צברו נכסים רבים ובזמן ששוקי ההון ברחבי העולם מקרטעים ותנודתיים, הם תרים אחר חלופות, שיעניקו להם אופק השקעה ארוך יותר וכמובן כדאיות כלכלית וחברתית רחבה יותר. בנוסף, חברות רבות ישמחו לקשור עצמן ציבורית למיזמים חברתיים וציבוריים, מה שישפר את תדמיתן הציבורית והמוניטין שלהן. אלא שהשקעות רחבות היקף במיזמים תשתיתיים אינן פשוטות. למעשה, הן די מורכבות ומאתגרות לקבלת החלטות ולניהול.

מחקר שערך לאחרונה ארגון ה-OECD עסק בכך. עורכי המחקר הסבירו כי למרות שמשקיעים מוסדיים, בעלי אופק תכנוני ארוך, עשויים למצוא את נכסי התשתיות כדאיים להשקעה ולצורך ניהול נכסים והתחייבויות, בפועל הדבר לא מיתרגם להשקעות ולכן הפער בין הצרכים לבין המקורות רחב. החוקרים מסבירים כי מחסור במידע ענייני והיעדר מנגנוני תעדוף ומאגרי מיזמי תשתיות רחבים מספיק מצד הממשלות גורמים לכך.

חברות פרטיות זקוקות לשני הגורמים הללו על מנת לאתר הזדמנויות תשתיתיות, שיבטיחו להן תשואות מספקות על ההון וישיגו להן הטבות מעצם השיפורים הסביבתיים, החברתיים ובתחום הממשל התאגידי שהשקעותיהן יושגו.

החוקרים מונים מספר אסטרטגיות ארוכות טווח של ממשלות, כגון NDC (תרומות על בסיס לאומיות, המעוגנות בהסכם פריז משנת 2015). ההסכם נחתם במסגרת ועידת האקלים של האומות המאוחדות ועסק בפליטת גזי חממה, מזעור הנזק שהיא מסבה ומימון המאמצים להפחתתה. התרומות הללו משקפות את המאמצים של המדינות החתומות להפחית את רמת הפליטות בשטחן, תוך הכנה, תקשור ותחזוק של הכספים שיוקצו לצורך הנושא ודיווח על התקדמותן.

דוגמא נוספת: National Adaptation Plans של האומות המאוחדות, תהליך המאפשר למדינות, ארגונים וסקטורים שונים, לנסח ולהוציא לפועל תכנונים ואסטרטגיות לטווח הבינוני והארוך, על מנת לצמצם את פגיעת שינויי האקלים התכופים על הכלכלה והחברה.

מדינות G20 (עשרים המדינות העשירות בעולם) הכירו בצורך המיידי להגדיל עשרות מונים את המימון הניתן למיזמי תשתית ולהכווין את המעבר לאנרגיה ירוקה יותר.

החוקרים קוראים לממשלותיהן ללוות את ההשקעות הללו לטווח ארוך ולצמצם את החשש מהתיישנותן או מכך שהטכנולוגיות המשמשות אותן יגיעו למצב שאינן בנות קיימא. החששות הללו עלולים להרתיע את המגזר הפרטי להיכנס לתחום. כך, לדבריהם, יהיה לממשלות חלק חשוב מההתאוששות הכלכלית הנחוצה בשנים הבאות מהשלכות הקורונה, המלחמה באוקראינה והתפתחויות שליליות נוספות שפקדו את הכלכלה העולמית בשנים האחרונות.

החוקרים ערים לכך שהיבטי משטר וממשל תאגידי מקשים על מדינות לפרט בפומבי את הצרכים התשתיתיים שלהן; לא אחת כרוך הדבר גם בהיבטים ביטחוניים. אולם, שיפור הדיווח ופירוט צרכי המימון עשויים להיות צעדים ראשונים מבורכים לקראת רתימת המשקיעים המוסדיים הגדולים והכספים המוחזקים על ידם לצורך השיפורים הנחוצים.

אני סבור כי יש כעת הזדמנות טובה לעשות כן. בתקופת הקורונה הזרימו הממשלות כספים בהיקפי ענק למשקי בית וחברות. כתוצאה הצטבר חיסכון עודף רחב היקף שתועל אך חלקית לצריכה. לפי נתוני בנק ישראל, בשנים 2020 – 2022 עמד החיסכון העודף המצטבר על 200 מיליארד שקל, או 12.7 אחוזי תוצר. לפי בנק ישראל, עד כה לא נעשה שימוש משמעותי בחיסכון עודף זה. ייתכן כי אחד השימושים הטובים ביותר לכך יהיה רתימת חלק ממקורות המימון העודפים בידי הממשלה, המגזר הפרטי, הגופים המוסדיים והציבור הרחב לטובת הרחבת ההשקעות בתשתיות. כל מי שמזדחל לתומו בכבישי ישראל נתקל בצורך הזה מדי יום, יותר ויותר. ו..היי, זה גם יכול לסייע למלחמה באינפלציה.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות