מדינה בטראומה פוגשת מערכת בריאות נפש חולה

בשבוע האחרון פתחו משרדי הממשלה השונים במאמצים נואשים לגייס מטפלים בתחום בריאות הנפש בכל התחומים. זה כמובן הבליט עד כמה הרעיבה וייבשה המדינה את תחום הטיפול בבריאות הנפש בשנים האחרונות ועד כמה היא הגיעה בלתי מוכנה לטיפול ושירות של נפגעי אירוע אסון המוני, כמו הטבח בעוטף עזה. כרגע הטיפול בתושבי היישובים המותקפים, בכלל המפונים ובשאר האוכלוסיות במצוקה מתקיים בסיוע כ־2,500 מטפלים מתנדבים, פסיכיאטרים פסיכותרפיסטים ועובדות סוציאליות, אבל ברור שרובם לא יוכלו להמשיך להתנדב.

ביום שני פרסם משרד הבריאות מתווה לגיוס מטפלים למרכזים הרפואיים לבריאות הנפש, קופות החולים ומרכזי החוסן. בהודעת המשרד נמסר ש"על מנת להמשיך ולתת מענה נפשי בשעה קשה זו וגם לאחריה, נדרש להרחיב את היצע המטפלים במערכת הציבורית". באתר המשרד יש טופסי מועמדות אבל אין הסבר מה השכר והתנאים שיקבלו המטפלים ואמורים לשכנע אותם להצטרף.

החשיבות של פסיכולוגים חינוכיים ויועצות חינוכיות לחזרת מערכת החינוך לשגרה ברורה. אבל בישיבת ועדת החינוך של הכנסת ביום שלישי נמסר ששיעור איוש התקנים של הפסיכולוגים החינוכיים עומד על כ־70% וחסרים כאלף מהם. במסיבת עיתונאים שנערכה באותו יום תיארה סמנכ"לית משרד החינוך ומנהלת המנהל הפדגוגי אינה זלצמן איך היא מושכת את השמיכה הקצרה כל פעם למקום אחר: "ניידנו פסיכולוגים למקומות שהיה צורך. הגדלנו את אחוזי המשרות למשרה מלאה". אתמול פרסם המשרד פנייה "להעסקת פסיכולוגים חינוכיים נוספים בשכר לטווח ארוך" וזה מעלה את השאלה למה שמי שלא בא עד עכשיו יבוא עכשיו.

אבל דומה שההודעה שמאפיינת ביותר את גישת המדינה לטיפול נפשי היא הקול הקורא של קרנות הביטוח הלאומי שהן יקצו 60 מיליון שקל "לעמותות ולחברות לתועלת הציבור למתן מענים רגשיים וטיפולים מיידים ו/או הצטיידות" לנפגעים ולמטפלים בהם. הביטוח הלאומי בהחלט ראוי לציון על ההתגייסות, אבל אין ספק שהקול הקורא הזה מבטא את הגישה שבמקום שהמדינה תעניק שירותי רווחה, עדיף להפריט אותם ופלסטרים של תקציבים זמניים עדיפים על שיקום מערכת בריאות הנפש.

מדובר במחדל כל כך ידוע מראש. דו"ח מבקר המדינה מ־2020 על הרפורמה של העברת האחריות לבריאות הנפש לקופות החולים גילה שחסרות 400 משרות של פסיכותרפיסטים בקופות החולים ו־280 משרות של פסיכיאטרים בבתי החולים הכלליים ובתי החולים לבריאות הנפש אינן מאוישות. "ניכר מחסור חמור בפסיכיאטרים והוא אינו צפוי להיפתר בשנים הקרובות", קבע המבקר. זמן ההמתנה לטיפול נפשי הוא חמישה חודשים והוא מגיע לעיתים ליותר משנה. בנושא ההערכות לשעת חירום המבקר קבע ש"קופות החולים לא הקימו צוותי משבר ואין מענה למצבי חירום דחופים. הניסיון להסדיר מענה מידי למקרי חירום באמצעות מד”א נפשי לא קּודם".

מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ) ממאי השנה מדווח ש"כל קופות החולים מסרו לנו כי יש קושי לגייס פסיכולוגים עבור ילדים, שלוש מהן מסרו כי יש קושי בגיוס כוח אדם דובר ערבית ובאזורי הפריפריה וחלקן מסרו כי יש להן קושי בגיוס פסיכולוגים התפתחותיים, שיקומיים ורפואיים". הסכמה רחבה שוררת "כי קשיי הגיוס נובעים בחלקם מתנאי שכר פחותים במגזר הציבורי לעומת המגזר הפרטי".

מרכז המחקר והמידע 'קבע ש"שמונה שנים לאחר כניסת הרפורמה לתוקף, אין בידי משרד הבריאות הנתונים הנדרשים על היקף כוח האדם ומשך זמני ההמתנה. לא ברור כיצד המשרד יכול לתכנן מדיניות עתידית בתחום הפסיכותרפיה ללא נתונים אלה ולהתמודד עם הקשיים בגיוס ושימור כוח אדם". הפסיכולוג הארצי של המשרד גבי פרץ הסביר לממ"מ ש"כאשר פסיכולוג מתמחה מסיים את ההתמחות אין לו תקן בשרות הציבורי, וגם אם יש לו משרה הרי שהיא לא משתלמת לו לאור השכר הנמוך", התוצאה: "המסגרות הציבוריות מכשירות פסיכולוגים מומחים למגזר הפרטי".

האחריות לייבוש מתחלקת כמובן בין משרד האוצר, שהכתיב שכר מגוחך לפסיכולוגים, למשרד הבריאות, שלא נאבק ולא קידם את בריאות הנפש בסדרי העדיפויות. ראש תחום בריאות הציבור במרכז טאוב ומנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון פרופ' נדב דוידוביץ' אומר ש"מדובר בהרבה שנים של הזנחה. בריאות הנפש היא מהנושאים המוזנחים ביותר במערכת הבריאות. בריאות הנפש בקהילה מאוד פגיעה. המון תקנים לא מאוישים. הפערים הגדולים ביותר הם בפריפריה. השכר של פסיכולוגים במערכת הציבורית מזעזע והרבה אנשים מעדיפים לעבוד במגזר הפרטי".

לדבריו אחת הסיבות לכך היא התפיסה שבריאות פיזית יותר חשובה: "בנושא של חירום, מערכת הבריאות ערוכה בצורה נהדרת לצדדים הפיזיים. אבל כמו בקורונה לא מספיק לתת מענה פיזי וחייבים לתת גם מענה נפשי וקהילתי. יש לפעמים תפיסה שבריאות הנפש זה משהו ש'נחמד שיש', זו טעות. בריאות הנפש משפיעה על הבריאות ועל הכלכלה. צריך לשים אותה במקום הרבה יותר חשוב".

סיבה נוספת לייבוש המכוון של בריאות הנפש היתה הופעת התרופות המודרניות לדיכאון וחרדה, כמו פרוזק וציפרלקס, והעובדה שהרבה יותר זול לטפל באמצעותן. לדברי דוידוביץ', "יש רצון לפתור שאלות של בריאות נפש באמצעות כדורים כמו שעכשיו רוצים לפתור בעיות של השמנה בכדורים. אבל ברור שכדורים לא מספיקים. זו אשליה שהם יפתרו דברים".

את הזלזול בפסיכולוגיה הציבורית משקפת היטב העובדה שהמשא ומתן על הסכם שכר חדש לפסיכולוגים במגזר הציבורי נמשך כבר שנים וזה לא קורה. קרן גל מיכלזון, פעילה בהסתדרות הפסיכולוגים ומנהלת שירות פסיכולוגי חינוכי, אומרת שפסיכולוג מתחיל בשירות הציבורי משתכר 9,000 שקל בחודש ועם ותק 12 אלף. זאת כשהתשלום מקובל עבור שעת טיפול פרטית הוא 400-500 שקל לשעה.

לדברי גל מיכלזון "לעבוד בשירות הציבורי זה רק מתוך שליחות והקרבה. אי אפשר להיות מפרנס ראשי בתפקיד הזה. התנאים מבישים והשחיקה מזעזעת. בקיץ ארבעה עובדים שלי, אחד אחרי השני, אמרו שהם רוצים לעזוב. אני מחזיקה אותם בשיניים. אבל אני מאוד שחוקה אחרי הקורונה והמלחמה. המורים במצב יותר טוב מאיתנו. יש להם חופשות ופנסיה מוקדמת". היא גם מאוד פסימית לגבי האפשרות של שינוי במצב לאחר המלחמה. מנהלת השירות הפסיכולוגי של הר חברון גל תמים סיקולר אומרת ש"הזלזול במקצוע שלנו מכריח אותנו לעבודה פרטית. הציבור שלנו מיואש. אנחנו משוועים לשכר הוגן".

ביום שני דנה ועדת הבריאות של הכנסת בנושא תפקוד מערך בריאות הנפש במלחמה. "מערך בריאות הנפש הורעב במשך שנים", אמר מנכ"ל ארגון ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, דוד קורן, "אם לא נשנה סדרי עדיפויות בנושא בריאות הנפש - לא נחזור להיות המדינה שאנחנו רוצים להיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא תקציב ער"ן. זה עמד על כ־2 מיליון שקלים ב־2019, הוגדל בתקופת משבר הקורונה עד ל־6 מיליון ב־2022 וקוצץ ל־1.7 מיליון שקלים השנה.

מנהל האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ד"ר גלעד בודנהיימר דיווח שהמשרד "בחסר גדול של כוח אדם. אין יכולת להרים טלפון לכל אדם שהתמודד עם סיטואציה קשה". אם היתה ציפייה לתגבור מערך בריאות הנפש אחרי הקורונה זה לא קרה, להיפך. "בשנה האחרונה כוח האדם זלג בהיקפים עצומים מהשוק הציבורי לפרטי. נצטרך לראות איך מגייסים אותם חזרה", אמר בודנהיימר. ד"ר יואב בליי מפורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית אומר שבשנה האחרונה נסגרו מרפאות נוספות לבריאות נפש בפריפריה, ביניהן קרית אתא וטבריה.

דוידוביץ' מדגיש ש"לא מספיק להוסיף אנשי בריאות הנפש. גם אם היה כל הכסף בעולם, אין מספיק אינטגרציה ושיתוף במידע. משרדי הרווחה והבריאות צריכים לעבוד ביחד. לרשויות המקומיות צריך להיות תפקיד הרבה יותר משמעותי, בייחוד בחירום". הוא מסביר ש"במצב של 150-200 אלף מפונים ועקורים אנשי בריאות הנפש לא יספיקו לתת מענה וזה מגדיל את הצורך בשיתוף פעולה".

יו"ר ועדת הבריאות יוני מישריקי אמר בישיבת הוועדה השבוע ש"חובה לפעול להקמת גוף שיתכלל את כל הפעילויות בתחום בריאות הנפש שנמצאות כיום בין שלל משרדים וגופים אזרחיים. זה הכרחי בטווח המיידי ובפרט לטווח הארוך". אבל למשרדים אין שום רצון בגוף כזה. בודנהיימר דחה את הפנייה. "אני לא נגד שיתופי פעולה, אנחנו עובדים צמוד למשרד הרווחה. צריך להיזהר מלהמציא דברים שלא עובדים בשגרה".

ממשרד האוצר נמסר: "משרדי הממשלה עומלים לשם גיבוש מענה מיטבי ורחב בבריאות הנפש, בטווח המיידי ובהסתכלות ארוכת טווח".

ד"ר בודנהיימר אמר, "הקולות הקוראים שפורסמו מיועדים לאפשר לאנשים לקבל שכר על עבודה שעשו עד עכשיו בהתנדבות. המשרד מכין תוכנית טובה ועמוקה שתשנה את המערכת ותכלול תוספות שכר לצד הרחבת מגוון הטיפולים המוצעים ומקווה שהממשלה תעזור לקדם את המערכת למענים טובים יותר".