ג'פריס פותח משרד בישראל: "רכבת אווירית של קרנות בדרך"

"מעולם לא היינו עמוסים כל כך בישראל, ואני עובד פה כבר משנות השמונים. בשבועיים האחרונים הגיעו לכאן עשרה בנקאים של ג'פריס", כך אומר נשיא בנק ההשקעות ג'פריס, בריאן פרידמן. "כרגע יש בטיפול שבע עסקאות — רכישות וגם השקעות פרטיות — וזו רק ההתחלה. יש ממש רכבת אווירית של קרנות השקעה שלא פעלו כאן עד היום, ואחרי השינוי בתמחור בשוק הן רואות את החברות כאן כמעניינות מאוד. עד ספטמבר יגיעו לישראל 20 קרנות פרטיות. אנחנו מארגנים לקרנות הפרטיות שבאות לראות חברות ישראליות משהו שדומה לטיולים מאורגנים. יש גם קרנות עושר של מדינות מסוימות וגם חברות ניהול של קרנות נאמנות, שרוצות לפגוש חברות ציבוריות".

בראיון בלעדי ל"כלכליסט" חושף פרידמן כי דווקא עכשיו, כשהשוק לכאורה בהאטה, הוחלט לפתוח כאן סניף קבוע של ג'פריס, שיעסיק כמה עובדים, וזאת בעקבות העלייה החדה בפעילות, שמביאה מדי שבוע כמה אנשים של בית ההשקעות לישראל. את הפעילות בישראל ינהל נתי גינור, שכבר כיום מרכז את עיקר הפעילות המקומית.

קצת באיחור לא? הרי בשנות הגאות לא היתה לכם כאן נציגות קבועה.

"התמחור בשוק הישראלי עכשיו אטרקטיבי מאי פעם. יש חברות ציבוריות שצומחות ב־50% בשנה ונסחרות במכפילים נמוכים. חלק מהקרנות רוצות לעשות הצעת רכש ולמחוק אותן מהמסחר. יש חברות שתיכננו הנפקה השנה, נאלצו לדחות אותה וישמחו להשקעה פרטית. יש גם התעוררות של מיזוגים ורכישות בעולם כולו, ורואים סימנים חיוביים לכך בפעילות של וורן באפט, שכבר ביצע שתי רכישות וגם את העסקה הענקית שבמסגרתה ברודקום רוכשת את VMware ב־61 מיליארד דולר. יש קרנות שאומרות: 'כדי שהחברות הישראליות יוכלו לעשות את הקפיצה הגדולה, הן חייבות לבצע רכישות. עכשיו יש הזדמנויות לכך, ולנו יש את פנקס הצ'קים. הטון בחודשיים האחרונים שונה לגמרי, וזה לא נראה כמו משהו זמני, אלא שינוי מבני מהותי בהסתכלות על ישראל. תמיד חשבנו על זה, אבל לא היתה דחיפות. ישראל היתה תמיד, מבחינתנו, כמו צפון קליפורניה, אבל בשנים האחרונות לא מדובר רק בענפי הטכנולוגיה והביומד, אלא גם במגזר הפיננסי שהתפתח מאוד ומעניין יותר מבעבר".

ג'פריס נכנס ל־10 הגדולים

ג'פריס רחוק בממדיו מגודלמן זאקס או UBS, אבל קפיצת המדרגה המשמעותית שעשה בשנים האחרונות הכניסה אותו לעשירייה הראשונה של בנקי ההשקעות בארה"ב. מנתח זניח של 0.1% משוק בנקאות ההשקעות בשנת 2000 הגיע ג'פריס בשנה שעברה ל־4% מהשוק שנאמד ב־100 מיליארד דולר. הרווח השנתי של הבנק הוכפל ל־1.7 מיליארד דולר לאחר שההכנסות קפצו ב־37% לסכום של 7.1 מיליארד דולר.

בריאן פרידמן (65) תפקיד: נשיא בית ההשקעות ג'פריס תפקידים קודמים: ראש תחום בנקאות השקעות בפורמן זלס; עורך דין בניו יורק השכלה: תואר ראשון ושני בכלכלה וראיית חשבון מוורטון, ותואר במשפטים מאוניברסיטת קולומביה מצב משפחתי: נשוי + 2 עוד משהו: בפברואר האחרון פירסם את "מדריך הבומר לעולם עם ריבית גבוהה"

בנקאות ההשקעות הניבה יותר מחצי מההכנסות עם 4.4 מיליארד דולר. פרידמן ומנכ"ל ג'פריס ריץ' הנדלר הם המנהלים הוותיקים ביותר בקרב בכירי הבנקים בוול סטריט, השניים עומדים בראש הבנק מ־2001. קודם לכן שימש פרידמן, עורך דין בהשכלתו, בבוטיק ההשקעות פורמן סלז, שנמכר לבנק ING האירופי. לפי הדירוג של דיאלוג'יק, ג'פריס עלה למקום השמיני בפעילות בנקאות ההשקעות הגלובלית ולמקום השביעי בפעילות הגלובלית של מיזוגים ורכישות. הבנק, שמעסיק 4,500 עובדים, פעיל גם באירופה עם 1,000 מעובדיו ובאסיה — שם מועסקים 500 עובדי ג'פריס.

במקביל לצמיחה הגביר ג'פריס את פעילותו בישראל, עם עסקאות שחלקן נתקלו בהתחלה בהרמת גבה. העסקה הראשונה של הבנק שתפסה כאן כותרות היתה ההנפקה של הבורסה לניירות ערך עצמה בבורסת ת"א בשיתוף עם משקיעים זרים רבים. בהמשך, בעיצומה של מגפת הקורונה, הונפקה במתוכנת דומה עם 70% משקיעים זרים, מקס סטוק, ולפני כשנה היה זה נאייקס, היוניקורן הראשון שבחר להנפיק באחוזת בית ולא בוול סטריט. במקביל שימש ג'פריס כחתם בספאק הענק של איירונסורס לפי שווי של 11 מיליארד דולר, עם הצעת מכר של המייסדים ובעלי המניות הוותיקים ב־1.5 מיליארד דולר. כמו כן השתתף ג'פריס בהנפקות של גלובל אי וסימילרווב בניו יורק ב־2021, והעסקה האחרונה שליווה היתה מעניינת גם היא, ובמסגרתה מכרה קרן ההון סיכון ורטקס חלק מהפורטפוליו שלה לקרן StepStone האמריקאית.

מה עמדתכם לגבי הנפקות הספאק, שנמצאות כעת תחת העין הבוחנת של רשות ניירות הערך האמריקאית? המודל הזה עוד ישוב לוול סטריט?

"אני לעולם לא אומר 'כלום ואף פעם'. גם לספאקים יש עתיד. בהסתכלות של 18–12 חודשים לאחור היתה פעילות מסיבית בשוק הזה, וכנראה שיותר מכפי שהוא יכול להכיל. אבל הקונספט עצמו עדיין תקף. במובן מסוים ספאקים היו הזדמנות לשוק הציבורי להשתתף בתעשיית ההון סיכון וקרנות ההשקעה הפרטיות, שלא היתה זמינה לציבור המשקיעים הרחב. זו כניסה לאזור אחר — קצת יותר מוקדם בחיי החברה".

ההבדל בין מפעל לחייט

ג'פריס נכנסת לשוק הישראלי, שרווי במתחרים גדולים וחזקים, דוגמת גולדמן זאקס או UBS.

איך אפשר להתחרות מול ענקים כאלה, שפועלים כאן כבר שנים?

"זה כמו ההבדל בין מפעל לחייט, ואנחנו חייט גדול מאוד, שמביא פתרונות ספציפיים מאוד ללקוחות. הבנקים האחרים שבאים מבנקאות מגיעים ממקום אחר. רואים את זה בצמיחה של הביזנס ובתוצאת שלנו".

אם מדברים על הנפקה או ספאק, מה כל כך ייחודי?

"בזמנים הטובים זה יותר סטנדרטי, אבל בזמנים טובים פחות זה מצריך הרבה יותר טיפול ומחשבה. תפירה אישית. אצלנו הבכירים והוותיקים מעורבים מאוד, ובבנקים הגדולים זה לא קיים. ב־25 השנים האחרונות, בעיקר מאז שהפד שינה את ההגדרות של בנקאות במסגרת חקיקת גלאס־סיגל, הבנקים 'הרגילים' הגיעו לוול סטריט. זה הלחים את וול סטריט לבנקים, אבל אם מסתכלים על האירוע היום, זה לא ממש עבד טוב. המאמצים לא נוהלו טוב, ואנחנו מאמינים שנשארנו פירמת וול סטריט אמיתית אחרונה. אנחנו מתחרים היום ראש בראש מול הבנקים — מורגן סטנלי, ג'יי.פי מורגן, גולדמן זאקס — אבל אנחנו שונים בכך שמדובר בקבוצת אנשים שקודם כל חושבת על רעיונות ותופרת משהו אישי".

אילו עסקאות בכוונתכם לחפש כאן בשנה הקרובה?

"הדינאמיקה בישראל לא שונה מהותית מארה"ב או אירופה, אבל יחסית לגודל האוכלוסייה יש כאן יותר יזמות וטכנולוגיה, ואנחנו מאוד מזדהים עם זה. אני עושה עסקאות בישראל יותר מ־30 שנה, עוד לפני שהצטרפתי לג'פריס. בפירמה הקודמת שלי עשיתי את ההנפקה של גילת רשתות לוויין ושל לאנט נטוורקס, עבדנו עם טבע וליווינו גם את הנפקת סאיטקס. אני מכיר את כולם".

אתה לא חושש מהשינוי שמתרחש בשוק הציבורי, שכבר החל להקרין לשוק הפרטי? רבים מאלה שנכנסו לכאן ב־2001, בשיא הבועה, ברחו מהר.

"יש הבדל עצום בין הסנטימנט בבועת הטכנולוגיה הראשונה לנוכחית. ב־1999–2000 אנשים עדיין ניסו להבין את היכולות והכוח של האינטרנט, ונעשו הרבה טעויות. עכשיו זה יותר עניין של ציפיות מוגזמות ורמות שווי. כשיש פחות נזילות החברות שוות פחות, אבל זה רק תמחור מחדש, לאור הנסיבות החדשות. צריך רק להחליט מהו המחיר החדש, וזו כבר התנהגות רגילה ושגרתית יותר של הכלכלה ושל המחזוריות".

מה דומה ומה שונה במשבר הנוכחי לעומת הקודמים?

"קשה לתאר כמה תקופות מאתגרות עברתי בקריירה שלי, ולמזלנו העולם אף פעם לא מגיע לקיצו. הניסיון מלמד שבכל סבב אנחנו הופכים מתוחכמים יותר, ולכן ההתאוששות מהירה יותר. ב־2001 אפשר להגיד שהשפל נמשך שנתיים, אבל במבט לאחור אלה רק שנתיים, שהתאוששנו מהן ונולדו המון הזדמנויות מעניינות. בג'פריס חושבים בצורה רחבה יותר מאשר רק במושגים של הנפקות או ספאקים, שלא מייצגים אפילו 20% מהפעילות. אנחנו פעילים מאוד במיזוגים, במימון מחדש של חברות, בהשקעות פרטיות, במסחר ותחומים נוספים. נכון, יש האטה, אבל השוק לא נעצר. הרבה שחקנים יעברו את האווירה הנוכחית וייצאו מחוזקים. אם לחברה אין הון, יש הון זמין בקרנות, אם היא לא יכולה לגייס, היא יכולה להימכר. השאלה תמיד היא המחיר, אבל ההון זמין".

כולם שואלים באובססיביות כמעט אם הגענו לתחתית. כמי שיש לו לא מעט שיער אפור, מה דעתך, לאור ניסיונך בוול סטריט?

"אם היתה לי תשובה, הייתי סוחר ולא יושב כאן איתך. הכלכלה נאבקת באינפלציה, שהקורונה והמלחמה באוקראינה מגבירות אותה. האתגר עבור העולם הוא להבין כמה מהאינפלציה היא מבנית וכמה חולפת (Transitory)".

לא עברנו כבר את הדיון של האינפלציה החולפת?

"השאלה היא איזה חלק ממנה חולף ואיזה מבני. צווארי הבקבוק שנוצרו בתקופת הקורונה מתחילים להיפתח, והשאלה הגדולה היא איך הפד ינהג — האם ינקוט פעולות דרמטיות ומה יהיה היקף ההשפעה שלו. קשה לחזות אם תהיה נחיתה רכה או לא. השווקים זזים לפני הכלכלה, ולכן המגמה עשויה להשתנות שם לפני שהכלכלה עצמה תעשה את התפנית. אם משווים את הירידה האחרונה במניות לתחילת מגפת הקורונה ב־2020, או למשברי 2001 ו־2008, רואים שחלק גדול מהנזק כבר נעשה. גם שוק האג"ח כבר ספג הרבה מהלומות. במשברים הקודמים שוק האג"ח עלה ולא ירד. לפעמים, כשהכל יורד, אנשים נכנסים לטירוף שמעכשיו השוק יירד תמיד. אבל זה לא מה שקורה. יהיה ריקוד סביב התחתית, אבל אף אחד לא ישרוק ויצעק 'הגענו לתחתית, מעכשיו מתחילים לעלות'. אני נוטה לחפש סימנים חיובים, ואחד מהם הוא הרכישה שעשתה ברקשייר התאוויי של וורן באפט. באופן כללי, אחרי מהלך משמעותי בשווקים, חברות הענק דוגמת ברודקום, מתחילות במהלכים גדולים כשהן חושבות שכבר נוצר ערך בשוק. האם המצב כרגע עגום? כן, אבל העגמומיות של היום היא זו שיוצרת את ההזדמנויות של מחר".

כמי שזוכר את תקופות האינפלציה הגבוהה, כמו בשנות השבעים והשמונים, תוכל לתת טיפים להתנהלות?

"העסקים אז היו לא יעילים, ולא חשבו מספיק קדימה, דבר שיצר חוסר איזון בכלכלה. במקרה של ארה"ב היה עדיין צל של מלחמת וייטנאם, וזה חייב מאמצים אדירים מצד פול ווקר (יו"ר הפדרל ריזרב ב־1987–1979 — ס"ש) לשבור את האינפלציה. השוק החל להתאושש ב־1982, לפני שהאינפלציה נרגעה, כי הוא ראה את סוף האירוע. זה גם נפל במקרה על הימים הראשונים של הטכנולוגיה עם יציאת המחשב האישי הראשון ב־1984. העולם כיום משוכלל הרבה יותר, ויש תיאום טוב יותר בין הכלכלות של המדינות. אני אופטימיסט מטבעי, שמודע לסיכונים ומנהל אותם".