פרשת זיופי הענק בתחום מיחזור הבקבוקים: "הענף יהיה חייב להשתנות"

ביום שלישי שעבר התעורר שוק המיחזור לטלטלה. גורם מוכר בתחום נעצר לחקירה עם חשודים נוספים בחשד לעבירות מס ומרמה בנוגע לחוק הפיקדון על בקבוקי המשקה. במילים פשוטות, הצרכנים שילמו – אך חלק מבקבוקי משקה לא הגיעו למיחזור, והחשודים שלשלו לכיסם מיליונים רבים. בדיון הארכת המעצר הבהירה המדינה את חומרת הדברים: "עבירות אלו המיוחסות לחשודים הצליחו למוטט ענף שלם של שוק המיחזור והאיסוף".

לפי הפרטים שפורסמו עד עתה, מדובר בתרמית מתמשכת שהחלה ב־2018. לפי החשדות, החברה בבעלות החשוד דיווחה למשרד להגנת הסביבה דיווחים כוזבים בנוגע לכמות מכלי המשקה שאספה, וזייפה חשבוניות ומסמכים. בנוסף, במקום לאסוף בקבוקי פיקדון מהציבור, החשודים הכניסו לכאורה פסולת פלסטיק ממדינות אחרות כדי לייצר מצג שווא של איסוף מכלי משקה. היקף העבירה הכולל בתיק הוא 355 מיליון שקל.

בשוק המיחזור לא הופתעו מהתפוצצות הפרשה. "כולם ראו את הסימנים", אומר גורם בענף. "לסיפור הזה עוד יהיו גלי הדף משמעותיים. ענף הפסולת יצטרך להשתנות. המדינה יצרה את הסיטואציה המעוותת הזאת". גורם נוסף טוען: "עבריינים נהיו מיליונרים מזה. זאת מערכת עבריינית שעבדה יפה מאוד".

הרחבת החוק ב־2021 לבקבוקי משקה גדולים, ללא פיתוח מקביל של תשתית מתאימה לקליטתם וללא שינוי החוק, הובילה לכך שהפוטנציאל להשאת רווח מפסולת הפלסטיק הגואה הפך אטרקטיבי יותר. כעת שואלים את עצמם גורמים בשוק איך צמחה הפשיעה בערמות הפסולת תחת אפו של הרגולטור, והאם חוק הפיקדון עצמו הפך את הפשיעה לפשוטה יותר.

חוק הפיקדון נועד לנקות את המרחב הציבורי מפסולת בקבוקים, ולהצמיד לפלסטיק המזיק ולמכלי הזכוכית והאלומיניום ערך כלכלי שיגדיל את המוטיבציה למחזרם. מי שאחראיות על הטיפול בכך לפי החוק הן אותן חברות שמשיאות רווח ממכירתם. אבל לצורך איסוף הבקבוקים מהציבור נכנסו לתמונה גופים פרטיים למטרות רווח שאינם מוכרים על ידי הרגולטור. הם מתקשרים בעצמם עם היצרנים, היבואנים ורשתות המזון ואוספים עבורם את הבקבוקים. הם אמורים להעביר את הבקבוקים למפעלי מיחזור, ולאחר מכן להציג לרואה חשבון המפקח מטעם משרד להגנת הסביבה תעודות שקילה או מיחזור.

דרכים עקלקלות

החוק לא מגדיר כיצד יש לאסוף את הבקבוקים, וגופי האיסוף יכולים לעשות זאת בכמה דרכים. דרך המלך היא לקבל את הבקבוק מהצרכן ולהשיב לו את כספו, אך האיסוף מהצרכנים ברחבי הארץ מורכב למדי ומצריך משאבים רבים. פתרונות קלים יותר הפכו פופולריים: רכישת כמויות גדולות של בקבוקים מתחנות מעבר לפסולת, שאליהן מגיעה פסולת ביתית מן הפחים הירוקים; ורכש מאספנים שונים בשטח.

גורמים בשוק טוענים כי באין מגבלה על שיטת האיסוף, ייתכן כי לערימות הבקבוקים השתרבבו פסולות אחרות כמו פלסטיקים שאינם טעוני פיקדון ובקבוקי משקה שהגיעו ממדינות אחרות כמו ירדן, והם עולים למשאיות כמקשה אחת, בלי שניתן לנבור או לברר לעומק את תכולת המשאיות, וכל זה מדווח לרגולטור כבקבוקים.

הרחבת חוק הפיקדון הכניסה לשוק פוטנציאל של עוד כ־750 מיליון בקבוקים בשנה, ובאין שינוי בחוק או תשתיות מתאימות ליישומו באופן מיטבי, ייתכן כי הורידה את המוטיבציה לאסוף בקבוקים מהצרכנים ועודדה חיפוש אחר עסקאות קלות בתחום.

כשחוק הפיקדון הורחב לבקבוקי משקה גדולים, קיוו במשרד להגנת הסביבה שהמרכולים יוצפו באלפי מכונות לקליטת בקבוקי המשקה. את המכונות האוטומטיות המקבלות בקבוקים מבורקדים קשה בהרבה לרמות, אולם הנושא נותר וולונטרי ליצרנים ולרשתות השיווק, וגם היום יש רק כ־500 מכונות אוטומטיות ברחבי הארץ. גופי האיסוף מצדם מעדיפים לפנות לאפיקים קלים וזולים יותר, כמו תחנות מעבר או רכש של כמויות גדולות ומרוכזות שלא תמיד קל לדעת מנין הגיעו.

"הפכו את השוק הלגיטימי ללא כדאי", אומר גורם המכיר את הפרטים. "כולם התחילו לקנות מתחנות מעבר ופגעו קשות בשוק. זה אומר שהרבה יותר פסולת נשארת בסביבה ושהסופרים עושים את המוות לצרכנים כדי שהצרכן לא יביא להם בקבוקים כי התאגידים לא באים לאסוף. זה עיוות את השוק".

כשהבקבוקים מגיעים ממקורות שונים, נשקלים או נגרסים – קשה לעקוב אחר מוצאו של כל בקבוק. החברות מדווחות למשרד רואי החשבון המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה על הנתונים, אך בדיקתם אינה פשוטה. בין החשדות הנבדקים כעת: יבוא פסולת פלסטיק מחו"ל, בין היתר בשיטה של דלת מסתובבת. מכולות נשלחו ל"מיחזור" מעבר לים וחזרו לישראל כפסולת שנספרה שוב במניין בקבוקי הפיקדון. אף שישראל מוצפת בפסולת, אין חוק האוסר על יבוא פסולת פלסטיק ארצה, והמעקב אחר הבקבוקים הנספרים לפי החוק מורכב וסבוך.

בשוק גם עולות שאלות באשר לעוצמת הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. אחד החשודים בפרשה אמר בעת הארכת מעצרו: "אני עובד 15 שנה עם חוק הפיקדון. כל שלושה חודשים שולחים חומר, עשינו 5-4 ביקורות כל החיים".

אלעד עמיחי, המשרד להגנת הסביבה. "כשיש זיופים, אנחנו עולים עליהם" | צילום: דוברות הגנת הסביבה

"הכתובת היתה על הקיר", אומר גורם בשוק. "הכניסו, למשל, מכלים ריקים מהגדה ומירדן וערבבו אותם עם מכלים רגילים, ככה חברות יכלו לאסוף יותר בקבוקים בפחות כסף. זאת דרך לנקות את ירדן בלי להחזיר לצרכנים הישראלים כסף. כשמציפים את השוק, אין סיבה להתאמץ לאסוף מאנשים פרטיים. התשתיות שהיו אמורים לפתח – לא רלבנטיות. עומדים ביעדים גם בלי זה. יש חוק שהוא פרי סטייל. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה וקשה לעקוב אחרי זה".

ייתכן שגם המבנה של השוק מקשה את הפיקוח. כדי לפקח באופן הדוק יותר על גופי האיסוף שקמו ללא הכרה של הרגולטור, אחד הפתרונות האפשריים שעלו שוב ושוב בשנים האחרונות אך לא יושמו הוא הקמה של גוף מוכר או כמה גופים מוכרים – בדומה למתרחש בטיפול בפסולת אלקטרונית. מעבר לכך שהקמתם היתה מובילה להשקעה גדולה יותר בתשתיות, ולכך שרק אספן עם רישיון יוכל לפעול, היא גם היתה יכולה לצמצם את המניע לעסקאות לא כשרות.

בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מאפשר "אינטגרציה אנכית" בשוק, כלומר מאפשר לחברה לפעול גם כחברת איסוף שמספקת שירותים ליצרנים וליבואנים וגם כמפעל מיחזור של פסולת פלסטיק, כולל מכלי פיקדון. השיטה הנוכחית, שמתמרצת את החברות להרוויח כמה שיותר מכל מקטע ולהגדיל את שליטתן בשוק, מקשה את הפיקוח.

"יש כאן מקצועיות"

במשרד להגנת הסביבה מבהירים כי היקף המקרה הנוכחי מגיע לכדי כ־6% בלבד משוק המיחזור, וטוענים כי הוא אינו מעיד על הכלל. לטענתם, האכיפה אפקטיבית. לדברי אלעד עמיחי, סמנכ"ל בכיר לשלטון המקומי במשרד להגנת הסביבה, "יש כאן משהו שאם לא היינו תופסים אותו, היה גורם לנזק אדיר. הוא מעיד על כך שיש כאן ביקורת, מקצועיות והקפדה על קטנה כגדולה. אם אין לנו אסמכתאות על כמויות הפסולת והבקבוקים, עם מנגנון של ביקורת עצמית של החברות – אנחנו פוסלים דיווחים. זה כבר הוכח בעבר בבית משפט. כשיש זיופים, אנחנו עולים עליהם".

עמיחי דוחה את הטענות הנוגעות לחוק, אך אומר כי "השרה עידית סילמן כבר הודיעה שהיא מתכוונת להביא תיקונים לחוק הפיקדון כדי לשפר אותו. נשפר את יכולת הפיקוח והבקרה על החברות העוסקות בתחום, בנוסף להעלאת היעדים".