התחשיב המוזר של בכירי הפועלים: סרוסי וקינן עשו לעצמם הנחה

על ההצעה של בכירי הפועלים להשיב חלק מהבונוסים שקיבלו בתקופה שבה הבנק סייע להעלמות מס (ונקנס בשל כך על ידי הרשויות בארה"ב), צריך להסתכל במישור העקרוני ובמישור המעשי.

במישור העקרוני השינוי התודעתי הוא הישג. מי שגרם, במעשיו או במחדליו, לנזקים לחברה בורסאית שבה מושקעים כספי ציבור, צריך להבין לבד שעליו להיות מספיק הגון וישר ולקחת אחריות. לא רק במילים, אלא גם במספרים. בכסף חי שהוא משיב מכיסו.

זה צריך להפוך לתקן מוסכם, קוד התנהלות ברור, שיופנם אצל מנהלים בשוק ההון. למעשה שהוא במהלך עסקים רגיל. גם בלי לחץ תקשורתי וציבורי. גם בלי תביעות. גם בלי חוות דעת ורמזים משופטים.

במישור המעשי העניין יותר מורכב. לא ברור, למשל, למה 2.25 מיליון שקל הוא הסכום שששת נושאי המשרה חושבים שהם צריכים להשיב. לא הוגשו בגינו חוות דעת, תשתית עובדתית מינימלית, תחשיב כלשהו, שיתמכו בסכום כזה ולא אחר.

על פניו הסכום נראה נמוך מול מדד ייחוס שקיים כבר - הבונוסים שהשיבו בכירי בנק לאומי שהסתבך בפרשה דומה מול הרשויות האמריקאיות. במקרה של לאומי שולמו 400 מיליון דולר, ושלושה נושאי משרה השיבו 5.1 מיליון שקל.

במקרה של הפועלים הקנס גבוה משמעותית, 900 מיליון דולר, ושישה נושאי משרה רוצים להחזיר, כאמור, 2.25 מיליון שקל. כלומר, אף שהפועלים שילם יותר מפי שניים קנס, פי שניים נושאי משרה שם רוצים להשיב פחות מחצי ממה שהושב בלאומי. לזה, לפני שמאשרים את הפשרה הכוללת, צריך להיות איזשהו הסבר הגיוני או כלכלי.